דברי גאונים רמ

כט ראובן בא ללות מעות ברבית אצל עכו"ם אחד על משכנות ולא רצה העכו"ם להלוות לו עד שנכנס שמעון ערב עבורו שבזמן הפרעון אם ימכור המשכנות ויחסר לו מהסך שחייב. הוא מחויב להשלים לו המותר. ואח"כ בזמן הפרעון לא היה הלוה בביתו לפדות המשכנות. ונתן העכו"ם המשכנות ליד שמעון הערב שימכרם ויביא לו סכום החוב במילואו. וביני לביני מת העכו"ם. ועשה הערב פעולה באמצעות עכו"ם אחר אשר היה בידו פנקס החובות של העכו"ם המת ומחק כל החוב הנז' מהפנקס. ועתה שמעון מחזיק במשכנות הלוה עד שיפרע לו כל הקרן והרבית שעלה על החוב הנ"ל עיין במהרשד"ם חו"מ סי' כ"ו וכ"ז שפסק דהדין עם הערב וזכה בהמשכון עד. שיפרע לו ראובן הקרן והרבית ואע"ג שמבואר בתשובת מהר"ם (הובא בחו"מ סי' קפ"ג סעי' ח' ט') בראובן ששלח את שמעון לקנות לו בגד מעכו"ם בהקפה. וכשהגיע זמן הפרעון נתן לו ראובן המעות לפרוע לעכו"ם ונמצא ששכח העכו"ם מהחוב דמחויב שמעון להחזיר המעות לראובן. היינו מפני שהמעות באו ליד שמעון מיד ראובן. ואדעתא דהכי מסרם לו ליתנם להעכו"ם. וכל עוד שלא מסרם להעכו"ם ברשות ראובן קיימו. אבל בנ"ד שזה שמעון הערב לא קבל דבר מיד ראובן אלא מיד העכו"ם. פשיטא דלית דין ודיין שיחייב להערב להחזיר לו המשכון. וזכה הערב במה שבידו. ואף אם בשעת הלואה נתן ראובן המשכנות ליד שמעון שהוא ימסרם להעכו"ם. מ"מ כבר עשה שמעון שליחותו ומסרם להעכו"ם. ועתה בזמן הפרעון לא לקח מראובן כלום רק מהעכו"ם אדעתא שהוא ישלם לו כל החוב. ועוד שכפי הנראה לא העכו"ם שכח ולא היורשים רק זה גזל ועשה שימחק מהפנקס ובהא לפע"ד לכ"ע זכה הערב בהקרן והרבית שעלה עד זמן שמת העכו"ם עכת"ד. ורמזו הש"ך בסי' קפ"ג ס"ק י"ג יעו"ש. ועי' באות עכו"ם כלל ע"ז סי' כ"ג:

ל שמעון נתערב לעכו"ם בשביל ראובן והעליל על הערב בדבר דלא שכיח אם מחויב ראובן לשלם עי' בחו"מ סי' קל"א ס"ז ברמ"א. ועיין בשו"ת דברי חיים ח"ב חו"מ סי' ס"ב:

לא אשה שנכנסה ערבנות בעד בעלה. עיין בזכור לאברהם אהע"ז ח"ב אות ה"א ערך היא תחלה והדר בעלה מה שציין בזה וע' חו"מ סי' קל"ב:

לב עיין בשער משפט סי' קל"ב ס"ק א'. שהעלה דהיכא דאינו חייב מצד שליחות כגון. בדבר עבירה דאין של"ע. גם בערב כה"ג פטור דערבות הוא מצד שליחות שע"פ הערב נתן המלוה ללוה המעות ומטעם זה יש להסביר הא דמבואר שם במחבר דקטון שערב לא משתעבד משום דאין שליחות לקטן:

לג ראובן נשבע שלא להיות ערב. ושוב נכנס לאחד לערבות. ואחר כך רוצה לפטור עצמו מן המלוה מכח השבועה שנשבע עי' להרב ראש יוסף למהר"י אישקפא שפסק דהערב חייב לשלם. ואיסור עשה במה שנכנס לערב ועיין כיוצא בזה להרב בית יעקב סי' ע"ד ובעיקרי הד"ט חיו"ד סי' כ"ג אות יו"ד. הובאו בספר זכל"א חו"מ ח"ג ערך ערב:

לד לוה שפרע החוב להערב והמלוה תובע חובו מן הלוה. עיין חו"מ סי' קכ"ט סעי' י"ב בהג"ה. ועיין בשו"ת התשב"ץ ח"ד בטור, השלישי ססי' כ"א שפסק דבמלוה ע"פ נפטר הלוה במה שפרע להערב. אבל במלוה בשטר לא נפטר:

לה מלוה שיש לו שט"ח באופן שהשטר יש בו תיוהא שאינו יכול להוציא מן הלוה אא"כ תפס. או שיש לו כת"י כזה ולאשר שאין בנמצא מה לגבות מן הלוה הלך ותפס מן הערב אם מהני תפיסתו. עיין בדיני מכירת שטרות כלל ס"ו ססי' א':

לו ראובן היה צריך לשלוח סחורה למדינה אחרת. וקיבלה שמעון להוליכה לשם. ולפ' ששמעון לא היה בטוח בעיניו נכנס תחתיו לוי לקבל עליו אחריות הסחורה עד שתגיע למחוז חפצה. ונתן לוי לראובן שט"ח בסתם על שיווי הסחורה לשלם לו לזמן פלוני ע"ד המנהג כשתגיע הסחורה למקומה יחזיר לו השט"ח. ושמעון המוליך נתעכב זמן מה בביתו עד זמן מוכשר לצאת שלא יכשל בסכנת דרכים. ובינתיים שמע לוי שנתרבה סכנת הדרך ורצה לחזור מקבלת האחריות ושלח לראובן שישתדל להוציא הסחורה משמעון המוליך. ושלח ראובן אחר המוליך וביקש ממנו הסחורה בחזרה והשיב לו שכבר הלכה הסחורה לדרך ולבסוף נלכדה הסחורה מיד המוליך. ועתה תובע ראובן מלוי הערב סך השט"ח ולוי טוען הלא הזהרתיך להוציא הסחורה מיד המוליך כיון שנתרבתה סכנת הדרך וחזרתי מקבלת האחריות והיה לך לילך עמו בדינא ודיינא. ואני יודע בבירור שבעת ההוא היה עדיין הסחורה תחת ידו. וראובן טוען שלא היה מוטל עליו הטירחא ההוא מאחר שלוי נתן לו שט"ח על סך הסחורה ועליו סמך מתחלה כשנתן הסחורה להמוליך ואם לוי רצה לחזור מהאחריות עלי' דידיא רמיא לטרוח ולהוציא הסחורה מיד המוליך. ע' בבית אפרים חח"מ סי' ל"ה שהאריך בראיות והוכיח דלוי הערב מחויב לשלם דכיון שקבל עליו מתחלה כל אחריות עד שתגיע הסחורה ליד הבעלים לאו כל כמיני' למפטר נפשי' בטענה שהטיל הטירחא על ראובן להוציא מיד המוליך. ובפרט שזה טוען שטרח עמו בדברים ולא הועיל. וללכת עמו ביד חזקה על לוי היה מוטל שעל פיו נתן לשמעון הסחורה והוא נתן לו השט"ח. ואם איהו לא טרח להוציא הסחורה איהו דאפסיד אנפשי' זהת"ד:

וע"ש בסי' ל"ד שפלפל בגוף דבר המנהג הנ"ל שאיש אחר מקבל עליו אחריות הסחורה ומשלמים לו בעד זה ונותן שט"ח על סך שיווי הסחורה באופן אם המוליך מביא הסחורה