דברי גאונים רלט

כי כל ספיקו הוא אחר שכתב שם לפני זה בדין שאמר הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה או שאמר הוו עלי עדים שחפץ זה הוא של פלוני ושניהם יודעים שאינו חייב לו ושהחפץ זה אינו של פלוני דמהני משום קנין אודייתא כמו בעובדא דאיסר גיורא וע"ז נסתפק אם גם בערב לאחר מתן מעות שישתעבד בהודאה מכח קנין אודייתא לכן כתב אפשר דלא מהני דלא עדיף האודייתא מאם נשתעבד בשטר לאחר מתן מעות דלא מהני. ובאמת לא דמי כלל להני קנין אודייתא שכתב לפני זה דשם הטעם משום שאנו מחשבין הודאתו כאלו כן הוא האמת שחייב לו וכאלו החפץ הוא באמת של פלוני ואם כן הוא האמת ודאי שייך החפץ לפלוני וכן מה שמדמה בע"ש דין הערב לדין הרמ"א בסי' ר"ז ג"כ אין דמיון כלל דשם אם אנו מחשבין שהיה קנין על התנאי כמו שהודה הלוה שהיה קנין. התנאי קיים עפ"י ד"ת וכן בעובדא דאיסר גיורא שהודה שהממון הוא של פלוני. אבל בערב לאחר מ"מ בלא קנין שהדין מבואר אף אם יאמר בפני ב"ד ויחתום בשטר שהוא ערב בעד פלוני לא משתעבד מה פועל יותר הודאתו שיאמר בלשון אני מודה שאני ערב הלא אף שאנו מחשבין הודאתו שהוא אמת שהוא ערב לאחר מ"מ לא מהני עפ"י הד"ת. ואם אומר אני מודה שאני ערב ושהיה קנין בדבר מזה לא דיבר הקצוה"ח כי זה פשיטא דמהני כמ"ש שם לפני זה בגווני הנ"ל ולא שייך להסתפק בזה כנלפענ"ד נכון:

כב ראובן נתן את שמעון במשמר עבור חובו שחייב לו או שגנב לו ויסרו אותו במשמר ביסורים גדולים. עד שלוי נתן לראובן שטר ערבות בקנין על החוב כדי להציל את שמעון מהמשמר. ומקודם מסר לוי מודעה על הערבות. ע' במהרשד"ם חו"מ סי' פ"ח שפסק דהערבות קיים משום דאונס לא מהני רק אם הנתחייב הוא אנוס אבל מה שהתחייב עצמו עבור אונס הלוה שפיר מתחייב דאונס אחרים לא הוי אונס:

כג לוי נעשה ערב לראובן בעד שמעון. על החוב שנתחייב לו מעסק שהיה ביניהם ועשה ראובן שטר בקנין על הלוה והערב. ושמעון מסר מודעה מקודם איך שהוא אנוס ליתן שט"ח לראובן. ובהגיע זמן פרעון תובע ראובן מעותיו ושמעון הוציא המודעה באופן שפטור שמעון מלשלם. פסק מהרשד"ם סי' רי"ח דגם הערב פטור כיון שפטור הלוה מהחוב והוא פשוט:

כד ראובן נתן את שמעון במשמר עבור חובו שחייב לו ולא רצה לפוטרו עד שהעמיד לו את בן אחיו לערב על החוב דהיינו שהוצרך לתת לו שטר על שמו איך שהודה שקיבל ממנו ת"ק זהובים והתחייב עצמו לפרעם לזמן פלוני ובכל תורת נאמנות ובא ראובן לתבוע אותו בשטר הנ"ל וטוען כי הוא רק ערב ושיתבע את שמעון תחלה ועוד שאר טענות. עיין בדיני חיוב כלל מ"א סי' ט' מ"ש בשם החו"י דכיון שידוע שנתן השטר הזה עבור שמעון הוי ערב לאחר מתן מעות ולא משתעבד כלל. ועמ"ש לעיל סימן כ"א:

כה קהל שהתחייבו בשטר שכירות להרב. וחתמו כל הקהל. ועתה רוצה הרב לגבות כל השכירות משנים או שלשה אנשים עשירים והם טוענים שלא נתחייבו בערבים קבלנים. ע' בדיני רב כלל צ"ד סי' ט':

כו ישראל שנכנס לערבות בשביל עכו"ם יאי משתעבד. הנה בשו"ת הרא"ם סי' צ"ד כ' בשם רבינו שמחה ז"ל דלא משתעבד כיון דלא שייך הכא טעמא דאתמר בש"ס גבי ערב יעו"ש. ובשו"ת מהרי"ט ח"ג סי' קכ"ג כ' דס' ר"ש הוא יחידאה ואין לחוש לה והרב כנה"ג סי' קל"א בהגה"ט אות יו"ד כתב שאינו יחידאה ויכול הערב לפטור עצמו בטענת קי"ל. ועי' בשו"ת תורת חסד סי' רס"ו שכ' דכיון שהרי"ף ורש"י והרשב"א בתשובותיהם כתבו דמשתעבד הערב כמו שיראה המעיין בב"י על הטור סי' קכ"ט מחי' ט"ו ובטור סי' קל"א. וגם ראינו עוד פוסקים אחרים שכתבו כדבריהם בפשיטות אין לנטות מדבריהם. וע' להרב עדות ביעקב סי' כ"א. ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך ערב ע"ש וציין בזה ואם יש חילוק בין ערב סתם לערב קבלן. וסיים וע"כ היותר נכון שיכתוב הערב שקבל עליו סברת הפוסק המקיים הערבות מבלי שאוכל לומר שוב קי"ל יעו"ש ועיין בחו"מ סי' קל"א סעיף ה' שמבואר משם דמשתעבד:

כז ראובן תובע את שמעון שנכנס לו ערב בעד עכו"ם שקנה ממנו סחורה לשלם לזמן פלוני וברח העכו"ם. ושמעון טוען כי מתחלה התרה בראובן שלא יקבלנו לערב כי לא יאמר שהוא ערב רק בפני העכו"ם ולא נעשה רק ערב כזבן. והביא ראובן עד אחד שהיה במעמד כשמכר הסחורה לעכו"ם ונעשה שמעון ערב עבורו. עי' בשו"ת הב"ח בישינות סי' ל"א שהעלה דודאי אם היה אמת טענות שמעון. היה פטור מהערבות כיון שראובן היה יכול להשמיט עצמו בכמה אמתלאות שלא להקיף לעכו"ם לא היה לו לקבל הערבות. אך מצד זה חייב שמעון כיון שיש עד אחד על הערבות והוא אינו מכחיש להעד אלא שטוען שקודם שנעשה ערב בפני העד אמר לו שהוא ערב כזבן. הו"ל משויל"מ. ואם טוען שמעון בספק שמא פרע לך העכו"ם חילק בין ערב סתם לע"ק הבאתי לעיל סי' י"ח. וע' בחו"מ סי' קל"א סעיף ו' בדין ערב כזבן בשביל עכו"ם דמשתעבד הערב אף שהתרה בו הערב שלא יקבלנו. וע"ש בפלוגתת הסמ"ע ס"ק י"ב והש"ך ס"ק ח'. והחילוק מבואר שם בב"ח כדברי הש"ך ושכ"כ הרב בעה"ת דשם הטעם משום דהודה המלוה מקודם לעכו"ם שיקבל ערב ושוב לא היה יכול להשתמט עצמו יעו"ש:

כח ראובן נתערב לעכו"ם בעד שמעון בעד קרן ורבית שיעלה. והוכרח ראובן לפרוע לעכו"ם ושמעון דחה אותו מיום ליום. ואח"כ מת שמעון וראובן בא להוציא מהיתומים. עיין בדיני יתומים הנתבעים כלל מ"ו סי' כ"ח: