דברי גאונים כד

שאביו מינוהו אפוטרופס עליו. והשיב הרשב"ש שמחויב ליתן לו ירושתו לפי שהוא גדול וא"צ לאפטרופס דאפטרופוס לדקנני לא מוקמינין. ועוד שדברי המצוה שאמר אני מניח את בני בלשון רבים יכולים להתפרש שלא כוון רק על בנו הקטן שצריך לאפטרופס ואדם קורא לבן אחד בלשון רבים כדאמרינן פ' מי שמת מקרי אינשי לברא בני או לא אמר אביי ובני דן חושים וכו'. ע"כ הדין שמחויב ליתן לו ירושתו:

ט אשה שמינה אותה בעלה קידם מותו אפטרפוס על בניה. ואח"כ נשאת והיתה לאיש אחר. אם מסלקין אותה מהאפטרופסת הנה הרא"ש בתשו' והביאו הטור אהע"ז סס"י ק"ז כתב שהב"ד מסלקין אותה וממנין אפטרופס אחר עליהם. וע' בשו"ת הרשב"ש סס"י שמ"ז וסס"י שס"ד וסי' תצ"ז שכתב שכן דן אביו התשב"ץ ז"ל הלכה למעשה. אח"ז מצאתי בתשב"ץ ח"ב סי' רפ"ז שלחלק יצא דאם בעל האשה מוחזק להמוריש ולב"ד לאיש נאמן בזה סובר הרשב"א בתשובה שאין מסלקין אותה. ולדעת הרא"ש מסלקין אותה ואם יתמנה בעלה יהיה בכח ב"ד וברשותם עיי"ש. ובנו הרשב"ש סתם קצת דבריו:

י הא דמבואר בחו"מ סי' ר"צ סעיף ט"ו דאין פוסקין צדקה על היתומים. עיין מהרי"ט ח"א סי' קכ"ז שכתב דלזכות היתום בעד רפואתו מותר לפסוק עליו לצדקה. ואם נתן האפטרופס צדקה לעניים אחר שמת היתום חייב לשלם ועיי"ש עוד מש"כ בזה. (ועי' זה בפ"ת על היו"ד סי' רמ"ח ס"ק ב'. ואם הב"ד או האפטרופס יש בידם לפסוק צדקה על היתומים עי' ביו"ד ובחו"מ שם ועי' בשואל ומשיב מהד"ב ח"ב סי' ס"א):

יא אם יש כח ביד אפטרופס לפשר בחוב היתומים ולמחול קצת. עיין מהריב"ל ח"א סי' צ"ה שכתב דיש בידו כח לפשר. וראייתו מתה"ד סי' קס"ב (ופסקו הב"י בחו"מ סי' י"ב סעיף ג' וסי' ק"ו ססעי' י"א) דשרי לב"ד לוותר בממון היתומים כדי להשקיטם ממריבות וקטטות. ועיין שו"ת פני משה ח"א סי' ט' שהשיג על המהריב"ל מכח דאין ראיה מב"ד לאפוטרופס. ועיין בס' בני חיי סי' ר"צ בהגה"ט אות ט"ז שהסכים למהריב"ל דאין חילוק בענין זה מב"ד לאפוטרופס. ועיין בשו"ת חכ"צ בסופו בתשובות הנוספות סי' ג' שנשאל בחוב יתומים שנתקלקל ויוכל להיות שיופסד כל החוב אם הרשות ביד האפוטרופס לפשר על החוב. והשיב הגאון הנ"ל שלפי דברי השואל שאם לא יפשר קרוב לבוא לידי הפסד כל החוב הרשות ביד אפוטרופס לפשר עצמו והראוי ונכון הוא להושיב ב"ד יפה מומחה ובקי בדיני' להודיע לו כל תוכן הדברים ולהראותו עד היכן הדברים מגיעים וכמה ממון צריך לוותר. ועפ"י ב"ד יעשה האפוטרופס מה שיעשה בענין הפשרה. ע"כ תורף תשובתו:

יב (אלמנה אפוטרפסת שהתפשרה עצמה על החזקה שנשאר להיתומים והשיג ראובן גבולם ושכר העסק מהשר וטוען שאביהם מכר לו החזקה ופסקו הב"ד שבועה לאלמנה שלא מכר לו בעלה החזקה והתפשרו הב"ד שראובן נתן לה מעות בעד החזקה אי יועיל הפשרה עי' דברי חיים ח"ב חו"מ סי' כ"ב):

יג אפוטרפס שהלוה מעות יתומים לאיש בטוח בלא משכון ונפסד החוב. ותובעים היתומים מהאפוטרופס. עיין בשו"ת נוב"י מ"ת סי' לי"ד שפסק דאם הב"ד אמרו לאפוטרופס בשעה שמינוהו שיעשה בהמעות כטוב בעיניו אז מה שעשה ברשות ב"ד עשה ואין לחייבו כלל. אבל אם לא אמרו לו כן ודאי שלא היה לו להלות בלי משכון בטוח ואף לדעת הרמב"ן שהביא הש"ך בסי' ר"צ ס"ק כ"ה דאפוטרופס פטור אף מפשיעה מ"מ בנ"ד הוי כמזיק בידים וחייב. וזולת זה הלא בנ"ד. הוא אפוטרופס שמינוהו ב"ד. ובזה מודה הרמב"ן שחייב בפשיעה ע"כ הדין ברור שהאפיטרופ' חייב לשלם. אולם מנכין לו מה שנתן הלוה ריוח עד עתה כי אולי אם לא היה מלוה לזה לא היה מזדמן אחר ללות על ריוח. ומה שנחסר מהקרן אחר נכיון הריוח ישלים האפוטרופס. וע' לקמן סי' כ"ב:

יד אפוטרופס שתובע מהיתומים שכר טירחא. ע' שו"ת נוב"י מהד"ת סי' ל"ד שפסק דפשוט שכיון שלא התנה מתחלה אין לו שכר ע"ש:

טו אפוטרופס שהחזיק היתומה על שלחנו ועתה תובע דמי מזונות. עיין שו"ת נוב"י מהד"ת בסי' ל"ד שכתב דזהו מהלכות עמומות והדברים סותרים זה לזה בכמה מקומות ועיין בב"י חו"מ סי' קכ"ח ועיין בסס"י רמ"ו בהג"ה ובסי' ר"צ סעיף כ"ה ועי' ביו"ד סי' רנ"ג סעיף כ"ה. ועי' באה"ז סי' ע' בב"ש ס"ק כ"ח. לכן אם אין לנו הוכחה ברורה שהאפוטרופס כוון בתורת צדקה והוא בנכסי היתומה מוחזק. ישבע האפוטרופס שהיה בדעתו ע"מ לקבל תשלומין ומנכה דמי מזונות ממה שבידו והכל לפי ראות עיני הדיין:

טז בדין המבואר בחו"מ סי' ר"צ סעיף י"א שאין אפוטרופס רשאי למכור נכסי היתומים להניח המעות בעסק עיי"ש בסמ"ע ס"ק כ"ט. עיין מהריב"ל ח"א סי' ע"ח וח"ד סי' כ"ח ולחם רב סימן ר"ט שכתבו דאף בדיעבד אם עבר ומכר המכירה חוזרת להיתומים (ועיין בדברי יז בדין המבואר בחו"מ סי' ר"צ סעיף ט"ז כשיגדילו היתומים נותן להם האפוטרופוס ממון מורישם. עיין בריב"ש סי' תס"ח ומהריב"ל ח"ב סי' ע"ו שזמן גדולתם הוא בזכר בן י"ג שנה ויום אחד ובנקבה י"ב שנים ויום אחד ואף שאינם יודעים עדיין בטוב מו"מ. ועיין מהר"י אדרב"י סי' תי"א ובמבי"ט ח"א סי' שמ"ז:

יח (אפוטרופס שהלוה מעות היתומים על י"ב פראצענט לשנה ואח"כ אינו רוצה ליתן ליתומים רק ה' פריצענט כמו שהוא בדיניהם וטענתו מחמת שאדון הערכי לא רצה להניח בידו המעות עד שנתן לו בערבות את ביתו הוי כמו שלוה המעות מהאדון וגם לא עשה שום