דברי גאונים רלח

חייב בתורת מתנה מועיל קנין אודייתא שיהא נחשב כאלו הוא אמת שחייב לו ואין שום טענה מנגד להודאה זאת אבל בסי' פ"ב דהחיוב הוא מצד שטוען המלוה שהלוה לו מעות בשטר הזה והלוה מכחישו וטוען שהודאתו בשטר הזה הוא אמנה שהאמין למלוה שיתן לו הממון או שכתב ללות ולא לוה או תנאי היה שאקיים ואפטור. ומביא עדים על טענתו או שהמלוה מודה מה מועיל כאן קנין אודייתא של הלוה הלא המלוה מודה ועדים מעידים שההודאה היתה אמנה ולא לוה או שהיה על תנאי לפטור וקיים התנאי ולא היתה הודאה של חיוב במתנה רק מכח שהמלוה טוען שהלוה לו ונגד הודאה זאת מהני שפיר הודאת המלוה או עדים שהיתה אמנה ושאר הטענות הנ"ל לפטרו. ואחר כ"ז זכינו לדין תשו' הרמ"א וחוות יאיר ושאר הגאונים הנ"ל שמבואר שם ששמעון נתן שטר זה בעד החוב של לוה אחר והמלוה מודה בזה או שעדים מעידים כן שהיה לאחר מתן מעות בלא קנין שפיר פסקו שפטור דלא שייך כאן קנין אודייתא שהרי האודייתא לא היה בשביל חיוב חדש על עצמו רק בשביל חוב איש אחר ושוברו בצדו עפ"י העדים והודאת המלוה. ובזה נסתלק קושית הס' ע"ש שכתב וז"ל ויותר צ"ע דברי החות יאיר מאחר שכתב שהודה שקיבל ממנו מנה יתחייב מכח אודייתא כאלו קבל באמת כמו בעובדא דאיסר גיורא ובסי' ר"ז הנ"ל עכ"ל ולפי הנ"ל לא קשה מידי דשם שייך לומר אודייתא משום דההודאה שהודה איסר גיורא שהממון הוא של רב מרי וכן בסי' ר"ז שהודה שהתנאי נעשה בקנין ליכא למתלי בשום דבר אחר רק הודה מרצונו בתורת מתנת חנם אבל בנדון החות יאיר שמבואר בהשאלה שלא רצה המלוה לפטור את שמעון הלוה מן המשמר עד שהעמיד לו את לוי לערב שיתן לו שטר על שמו שהודה שקיבל ממנו מנה הלא ההודאה זו גופא המלוה מודה ועדים מעידים שכתב כן בשביל חוב הלוה והוא לא קיבל פרוטה ולא משתעבד לאחר מתן מעות בלא קנין ועכ"פ לא גרע ואולי אף עדיף מאם טוען על שטר חוב אמנה היתה או כתבתי ללות ולא לויתי שמכחיש מה שכתוב בשטר שלוה ושהוא חייב וכן בטענת תנאי היה כמ"ש שם הש"ך מ"מ נאמן במגו דמזויף כמ"ש בחו"מ סימן פ"ב סעיף א' אף דטענת להד"ם אינו נאמן לטעון אפילו על כת"י כמ"ש בסי' ס"ט. מ"מ על טענות הנ"ל נאמן אף על שטר כיון שנותן אמתלא על טענתו שאומר אמנה שהאמין להמלוה שיתן לו או כתבתי ללות ולא לויתי נאמן במגו מכ"ש בנדון הגאונים הנ"ל שנותן אמתלא אמת עפ"י עדים והודאת המלוה שלא קבל מעות רק חתם עצמו בשביל לוה אחר דפטור. ומה דפשיטא לי' לבעהמ"ח ס' ע"ש שאם כתוב שהודה שקיבל ממנו מנה יתחייב מכח אודייתא כאלו קבל באמת ולא מהני טענתו שלא קיבל כיון שהודה בפירוש בשטר שקיבל מחויב מכח ההודאה. איברא דגם השבות יעקב בח"ב סי' קנ"ג כתב כיוצא בזה לענין טענת אמנה על כת"י דכיון שכתב בכת"י בפירוש קבלתי מפלוני סך מנה הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומהאי טעמא אינו יכול לטעון להד"ם כמבואר בחו"מ סי' ס"ט ואע"ג שפסק שם דנאמן לטעון אמנה הוא במגו דפרעתי היינו אם אין כתוב בפירוש בכת"י שקיבל ממנו הממון אבל אם רוצה להכחיש מה שכתוב בפירוש בכת"י שקיבל ממנו הממון ודאי אינו נאמן לסתור דבריו מכח מגו דהוי כמו טענת להד"ם וראיה ברורה לזה מתשו' מבי"ט ח"א סי' רצ"ב וכו' ומתשו' מהרשד"ם חחו"מ סי' ל"ו עכת"ד השבו"י בטעם הראשון. אמנם אנכי הבאתי דבריו לעיל בדיני אמנה כלל י"א סימן א' ודחיתי סברתו וגם ראיותיו ואדרבה במהרשד"ם חחו"מ סי' צ"ז פסק להיפוך דאף שכתוב בכת"י קבלתי מפלוני סך מנה נאמן לטעון אמנה היתה ולא קבלתי הממון. ואני תמה על השבו"י ועל בעהמ"ח ע"ש איך העלימו עיניהם מהטור וש"ע סי' ס"ט שכתבו בסעיף א' נוסח הכת"י אני מודה שאני חייב לפלוני מנה וחתם למטה וכו' לפיכך הפתקות שהשותפים מוציאים זה על זה הואיל שהוא כתב ידם אפילו אין בו חתימה כלל אלא כתב קבלתי ביום פלוני סך כך וכך גובין בו מבני חורין ואינו נאמן לומר לא היו דברים מעולם. ואח"ז כתבו שאם טוען אמנה היתה הודאתי זאת אבל לא לויתי הלואה זו מעולם נאמן במגו דפרעתי הרי מפורש שאף שכתוב בפירוש קבלתי סך כך שאינו נאמן לטעון להד"ם להכחיש הכת"י ומ"מ נאמן לטעון אמנה הוא ולא לויתי כיון שנותן אמתלא לטענתו שהאמין למלוה שיתן לו הממון ולא נתן לו. וכן מפורש בב"ח על מ"ש הטור לפיכך הפתקות וכו' שכתוב בהם קבלתי סך פלוני אינו נאמן לטעון להד"ם ע"ז כתב הב"ח אבל אמנה היתה פשיטא דנאמן במגו דפרעתי הרי מבואר מכל הנ"ל דלא כהשבו"י. ונסתלק קושיית בעל ס' ע"ש על החוות יאיר שיתחייב מכח הודאתו שנכתב בפירוש בכת"י שקיבל מנה ולא קשה כלל דהלא הוא נותן אמתלא שלכך הודה בשביל חוב איש אחר שהוא ערב עבורו וכמו שנאמן לטעון אמנה אף שכתוב בפירוש קבלתי הממון כן מהני לטעון שהודאה זאת הוא בשביל ערבות אחר וכש"כ הוא מטענת אמנה ששם נאמן במגו דפרעתי וכאן הוא מברר טענתו בעדים ובפרט כשהמלוה מודה. עוד ראיתי שם בס' ערך שי שתמה על דו"ז בקצוה"ח סי' מ"ם סק"א שנסתפק אי מהני הודאת הערב לאחר מתן מעות שיאמר בפני עדים הריני מודה בפניכם שאני ערב דשמא לא עדיף משטר שאינו משתעבד לאחר מתן מעות הה"ד אודייתא לא מהני וכתב עליו בס' ע"ש וז"ל ותמה אני שלא זכר הקצוה"ח דברי הרמ"א בסי' ר"ז עכ"ל ואני תמה על תמיהתו ודבריו אין להם שחר כלל ואדרבה אני תמה על דו"ז למה כתב בלשון ונראה דאפילו ערב וכו' נמי אפשר דלא מהני האודייתא כי היכא דשטר לא מהני. ואני אראה ולא אבין למה כתב בלשון ונראה דלא מהני. לדידי פשיטא לי דלא מהני בערב אחר מתן מעות