דברי גאונים רלז

השטר כופר וטוען שראובן חייב לו ולא בשביל לוי ישבע ויטול. ועכ"ז פשיטא לי' דאם בעל השטר מודה שהחוב שבשטר הוא בעד לוי לאחר מתן מעות פטור מלשלם ולא חייבו מכח קנין אודייתא שהודה בשטר שהוא חייב לשמעון ומובן שאם יש עדים שהחוב שבשטר הוא בשביל לוי פטור כמו אם הודה בעל השטר ולדעת הע"ש סותר עצמו הרמ"א בתשו' זאת למה שפסק בחו"מ סימן ר"ז ועפי"ז פסק השבו"י בנדון דידי' שהובא כאן דאף שכתוב חיוב סתם אם ידוע שחיוב זה הוא בשביל ערבות לאחר מתן מעות פטור ונסתייע מתשו' הרמ"א ומתשו' חיות יאיר הנ"ל הרי שגם השבו"י הסכים לדינא להקוו"י ושם בחוו"י מבואר ששמעון נתן שטר לראובן איך שהודה שקיבל ממנו מנה והתחייב עצמו לשלם לו לזמן פלוני ובכל תורת נאמנות ופסק דאם השטר הוא בלא קנין ומפורסם לכל שנתן השטר בעד לוי דקיי"ל דבר המפורסים לכל כעדים דמי או שראובן מודה בזה רק שטוען אתה מחויב לשלם לי מאחר שהודית שקבלת ממני הממון והתחייבת עצמך לשלם לי. אין בדבריו כלום דמ"מ לא יצא מדין ערב קבלן דג"כ אומר אני אתן לך ואפילו מתחייב עצמו בכל ענין ותוקף האפשרי מ"מ אינו רק קבלן ואינו משתעבד כלל בלי קנין עכת"ד החוו"י. וגדולה מזו פסק בתשו' הגאון מהריא"ז ססי' ל"ג בחתם עצמו ראובן על טראטוע (וועקסיל הנהוג) עבור שמעון שחייב ללוי מקדם והשיב וז"ל לפענ"ד אין ראובן חייב כלום דאינו אלא ערב לאחר מתן מעות והיה צריך קנין ובח"י הטראטע לא משתעבד כמבואר בטוש"ע סי' קכ"ט דכל היכא דבעינן קנין ולא היה קנין אפי' כתב לו שטר אינו גובה אפילו מב"ח ור"ל שטר בעדים וכ"ש כת"י בעלמא וכו' ויעו"ש בש"ך ס"ק י"ב וכו' עכת"ד. הנך רואה שהשגת בעל ס' ע"ש לא לבד על החוו"י תלונתו כ"א על הרמ"א ושאר הגאונים הנ"ל (ומה שעמד שם על החוו"י יען שכתוב בהכת"י שהודה שקיבל ממנו מנה אבאר להלן בעזה"ש) אמנם לפענ"ד אין התחלה לקושייתו מרמ"א סי' ר"ז ולא מב"ב מעובדא דאיסר גיורא דהנה קנין אודייתא מהני רק דחשבינן כאלו הוא אמת כמו שהודה כגון בסימן ר"ז סעיף ט"ו דהתנאי צריך קנין ואם הודה בשטר שהיה קנין אף שבאמת לא היה קנין מהני הודאתו כאלו היה קנין וחייב לקיים התנאי וכן בב"ב בעובדא דאיסר גיורא שהממון לא היה ברשותו ואין בזה דרך איך להקנותו לרב מרי כי אם בקנין אודייתא שיודה איסר גיורא בפני עדים שהממון ההוא הוא של רב מרי ואינו שלו ושפיר מהני האודייתא דחשבינן עפ"י הודאתו כמו אם הוא אמת שהממון הוא של רב מרי וכן בקנין אודייתא בחו"מ סי' מ"ם בחיוב חדש אף שאינו חייב מהני שיודה בפני עדים שהוא חייב לו עפ"י האופנים שמבואר שם בחו"מ דמחשבינן הודאתו כמו אם היה אמת שחייב לו כמו שהודה. וזה שייך דוקא באם מחייב עצמו חיוב חדש במתנה שהם בעצמם וגם אנחנו יודעים שאינו חייב כמ"ש שם בטור ובש"ך ס"ק א' רק מחייב עצמו מרצונו חיוב חדש דזה מהני מצד קנין אודייתא וכמ"ש בכ"מ על הרמב"ם שלמד דין זה מעובדא דאיסר גיורא שהוא והכל ידעו שהממון הוא שלו ולא של רב מרי מ"מ מהני הודאתו כאלו הוא אמת שהממון הוא של רב מרי מצד קנין אודייתא. וכן בסי' ר"ז שהתחייב עצמו עפ"י תנאי רק שהתנאי בלא קנין לא מהני אם הודה שהתנאי נעשה בקנין מהני מכח אודייתא כאלו באמת היה קנין והתנאי קיים. כלל הדבר היכא שאם היה אמת כפי הודאתו סגי עפ"י ד"ת לחייבו כמו בכל גווני הנ"ל שאין הודאתו תלוי בשום טעם ואין דבר המנגד נגד חיוב הודאתו מהני מכח קנין אודייתא שנאמר כאלו האמת הוא כן כמו שהודה ואז אין שום זכות לפטרו בכל גווני הנ"ל. אמנם בעובדא דתשו' הרמ"א והגאונים הנ"ל מה מועיל הודאתו שכתב שהוא מודה שחייב לפלוני הלא על גוף ההודאה שוברו בצדו תינח אם הודה בתורת חיוב חדש שמחייב עצמו או שחייב מכבר חוב עצמו מהני האודייתא כאלו האמת כן אבל כאן אף שהודה בכת"י שהוא חייב בסתם הלא שוברו בצדו על גוף ההודאה שהמלוה מודה ועדים מעידים שהודאתו היתה שחייב בשביל חוב איש אחר לאחר מתן מעות ולא במתנה דלא משתעבד בלא קנין ולא גרע מאם כתב בשטר אני חייב לשלם לך מנה בשביל החוב שחייב לך לוי בלא קנין לאחר מתן מעות שהדין מבואר בטוש"ע סי' קכ"ט שפטור. כן באם כתב בסתם שמודה שחייב לו מנה ועדים מעידים או שהמלוה מודה שהחיוב הזה הוא בשביל איש אחר לאחר מתן מעות לא משתעבד דמה לי אם כתב כן בשטר בפירוש או שעדים מעידים. ועוד ראיה מדין המבואר בחו"מ סימן פ"ב סעיף י"ב שאם טוען הלוה שהשטר חוב נעשה על תנאי וקיים התנאי והמלוה מכחישו שלא היה שום תנאי אם השטר נכתב בסתם ולא נכתב בו תנאי אין הלוה נאמן ופסק שם הש"ך בס"ק כ"ז דהמלוה נוטל אף בלא שבועה כיון דטענת הלוה שהיה תנאי הוי כמו להכחיש מה שכתוב בגוף השטר כמו האומר לא לויתי שהוא היפך השטר דאינו נאמן ומבואר שם במחבר ז"ל ואם הודה המלוה או שיש עדים שהשטר נעשה על תנאי נפטר הלוה וע"ש בש"ך ס"ק ל"ג ובפ"ת ס"ק י"א. וכן שם סעיף א' פסק המחבר דנאמן הלוה בכל מה שיטעון על השטר אף שמבטל גוף השטר כגון שטוען אמנה היתה או כתבתי ללות ולא לויתי אם אין השטר מקוים נאמן במגו דמזויף ופשיטא דעדים ודאי מהני לבטל השטר דעדיפי ממגו והרי בכל שטר כתוב בו שלוה מפלוני מנה ושהוא חייב לשלם לזמן פלוני והוי הודאה או כתוב בפירוש שמודה שחייב לפלוני כמ"ש המחבר בסי' ס"ט סעיף א' נוסח זה בכת"י וכן בטענת תנאי שהוא לבטל גוף השטר כנ"ל ונחייבי' מצד ההודאה מכח קנין אודייתא שהודה בשטר שלוה מפלוני מנה ושחייב לו כמ"ש המחבר בסי' מ"ם סעיף א' אלא פשיטא דאין מקום לומר כן וכמ"ש לעיל דהתם בסי' מ"ם דחייב עצמו מרצונו בדבר שאינו