דברי גאונים רלב

דבר כמו בסי' קנ"ד שהיה יכול העכו"ם לסתום החלון של ישראל בדיניהם ולא סתמו אז הישראל הבא מכחו אינו יכול לסתמו והשוה בכלל זה כל הסתירות בזה:

אחד קנה קרקע מאדון העיר לבנות עלי' בית והקרקע הוא דרך הרבים מאז נתייסדה העיר ועד עתה לילך דרך שם לביהכנ"ס ולשמחת חופה ומילה וכו' והו"ל מיצר שהחזיקו בו רבים. אמנם נסתפק השואל עפ"י דברי הרמ"א בשם הרשב"א בחו"מ סי' תי"ז סעי' א' וסימן קס"ב סעיף א' מחמת שרשות הרבים הוא של מושלי העיר ומהני בכל מה שנותנים רשות ע' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' קכ"ח קכ"ט ק"ל קל"א שהאריך ופלפל הרבה בדברי הרשב"א הנ"ל והביא בזה תשו' בית אפרים חחו"מ סי' כ"ב כ"ג (הובא בפ"ת סימן תי"ז סק"א וע"ש בסק"ב) והאריך לבאר כמה ענינים בדין ישראל הבא מכח עכו"ם שמבואר בכ"מ שיש לו כח העכו"ם אף למעליותא ואחר כל פלפולו העלה שלא אמרינן כן רק היכא דאין אנו יודעים שהעכו"ם גוזל את ישראל כגון דין הרא"ש בישראל שקנה שטר מעכו"ם על ישראל שאף שבדינינו אין לו דין שטר ויכול הישראל לטעון פרעתי מ"מ כיון שבדיניהם שטר גמור הוא דיינינן לישראל הבא מכחו כדיניהם דאי בעי הוה מהדר שטרא לעכו"ם והיינו כיון שאינו ברור גם לפי דינינו אם העכו"ם גוזל את הנתבע רק שאין אנו מאמינים להעכו"ם עפ"י שטר זה (וגם בזה היה מקום לדון יעו"ש) אבל בנדון הרשב"ץ שהובא שם בסי' קכ"ט דלפי דינינו אין המכירה של החצר להעכו"ם שום מכירה כי המכירה בטלה והלוקח מחזיק בחצר של ישראל בגזל ודאי אין לישראל הלוקח מעכו"ם זכות העכו"ם למעליותא מטעם דאי בעי מהדר שטרא לעכו"ם כיון שאנו יודעים שהחצר הוא גזל בידו כיון שעפ"י דינינו המכירה בטלה. ומסיק לדינא בנדון הנשאל הנ"ל שאף אם כאמר בהחלט ששר העיר יש לו כח לסתום הדרך הנ"ל שהחזיקו בו רבים מ"מ אחר שבד"י ודאי דאסור לסתום ואם סתם גזילה הוא בידו ודאי דגם הרא"ש מודה בזה דלא אמרינן הבא מכח עכו"ם הרי הוא כעכו"ם למעליותא ע"כ הדין עם הקהל. ועי' בדין הנ"ל בתשו' דבר משה מהד"ק סימן כ"א כ"ב שהאריך בענין מיצר שהחזיקו בו רבים יעו"ש:

ועי' בתשו' מהרי"א הלוי בח"ב סי' ס"ו בדין שמכר עכו"ם לראובן שט"ח שיש לו על שמעון וכתב לו העכו"ם זשירע שלו אם קנה ראובן את השטר כיון שלא היה כתיבה ומסירה ופסק כהש"ך בסי' קכ"ח סק"ב והרמ"א בסימן ס"ו סעיף כ"ה דכדיניהם דיינינן לי' וא"צ כתיבה ומסירה וחולק על התומים שכ' שם דזה תלוי בפלוגתת הפוסקים בסי' קנ"ד אי אמרינן בבא מכח עכו"ם הרי הוא כעכו"ם אף למעליותא וסיים התומים דהוי ספיקא דדינא. והגאון הנ"ל תמה עליו מלבד דהרמ"א בסי' קנ"ד דאף למעליותא הרי הוא כעכו"ם לענין סתימת החלונות דהוי כמו מוציא מחבירו וסיים הרמ"א שם וכן נ"ל להורות. אמנם גם לשטת המחבר הרי חילק הט"ז שם דשאני הא דסי' ס"ו שהישראל נשתעבד להעכו"ם בשטר חוב בזה אף המחבר מודה דיש לו כח העכו"ם אף למעליותא כמו בדיניהם. ע"כ מסיק דנקנה השט"ח להלוקח בלא כתיבה ומסירה ואין העכו"ם יכול למחול החוב להלוה. ולכ"ז אנו צריכים לבא באם היה כתוב בשט"ח שם המלוה אבל אם לא נכתב כלל שם המלוה רק אורדרע מיינע אייגענע. הדבר פשוט דא"צ כו"מ דזה הוי כמו שנכתב לכל מי שמוציאו ואף הש"ך בסי' ס"ו סק"ו יודה בזה כיון שלא כתוב לפלונ"י ולכל מי שמוציאו וגם אין המלוה יכול למחול החוב ע"ש באורים ס"ק י"א. ועמ"ש בדיני מכירת שטרות כלל ס"ו סי' ב' וסי' י"א ולפימ"ש שם בשם החת"ס והדברי חיים א"צ לכל מ"ש הגאון הנ"ל כי הזשירא הוי כמו כתיבת קני לך איהו וכל שעבודי':

כלל עה דיני ערב א אחד קנה מחברו חפצים בעד נ' זהובים שיתן לו החפצים לזמן פלוני ושילם לו תיכף דמי המקח ולוי נכנס לו לערב בעד המוכר ואח"כ לא נתן לו המוכר רק מקצת החפצים ותובע הקונה מהערב. והערב משיב אחרי שמקצת החפצים שוים הסך נ' זהובים שנתן הוא פטור ממותר החפצים ובא השאלה אם הערבות חל על כל שיווי החפצים או רק על המעות שנתן עפ"י הערב. עי' בדברי חיים ח"א חחו"מ סימן ט"ו. ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' פ"ד בזה ושם גם אם נתערב בעד חפצים בעד ק' זהו' ואינם שוים רק נ' ועי' בחוו"ד סוסי' ק"ע וברדב"ז ח"ג סי' תר"ט:

ב ראובן נתן לשמעון ולוי מעות למחצית שכר וכתב עליהם שטר ונכתב בו שהם ערבים קבלנים זה לזה ועתה תובע ראובן כל הקרן והריוח מלוי לאשר הוא ע"ק בעד שמעון. ולוי טוען שהוא אינו ע"ק רק על הקרן אבל ריוח יתבע מכל אחד חלקו. עיין בשו"ת זרע יעקב סימן נ"ט שהוכיח ופסק דכיון דערבנים הם בקרן אפילו לא פירש הערבות על הריוח רווחא לקרנא משתעבד והוי ערב גם על הריוח:

ג ראובן נתן מעות לשמעון ולוי למחצית שכר שהוא יקח חצי מהריוח וממחצה השנית יקח שמעון ב' שלישים. ולוי שליש אחד ונכתב בשטר שקבלו עליהם ברמ"ג ורמ"ג ואחר שעבר הזמן פרעון תובע ראובן משמעון כל הקרן והריוח שמגיע למחצה שלו. עי' בשו"ת יריעת האוהל סי' א' שדעתו לזכות את שמעון מכמה טעמים. ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' קס"ב דחה דבריו: