דברי גאונים רלא

בהקפה. ועתה רוצה ראובן להפקיע החוב של של העכו"ם ושמעון שהוא מוחזק בהמעות רוצה לשלוח להעכו"ם כל חובו באמרו שהכל יודעים שהוא שותף לראובן ואיני רוצה לאבד נאמנותו. עי' עובדא דא בדיני שנים שלוו כלל ק"א סי' יו"ד ביתר ביאור השאלה והתשובה:

כ עכו"ם שהפקיד פקדון ביד ישראל. ושכח העכו"ם בפקדון. אם זכה בו הנפקד ואם יש יאוש בפקדון עיין בדיני יאוש כלל מ"ז סי' ו':

כא מי שמכר סחורה לעכו"ם ובא חבירו וסייעו והטעה העכו"ם שמבואר בחו"מ סי' קפ"ג ס"ז שיחלוקו עי' בספר נדרי זריזין להגאון רש"ק מבראד בקונטרס יוסיף דעת סוף תשובה י"ג שנשאל אם יש איזה חילוקים בדין זה והשיב דאין חילוק בין אם נתן העכו"ם המעות לבעל הסחורה בין שנתן להמסייע וכן בין אם שילם העכו"ם מיד או בהקפה וכן אם יש להמסייע חלק בסחורה הן רבע או שליש או מחצה. תמיד יחלקו בשוה כי אין זה תלוי בהסחורה כלל רק הוי ענין בפני עצמו כשנים שהגביהו מציאה שהדין דחולקים בשוה. ועי' בדיני שליח כלל צ"ה סי' מ' מ"א בטעות עכו"ם ע"י שליח מי זכה המשלח או השליח:

כב עכו"ם אחד הניח בחנות ראובן סך אמות פשתן למכור אותם בחנותו. ויהי היום פגע העכו"ם בשמעון שהיה צריך לקנות איזה אמות פשתן. ואמר לו העכו"ם לך וקח מפשתן שלי שהנחתי בחנות ראובן. והלך שמעון ולקח כמה שהצטרך ואמר לראובן אני אשלם להעכו"ם. והשיב לו ראובן לא תאמר להעכו"ם כלל שלקחת פשתן רק תתן לי המעות ואני אשלם לו. ועתה שכח העכו"ם מן הפשתן שלקח שמעון וטוען ראובן שהוא זכה בהמעות כיון שהעכו"ם הניח לו למכור הפשתן בשער קצוב והמותר על השער יהא שלו. ושמעון טוען שהעכו"ם הניח רק בפקדון אצלו והוא לקח ברשות העכו"ם ולכן זכה בהמעות הנ"ל פסק בשו"ת בני אהרן סימן ל"ב שהדין עם שמעון דכיון שהעכו"ם היה לו רשות ליקח הפשתן מחנות ראובן. וגם היה יכול למכור גם בעצמו. א"כ כל היכא דאיתא ברשותי' דמארי' איתא. וכיון ששמעון לקח הפשתן ברשות העכו"ם אין לראובן שום עסק בו. ועי' בספר בני חיי על החו"מ סי' רע"ד בהגה"ט אות ח' שהביא בשם ספר חוקי משפט שהסכים עמו לדינא:

כג עכו"ם אחד היה חייב לראובן סחורה אחת ונתפרע ראובן הסחורה מהעכו"ם ע"י שמעון שלוחו. ואח"כ מת העכו"ם וירש אותו אחיו. והלך שמעון בערמה אל אחיו היורש ואמר לו שראובן שלחו לגבות ממנו הסחורה שחייב לו אחיו שמת. והאמין היורש לשמעון שהוא מוחזק אצלו לאיש נאמן ונתן לו סחורה וכדי שלא ירגיש היורש ברמאותו מסר שמעון תיכף הסחורה ליד ראובן. ועתה תובע שמעון הסחורה מראובן. וראובן טוען שכיון שבעדו ובשמו גבה הסחורה הוא זכה בה עיין בשו"ת תורת חסד סי' ר"י רי"א שכתב דנדון זה אינו דומה לפלוגתת רש"י ור"ת ור"י בפ' אלמנה ניזונית (הובא בח"מ סי' קפ"ג ס"ז) דהתם העכו"ם היה חייב לישראל המשלח והעכו"ם טעה ונתן להשליח יותר דהשליח השתדל לגבות מעות המשלח. ע"כ סובר ר"ת דהכל לבעה"ב שי"ל שמזלו גרם כיון שהחוב שלו. אבל בנ"ד שראובן כבר נסתלק מן העכו"ם ונפרע חובו. ואח"כ שמעון הטעה את העכו"ם הוי כמו גנב או גזל דלכ"ע הוי לשליח. וגם לא דמי לדינא דהרמ"ה ור"א (הובא בסי' הנ"ל ס"ט ע"ש בבאה"ג) היכא שישראל שלח החוב לעכו"ם ע"י שליח ושכח העכו"ם מהחוב דחייב להחזיר למשלח המעות. דהחילוק הוא פשוט ומבואר דשם המעות הוא של ישראל המשלח וכל זמן שלא נתנם השליח להעכו"ם הם ברשות המשלח כיון דאדעתא דהכי נתנם לו. וכן מבואר חילוק זה במהרשד"ם סי' כ"ז. אולם עכ"ז כיון שראובן הוא מוחזק בהסחורה לכן זאת העצה היעוצה שיחלוקו וכמו שכתבו התוס' והרא"ש בפ' הנ"ל בסוף התשובה שהשיב ר"ת על ר' יעקב ישראל:

כד ראובן לוה מעכו"ם מעות על משכון לזמן וכשהגיע הזמן לפדות המשכון נתן העכו"ם המשכון לשמעון למכרו ויביא לו מעותיו וביני ביני מת העכו"ם ועשה שמעון פעולה ומחק החוב הנ"ל והפנקס. ועתה שמעון טוען ומחזיק במשכון עד שיפרע לו ראובן הקרן והרבית שעלה עיין בדיני ערב כלל ע"ח סי' כ"ט:

כה יהודים תושבי עיר אחת היה להם חק מהאדון העיר לשלם לו מכל מדה יי"ש אשר ימזגו סך כו"כ. ואח"כ הוסיף עליהם השר לשלם לו יותר. והשכיר הכנסה הזאת ליהודי ועתה בני העיר באו לד"ת עם השוכר הזה באמרם שאינם צריכים לשלם לו יותר מכפי החק שיש להם עם האדון מכבר. ועם האדון לא רצו לילך במשפט מחמת היראה. אולם כנגד השוכר אינם רוצים לוותר מהחק. עיין בישועות יעקב חחו"מ סי' קנ"ד שאלה זאת באורך קצת וביאר דין ישראל הבא מכח עכו"ם שהלכות סותרות יש בזה אם הוא כעכו"ם אף למעליותא או רק לגריעותא והעלה בזה חילוקי דינים היכא אזלינן אף למעליותא ויעו"ש מה שהעלה בנ"ד:

כו השר השכיר הראנדע לאותן היהודים אשר החזיקו מכבר ממנו והתנה כעת בשעת השכירות על חמשה שנים שהם מחויבים ליתן שענק לעכו"ם אחד בביתו וכן קיימו ובתוך החמשה:

שנים קנה ישראל אחד שאינו מבני עירם את הבית מן העכו"ם ורוצה להחזיק שענק מכח זכות העכו"ם שקנה. עי' בשו"ת תפארת יוסף חחו"מ סי' י"א שפסק דדמי למה דמבואר בסי' שס"ט בקנה שט"ח מעכו"ם שיש לו כל זכות של דיניהם נגד הלוה כ"כ בנ"ד הדין עם קונה הבית וחידש כלל גדול דכל היכא שאין הבא מכח עכו"ם מחדש שום דבר מכפי שהיה אצל העכו"ם יפה כחו אף למעליותא אולם אם הבא מכחו רוצה לחדש