דברי גאונים רל

לנכרי. ויש לעיין לענין מום במקח (מבואר בחו"מ סי' רל"ב סעיף וא"ו דמום במקח הוא רק כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום) לשאול לנכרי אם הוא נאמן שזה הוי מום שבני המדינה הסכימו עליה או צריך הקונה עדים על זה. (וכן לענין המבואר שם סעיף ט"ז במכר גבינות ומצאם מרוקבות וכדומה ובדינים המבוארים בסי' רכ"ד) אם אומר העכו"ם שמום זה בודאי נעשה ברשות מוכר או ברשות לוקח כי בזמן כזה לא נעשה וכיוצא בו מצד אומדנא שלו אם הוא נאמן. ואם לומר מצד דהוי מילתא דעבידא לגלוי'. לא שייך בממון עיין סי' ל"א ושמא גילוי מילתא בעלמא שאני וצ"ע עכ"ל אות באות ולפע"ד אישתמיט להגאון ז"ל דברי הרמ"א ביו"ד סימן קס"ה ס"א שפסק דאם הוסיפו למטבע או פתחו סמכינן אאומנים עכו"ם דבקיאים בכך במסיח לפ"ת לומר דהוסיפו או פחתו חומש. ועיין שם בש"ך ס"ק ז' שכתב ששואלים לשנים זה שלא בפני זה ועי' בחו"מ סי' ס"ח לענין שטרות העשוים בערכאות שסומכים על העכו"ם לקרותו. הרי דסומכין עליהם אף להוציא ממון יעו"ש. ועי' במג"א סימן ש"ו סוס"ק ט"ז בדין נשבע לפרוע בזמן פלוני ואירע שיום הפרעון הוא בשבת שיתן משכון כדי לקיים שבועתו וישום המשכון ע"י עכו"ם. ועיין בדיני שליש כלל ק"ז סי' א' מ"ש בשם הרשב"ש דאם העכו"ם הוא שליש הוא נאמן כשני עדים כמו בישראל. ושם הטעם דהמנוהו:

יז ראובן קנה צמר מעכו"ם ע"י סרסור והביא העכו"ם הצמר והטעו את העכו"ם במשקל בשלשה ככרים צמר ותובע הסרסור חלק בטעות הצמר וגם שכר סרסרות משלשה ככרות צמר. ע' בשו"ת שואל ומשיב מהד"ג ח"ג סי' ל"ז שהביא מחו"מ סי' קפ"ג סעיף וא"ו זיי"ן ופסק דכאן כיון שלא בא יתרון טעות ליד הסרסור רק העכו"ם נתן לראובן א"כ מה לו לסרסור במה שגנב ראובן מהעכו"ם. אולם שכר הסרסרות מחויב לשלם לו גם מיתרון הטעות. אולם אם הסרסור סייע לראובן להטעות את העכו"ם יחלקו גם בהצמר שהטעה אותו כמבואר שם בחו"מ סעיף ז':

מי ששלח שליח לקנות לו תבואה והבטיח לשלם לו שכר טירחא ונתן לו מעות ליתן ערבון להמוכר וקנה השליח התבואה מעכו"ם ונתן לו הערבון ואח"כ הוזלה התבואה ולא רצה הקונה ליקח התבואה וליתן מותר המעות עד שיניח לו המוכר מדמי המקח ואח"כ הלך הסרסור והתפשר עם העכו"ם להניח לו איזה סך מדמי המקח. ועתה אינו רוצה המשלח לשלם להשליח שכר טירחתו יען שהתפשר עם העכו"ם בלתי רשותו. והשליח תובע שמגיע לו גם החצי מדמי ההנחה שהניח העכו"ם מהמקח מדין המבואר בסי' קפ"ג סעיף וא"ו עי' בתשו' מהרי"א הלוי אבד"ק לבוב בח"ב סי' קכ"ג שפסק שחייב לשלם להשליח ש"ט אבל בהנחת דמי המקח אין לשליח כלום:

יח עיין בשער משפט סימן שמ"ח ס"ק ב' שכתב דאף לדעת הי"א שהביא שם ברמ"א דאסור להטעות עכו"ם בחשבון (עי' בשו"ת שו"מ מהד"ה סי' פ"ה שהביא ראיות לדעת הי"א הללו שאסור להטעותו. ולענין אונאתו במדה ומשקל ובפחות משוה פרוטה עי' בחו"מ סי' רל"א סעיף א' וסעיף וא"ו ובשו"ת מהרי"א אסאד חחו"מ סי' רל"ג) מ"מ אם עבר והטעהו א"צ להחזיר לו. לפי מה שמבואר שם הטעם בסמ"ע דאסור להטעהו משום דאסור לגנוב דעתו של עכו"ם. אם כן הממון גופא טעות עכו"ם מותר. והגניבת דעת לאו בר חזרה הוא דכיון שעבר עבר. וכן אם העכו"ם נתן מעות לישראל לקנות לו סחורה והישראל נשתכר בו. אף שאסור משום גניבת דעת העכו"ם מ"מ א"צ להחזיר לו משום דאין שליחות לעכו"ם ולא זכה הישראל בסחורה בשביל העכו"ם והוי כאלו קנה הסחורה לעצמו ובשלו יוכל להשתכר. עכ"ד:

יט גניבה וגזילת עכו"ם אם אסור מדאורייתא או מדרבנן. עי' בחו"מ סי' שנ"ט סעיף א' ובפ"ת סי' שמ"ח בש"ך ס"ק ב' ובפ"ת ס"ק ג' ד' ובב"ש סימן כ"ח ס"ק ה' ועי' בבאה"ט באהע"ז סי' קמ"א ס"ק כ"ז שהביא בשם הרדב"ז דהגונב מן העכו"ם ודאי פסול מן התורה אלא שיש להכשירו משום דאיהו סבר מצוה קא עביד. ועי' בזה בבית מאיר אהע"ז סי' י"ז סעיף י"ג שחקר בזה לענין עדות אשה. ובשו"ת השיב משה סי' ק"ה ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' קכ"ו קכ"ז ובח"ג סי' קל"ב ובמהד"ג ח"א סי' רנ"ח. ובשו"ת מהרי"א אסאד חחו"מ סי' רל"ג. ואם גנב או גזל מעכו"ם אינו מחויב להחזיר כ"כ בנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' פ"א ובשו"מ מהד"ק ח"א סי' קכ"ח וח"ג סי' קל"ב ואף אם נתגייר פטור מלהשיב כ"כ שם בח"א סי' קכ"ח ובמהדי"ה סי' פ"ה ובשו"ת מהרי"א אסאד חו"מ סי' רל"ג וע' ברמ"א א"ע סעיף א' ובש"ך חו"מ סי' שמ"ח ס"ק ב' ובכת"ס או"ח סימן צ"ח. ועי' בשו"ת מהרי"א אסאד או"ח סי' קצ"ד. ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' נו"ן מ"ש לענין אומות שבזמנינו שהם שומרי אמונתם ועושים משפט והביא בזה כמה לשונות הרמב"ם ועוד ראשונים שלא על אלו היה כוונת חז"ל בכל מקום שמזכירים עכו"ם לגנאי. ושבזמנינו אנחנו מוזהרים על ממונם וטעותם ושאר ענינים יעו"ש התנהגות הבעה"ב עם עבד נכרי שיהיה מתנהג עמו ביושר. ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' קכ"ג קכ"ד קכ"ה ובהגהות בנו נ"י ויוצא מפלפולו חידושי דינים הרבה באונאות וטעות וגניבת עכו"ם והפקעות הלואתו הנוגעים לדינים שהבאתי כאן ולהלן. ועי' בדינים אלו בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' כ"ג:

ראובן ושמעון שותפים במסחר סחורה אחת שראובן נוסע לארץ אשכנז לקנות הסחורה ושולחה לעיר שמעון ששמעון ימכרנה. ואירע שקנה שם ראובן אצל עכו"ם אחד סחורה