דברי גאונים רכט

הוי קנין אף דבישראל הוי קנין דרבנן לא תיקנו בעכו"ם דנוכל לומר לו כך דיניכם:

מומר אם דינו כעכו"ם לענין הדין הנ"ל בבא לדון עם ישראל לומר לו כך דינינו או כך דינכם אם בדיניהם זכה הישראל ולא בדינינו עי' בתשו' דבר משה מהד"ת סימן צ"ז שהאריך בפלפול הרבה בזה בדברי הפוסקים עי' באהע"ז בב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ז ושם מה שציין בזה בפ"ת ס"ק ל"ב ובס' ג"פ סי' קכ"ג סעיף ב' שהוא פלוגתא דרבוותא אם מומר איתי' בתורת שליחות בגט כישראל. ועי' ברמ"א ביו"ד סי' רס"ד סעיף א'. ועי' בחת"ס חו"מ סי' קל"ד שחקר במומר לענין קנין משיכה וכסף אי דינו כישראל והעלה להלכה דבדיני קנינים אין לחלק בין מומר לישראל וקונה המנעל של חליצה מהרב או הקלף של הגט כישראל כשמגרש או חולץ וכן בכל מילי היכא שאין טעם וסברא רק גזירת הכתוב אין לחלק בינו לישראל לענין קנינים. ועי' ברמ"א בחו"מ סי' רפ"ג סעיף ב' לענין מומר שהיה לו פקדון ביד ישראל והנפקד שנח יד בהפקדון וע"ש בש"ך ופ"ת ס"ק א'. וע' במשל"מ פ"ה מהלכות מלוה ה"ב לענין אם מותר להלוות למומר לעכו"ם ברבית ובכו"פ על ה' רבית סי' קנ"ט סעיף ב' שכתב דקיי"ל הפקעת הלואתו שרי במומר. ולפי"ז אם בא לדון עם ישראל דינו כעכו"ם דאם יש לישראל זכות בדיניהם אומרים לו כך דינכם ועי' בס' משנת חכמים בה' עכו"ם סי' ל"ט שהאריך בד"ז לאיזהו מילי נחשב מומר כישראל ובאיזו דינו כעכו"ם ויעו"ש בתשו' הנ"ל מה שהביא בשם הפרמ"ג באו"ח סי' קנ"ו לענין גזילה מן המורידין ולא מעלין ומ"ש עליו ועי' בכלל ע"ו סי' מ"ב:

י בדין ישראל תובע לעכו"ם. אם העכו"ם חייב בשבועות שומרים או שבועת מודה במקצת. עי' בחו"מ סי' ע"ב שנתווכחו בזה הנתיבות עם דו"ז בקצוה"ח לענין אם יש שומרים בעכו"ם. ועי' בשו"ת חסד לאברהם חח"מ סי' י"ט שתמה עליהם שלא ראו דברי הסמ"ע במקומו סי' ש"א ס"ק ט' והאריך הרבה בנ"ז ומסיק דחייב בשבועת שומרים ומב"מ. וכן פסק בשער משפט סימן ש"א ס"ק ג' יעו"ש:

יא ישראל שיש לו דין עם חבירו ויש יד עכו"ם באמצע אי דנין כדיני ישראל או עפ"י דיניהם. עי' בכנה"ג סי' שפ"ו בהגה"ט אות פ"ו. ובהגהב"י אות כ"א ובכרם שלמה חח"מ סי' נ"ט ע"ט:

יב ראובן שהלוה מעות לעכו"ם ושמעון חייב להעכו"ם אם יכול שמעון להפקיע הלואתו של העכו"ם. או נתחייב לשלם לראובן מצד שעבודא דר"נ. עי' בתומים ססי' פ"ו שירד לחלק בין הלוה העכו"ם לשמעון תחלה ואח"כ לוה העכו"ם מן ראובן דאז לא נשתעבד שמעון לראובן. אבל אם הלואת העכו"ם מן ראובן היה קודם אז נשתעבד שמעון מדר"נ. ועי' בשער משפט סי' שמ"ח ס"ק ג' שהשיג עליו ופסק דבין כך ובין כך נשתעבד שמעון לראובן מדר"נ:

יג עי' בזכור. לאברהם חו"מ ח"ג אות ג' בדין ערבי שכתב בשם מהריק"ש. דאפילו למ"ד דעכו"ם אינו קונה ומקנה מטלטלים כי אם במשיכה. אם בזמן הזה קנה ראובן מעכו"ם מטלטלים בכסף לבד ולא משך ובא שמעון וקנאם מהעכו"ם בכסף ובמשיכה מעמידים המקח ביד ראובן דכיון שדין העכו"ם לקנות בדמים ישראל הבא מכחו הוא כמוהו:

יד עי' בטו"ז יו"ד סי' קל"ב סק"ח דישראל מעכו"ם קונה בכסף מן התורה דאם ישראל מישראל ד"ת מעות קונות מכ"ש ישראל מעכו"ם ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ב סי' רי"א בד"ה ובזה נראה שהביא בשם השער אפרים סי' ע"ט ובחידושי הגרשוני שחולקים על הטו"ז:

טו ראובן קנה בית מאביו יעקב בשטר ובכסף בקנין גמור. רק בפנקס ערכאותיהם נשאר הבית עדיין על שם אביו יעקב וראובן נתפס אח"כ בבית, הסוהר בארץ רחוקה ובא עכו"ם בע"ח של יעקב וגבה בחובו הבית הנ"ל בדיני הערכאות לאשר לא ידעו כי כבר קנה הבית ראובן בנו. ואח"כ נשמע ששמעון רוצה לקנות הבית הנ"ל מהעכו"ם והתרו בו בני משפחתו של ראובן. שלא יקנה לאשר שלא כדין לקחו העכו"ם. ולא שמע אליהם שמעון וקנה הבית. ועתה בא ראובן לביתו ותובע את שמעון לדין ורוצה להחזיר לו מעותיו שנתן להעכו"ם כדי לחזור לאחיזתו ולאחוזת אבותיו. עיין שו"ת שב יעקב סי' נ"ז שהאריך להשיג על הרמב"ם הובא דעתו בחו"מ סי' רל"ו סעיף ז' שפסק דאם בעל הקרקע מודה שהאמת טען העכו"ם אין הלוקח צריך להחזיר. וכ' דהוא יחידאי בזה כמ"ש שם הסמ"ע ס"ק ט"ו ובש"ך ס"ק ג'. ובנ"ד גם הרמב"ם מודה כיון שנגבה הבית בטעות מראובן. ואפשר ששמעון מחויב להחזיר לו הבית בחנם. ובפרט שרוצה להחזיר לו דמי המכירה ודאי דמחויב להחזיר לו הבית. ועי' בכלל כ"ז סי' מ"ג:

טז אם הב"ד יכולים לסמוך על עכו"ם בשומת המשכון מצאתי בכתבי הרב הגאון מוה' מנחם זצללה"ה בקונטרס שבסוף חיבורו על הש"ע שכתב וז"ל נסתפקתי אם יש לסמוך על עכו"ם בשומת משכון. שזה רק גילוי מילתא בעלמא ולא מתורת עדות שהרי לא אמרינן בשומא תרי כמאה. או צריך מסל"ת כי הוי מילי דאורייתא. ואם מהני סוחר אומן דחזקה שלא מרע אומנתו. וראה זה מצאתי בסנהדרין דף י"ד מעשר שני שאין דמיה ידועים פודין אותה בשלשה לקוחות סוחרים בקיאים בשומא אפילו נכרי אחד מהם אפילו אחד מהם בעלים יעו"ש. ואל תשיבני שהרי אפילו הבעלים נאמנים שם וכאן ודאי בעלים אינם נאמנים אינה קושי' דשם יש חזקה אין אדם עושה קנוניא על מ"ש שהוא בלאו אבל במשכון שהוא נוגע אינו נאמן. אבל לענין עכו"ם אין לחלק בין מע"ש לממון. ושמא לא האמינו רק בנכרי אחד עם שני ישראלים כפשטא דלישנא אחד מהם נכרי. רק מ"מ נראה דשאני משכון שצריך למוכרו בב"ד בשומת ב"ד וצריך להיות דין ב"ד לכן לא שייך כאן להאמין