דברי גאונים רכח

סי' רכ"ד ס"א בראובן שהחליף עם שמעון סוס ביין ובא עכו"ם ולקח הסוס באמרו שנגנב ממנו ועי' בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' ת"ה הבאתי דבריו בדיני א"י אם נתחייבתי כלל ט' סי' י"א שבכלל דבריו מבואר דמשביעין על טענת עכו"ם. ועי' בשו"ת דברי ריבות סי' צ"ג ובשו"מ מהד"ג ח"א סי' שפ"ו ועיי"ש במהד"ה סי' פ"ה בד"ה והנה החריף שמביא מהש"ס דשבועה דאורייתא דעד אחד נשבעים נגד עכו"ם:

ו בדין מקח וממכר עם עכו"ם שכתוב בתו"כ פ' בהר והובא ברש"י על התורה בפ' הנ"ל עה"פ וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך למכור לישראל ולקנות מישראל. אם דין זה הוא אף אם העכו"ם מוכר בזול יותר מהישראל או קונה ביוקר מישראל עי' בתשו' הרמ"א סימן יו"ד ביסוד השלישי שהביא מתו"כ הנ"ל והוכיח בראיות דקרא דאו קנה מיד עמיתך שמחויב לקנות מישראל אף שהעכו"ם מוכר בזול יותר מהישראל. ועיין בחת"ס חחו"מ סוסי' ע"ט מ"ש בזה. ועי' בשו"ת תועפות ראם חאו"ח סי' כ"ב שכתב שכל ראיות הרמ"א אינם מוכרחים ותמה עליו מדברי התוס' בע"א דף י"ט וחולין דף ק"ח ומתוס' ורא"ש בב"מ דף ק"ח (הוא בחו"מ סי' קע"ה סעיף מ"א) במכר לעכו"ם אמצרי' דישראל דמשמתינן לי' דהיינו דוקא כשהישראל רוצה ליתן לו כמו שנותן לו העכו"ם אבל כשהישראל רוצה ליתן לו פחות מהעכו"ם אינו חייב למכור להישראל אף היכי שיגיע היזק לשכנו יעו"ש שסיים שדברי הרמ"א בזה צ"ע. ועי' בספר משפט שלום על החו"מ מהה"ג אבד"ק בערזאן שליט"א בריש סי' קפ"ט שהביא דבריהם וכתב וביותר יש להפליא מתוספת ב"מ ק"ח ורא"ש שם סכ"ח ובחו"מ סי' קע"ה סעיף מ"א (הביא דין הנ"ל במכר לעכו"ם אמצרי' דישראל וכו') וא"כ הה"ד דמותר לקנות בזול מעכו"ם. וצע"ג על הרמ"א והחת"ס בזה שנעלם מהם במחכ"ת לפי שעה ד"ז ופסקו להיפוך וגם התוע"ר לא הביא מב"מ ק"ח וחו"מ סי' קע"ה הנ"ל כפי המדומה ואינו ת"י כעת עכ"ל הספר משפט שלום. ומ"ש לפי דמיונו שהתוע"ר לא הביא הראיה מב"מ ק"ח ומחו"מ סי' הנ"ל הוא רק דמיון והנך רואה בדבריו שהבאתי שהביא ראיה מדין הנ"ל רק שלא הביא שהדין מבואר בח"מ סימן הנ"ל גם נפל שם טעות בדפוס שנדפס דהא מבואר בתוס' ורא"ש קי"ד וצ"ל בתוספת ורא"ש ב"מ ק"ח ועי' במהר"ם שיק חו"מ שהאריך בדין זה ולא הביא ראיות הנ"ל ולא התשובה מרבו החת"ס ומסיק להקל רק בתגר שקונה לסחורה מותר לקנות אצל עכו"ם אם מוכר בזול מישראל. ועפ"י הדברים הנ"ל פירשתי בחיבורי על המסורת את המסורה בפ' (בהר כ"ה י"ד) בפסוק הנ"ל או קנה מיד עמיתך כתוב במסורה ג"פ בתנ"ך תיבת קנה ב"פ בה"א וחד בוא"ו לבסוף. או קנ"ה מ"ד עמיתך (הנ"ל). לא כי קנ"ה אקנה בכסף מלא (דה"א כ"א כ"ד). כי קנ"ו אקנה מאותך במחיר (שמואל ב' כ"ד כ"ד) ע"ש במצ"ד מלת במחיר פירושו בכסף דמי שויו וערכו. וי"ל שהמסורה רמזה שמ"ש או קנה מיד עמיתך שמחויב לקנות דוקא מישראל כמו שדרשו בתו"כ הנ"ל היינו דוקא אם אין העכו"ם מוזיל המקח שמוכר ביוקר כמו הישראל אבל אם העכו"ם מוכר בזול מותר לקנות מן העכו"ם כמו שהוכיחו הגאונים הנ"ל. וזאת תורת המסורה. או קנ"ה מיד עמיתך (דוקא מישראל ופירשה המסורה). לא כי קנ"ה אקנה בכסף מלא (ר"ל שאין כוונת הכתוב לקנות מישראל דוקא בכסף מלא בתרקבי דדינרי. רק הכוונה). כי קנ"ו אקנה מאותך במחיר ר"ל בדמי שויו וערכו לא ביוקר. ויש אסמכתא לדברי הגאונים הנ"ל ממסורה הזאת:

ז דין ישראל הבא מכח עכו"ם בחו"מ סימן מ"ה סעיף י"ז וסי' ס"ז סעיף י"ז וסי' ס"ו סעיף כ"ה. וסי' קכ"ו וקמ"ט סעיף ט"ו. וסימן קנ"ד סעיף י"ח י"ט. וססי' קנ"ה ועי' ברמ"א ססי' שס"ט ובכלל י"ד סי' כ"ט. ובשו"מ מהד"ב ח"ג סי' ע"ט השוה הסתירות עפ"י הדרך שכתבתי לקמן סי' ט' בשם הנתיבות. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' מ"ח. ועי' בתפארת יוסף חחו"מ סימן י"א שחידש כלל חדש בזה היכן יש להישראל כח עכו"ם אף למעליותא ואביא דבריו בקיצור לקמן סימן כ"ה כ"ו:

ה עכו"ם שמכר לראובן שט"ח שיש לו על שמעון וכשבא ראובן ליפרע משמעון. טוען שמעון כבר פרעתי לעכו"ם והשבע לי שלא פרעתיו. והעכו"ם אומר שלא נפרע כלום. או היכא דהעכו"ם פוגם שטרו. או שאין העכו"ם לפנינו. עי' בדיני מכירת שטרות כלל ס"ו סי' י"ד:

ט ישראל ועכו"ם שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו ואמור לו כך דינינו. בדיני עכו"ם זכהו ואמור לו כך דיניכם ברייתא פ' הגוזל בתרא דף קי"ג וכתבה הרמב"ם פ"י מהלכות מלכים. ועיין בברכי יוסף חו"מ סי' כ"ה אות יו"ד שציין בזה לעיין בכנה"ג סי' הנ"ל בהגה"ט אות י"ב. ובסי' ק"מ בהגהב"י אות ק"א. ועוד לתשובות גדולי האחרונים יעו"ש. ועי' בזה בשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' ס"ג ועי' בזה חילוקי דינים בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' כ"ג:

ועי' בנתיבות בביאורים סי' ס"ו ס"ק ל"ה שתירץ בזה קושית התומים למה במכירת שטרות מהני קנין כו"מ שהוא קנין דרבנן אף לעכו"ם. ובמעמד שלשתן קיי"ל דלא תקנו לעכו"ם. ועפ"י הנ"ל א"ש דמע"ש כיון שבדיניהם לא קני ויכול הישראל לחזור בו לא תקנו חכמים הקנין לעכו"ם לגרע כח הישראל כיון דנוכל לומר להעכו"ם כך דיניכם. אבל מכירת שטרות שבדיניהם קונה בדיבור בעלמא כמבואר שם במחבר ע"כ כשיש כו"מ דקני בין בדינינו בין בדיניהם מהני גם לעכו"ם וכלל זה נקוט בידיך בדין זה שבכל מקום שבדיניהם הוי קנין ובדינינו הוא קנין דרבנן אז מהני הקנין אף לעכו"ם כיון דלא נוכל לומר לו כך דיניכם ולא כך דינינו. ובדבר שבדיניהם לא