דברי גאונים רכז

פז אחד שתובע לשני שותפים. ואח"כ נתקבל העדות רק בפני שותף אחד והשני אינו בכאן אם מהני קבלת העדות עי' בשער משפט סימן כ"ח ס"ק ח' ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ה סי' ע"ב בד"ה ובזה יש ליישב שחולק עליו:

פח יורש קטן שהניח לו אביו משכון והלוה מביא עדים שפרע לאביו אם מקבלים העדות. דקטן כשלא בפניו דמי. עי' בדיני יתומים כלל מ"ה סי' י"ב:

פט אם העדים אינם מכירים הבע"ד אף שהבע"ד עומד שם בשעת קבלת העדות מקרי שלא בפני בע"ד. כ"כ בברכי יוסף חו"מ סי' כ"ח אות כ"א בשם הכנה"ג. והרב שבות יעקב ח"א סי' קמ"ח דחה ראיית הכנה"ג והעלה דקבלה בפניו מקרי יעו"ש ועי' בפ"ת סי' הנ"ל ס"ק כ"ד ובשו"מ מהד"ה סימן ע"ב בד"ה והנ"ה הכנה"ג:

צ ביאור דין דבר ולא חצי דבר עי' בשו"מ מהד"ה סי' ע"ז:

צא אם מקיימין עדי הכתובה או עדי צוואה. או עדי השטר נגד יתומים קטנים. עיין בדיני כתובה כלל מ"ח סי' כ"ב. ובדיני יתומים כלל מ"ו סי' ל"ב:

צב אם מקבלים עדות שלא בפני בע"ד לאפרושי מאיסורא. עי' שו"ת שואל ומשיב ח"א סי' קפ"ה ובמהד"ב ח"ד סי' ע"ג ע"ד מה שהעלה בזה. ועי' בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ב' היכא דהוא לאפרושי מאיסורא וגם לפסול אדם כגון להעביר שו"ב מחזקתו או לאסור אשה על בעלה דהוי כמו דיני נפשות ואין גובין שלא בפניו. וע' בזה בשו"ת השיב משה סי' ד' ובדברי חיים ח"א חאה"ע סי' ה' מ"ד ובאמרי אש אה"ע סי' ל"ט מ"ם ושם לענין עדי קידושין להקל או להחמיר ובשו"ת דברי חיים ח"ב חיו"ד סי' ט"ז ובשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' י"ב ועי' בש"ך חו"מ ס"ס ל"ח. ובבית יצחק חיו"ד סי' א':

צג עדים שמעידים לפסול את העדים הראשונים שהעידו על החוב או הקידושין או על מסירת הגט בהזמה או בגזלנותא או שאר פסול עבירה אם גובים עדותם שלא בפני העדים הראשונים כדי לבטל עדות הראשונים עי' בש"ך סי' ל"ח ס"ק ב' ובהגהות אמרי ברוך שם ובנתיבות בביאורים ס"ק ב' ובפ"ת ס"ק ג' ובשו"ת ר' ענזיל סי' כ"ד פסק דגובים כיון שאין אנו דנין כעת לפסול העדים רק על ענין הקידושין או הגט או החוב:

צד כתב הריב"ש סי' קע"ו שלפעמים אירע שהיה נראה לו שאם יגבה העדים בפני הבע"ד יחניפו אותו והיה נוהג בעצמו לגבות מקודם העדות שלא בפני הבע"ד ואח"כ יחזרו ויעידו בפני הבע"ד ואז יבושו מהחניף לאיש:

צה עדים שכבשו עדותן ועי"ז הפסיד הבע"ד שמבואר בחו"מ סי' כ"ח ס"א דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אם תפס אח"כ הבע"ד מנכסי העדים אם מהני תפיסתו. עי' בברכי יוסף חו"מ סי' הנ"ל אות ד' שהסכים להרב משאת משה חחו"מ ססי' ס"ג דיכול התופס לומר קי"ל כריא"ז ורבינו ירוחם דחייבים אף בדיני אדם. ועיין בפרמ"א ח"ב סי' צ"ה. אולם מדברי הש"ך שהביא דברי מהרש"ל שם ס"ק ב' אהאי דינא דכובש עדותו. דהיכא דחייב רק לצי"ש לא מהני תפיסה. ולא הזכיר הש"ך לזכותו מצד קי"ל דחייב אף בדיני אדם משמע דהסכמת הש"ך דאינו יכול לומר קי"ל הנ"ל. ועי' בשבות יעקב ח"א ססי' קמ"ו שהכריע דבכובש עדותו שחייב בדיני שמים מן התורה. אי תפס לא מפקינן מיני'. ועי' בברכ"י סי' כ"ח אות ה' שהביאו וסיים וצריך להתיישב בדבר. ובתומים סימן הנ"ל סק"ד האריך לדחות דברי השבו"י ועי' בפ"ת סי' הנ"ל סק"ו בזה. וע"ש בנתיבות ובהגהת אמרי ברוך על הש"ך הנ"ל. ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך עדות. ועמ"ש באורך בדיני תפיסה כלל קי"ב סי' י"ח בדין אם מהני תפיסה ממי שאינו חייב רק לצי"ש:

צו למה בטוען על חבירו שהוא כובש עדותו אינו יכול להשביעו כמ"ש ברמ"א סי' כ"ח ובטוען על חבירו שיש לו זכות בשטר שת"י חבירו יכול להשביעו. עי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל ססי' כ"ט:

צז אם כובש עדותו עובר על לאו דלא תעמוד על דם רעך וחייב להעיד אף אם לא תבעו להעיד עי' בשער משפט סי' כ"ח שהביא ראיות דעובר ועי' בשו"מ מהד"ב ח"ג סימן ק"י שדחה ופסק דאינו עובר רק בדיני נפשות ואינו חייב להעיד בלא תבעו:

כלל עז עכו"ם א בעכו"ם לא שייך דין חזקה ומוחזק כגון ספק ממון או ספיקא דדינא וכל דיני חזקה אין לעכו"ם חזקה ומוחזק עי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שכ"א ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סימן שפ"ו ובמהד"ה סי' פ"ה:

ב אם חצרו של עכו"ם קונה לו הדבר שמכרו לו שהוא בחצרו עי' בקצוה"ח סי' קצ"ד וע' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ג סי' ק"ב בד"ה והנ"ה בשנ"ת תרי"ז עש"ק:

ג דין איסור הטיית הדין ולקיחת שוחד בעכו"ם שופט ואם עובר הישראל על לפני עור אם נותן לו שוחד. עי' מה שהבאתי בדיני ערכאות כלל כ"ב סימן א':

ד ישראל הבא מכח עכו"ם אם הוא כעכו"ם בין לגריעותא בין למעליותא וחילוקי דינים בזה עי' לקמן סי' ז' ועי' בשו"ת טור האבן סי' ג' ד' ה' ו':

ה טענת עכו"ם אי הוי טענת ברי להשביע עליה או חשיב רק שמא. עי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך טענת עכו"ם בשם הכנה"ג שכתב דהוא מחלוקת. ומנהגו להטיל חרם סתם. ועי' ברמ"א סי' קע"ו סעיף ל"ו ושם בסמ"ע ובש"ך. וע' בש"ך סי' צ"א סק"ג ובסי' קמ"ט ת"ק י"ג. ועי' ברמ"א