דברי גאונים רכו

לחזור ולהגיד או הוי כחוזר ומגיד עיין בחו"מ סימן כ"ט ובשאלות ותשובות ברכת יוסף חיו"ד סי' ב' ובשו"ת דברי חיים ח"א חא"ע סי' מ"ה פ"ה ובשו"ת מאמר מרדכי סימן ל"ח בד"ה והנ"ה בעדו"ת האחי"ם:

עח שני כתי עדים המכחישים זא"ז ואח"כ הודו כת אחד לכת השניה אי אמרינן בזה דהוו חוזרים ומגידים ולא מהני הודאתם והוו תרי ותרי. עיין בשער משפט סי' כ"ט ס"ק ב'. שפסק דלא מהני הודאתם. וכן פסק בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ג סי' יו"ד בד"ה והנ"ה מ"ה שהקש"ה:

עט אם העד לא זכר את העדות והזכירו הבע"ד והעיד עי' בחו"מ סימן כ"ח סעיף י"ד ובשו"ת מאמר מרדכי סי' ע"ב:

פ עיין בתשובת הרשב"ש סי' שצ"ה שלמד מהאי דינא המבואר בחו"מ סי' כ"ט סעיף א' שבדבר שמוכח שטעה נאמנים לחזור מדבורם דאם העד עם הארץ ואינו יודע חומר העדות וכשאיימו עליו חזר בו. דיכול לחזור יעו"ש:

פא אם מהני אמתלא בעד אחד לחזור ולהגיד כמו שמהני בב' עדים כמבואר ברסי' כ"ט עי' בשו"ת כת"ס חיו"ד סי' פ"ז:

פב שטר שאין בו קנין באופן שהשטר בטל מחמת זה אם נאמנים העדים להעיד ע"פ שהיה קנין. עיין בעה"ש סי' כ"ו אות ה' שכתב שהמהר"ם אלשיך סי' ס"ד כתב בשטר מתנה שלא נכתב בה מתנה גלויה דיכולים העדים להגיד בע"פ דהיתה מתנה גלויה דכיון דביטול השטר אינו מצד מה שנכתב בו אלא ממה שלא כתוב בו. כל כה"ג יכולים לחזור ולהגיד שטעו בהשמטת הדבר ולא הוו רק מבררים דבריהם והוכיח כן מתשובת הרשב"א סי' אלף י"ב. אולם בתשובת הרשב"א סי' תקס"ג מבואר ההיפך שאינם נאמנים להעיד שהיה קנין יעו"ש בטעמו ועיין בתשובת הרשב"א ח"ג סי' י"ג ועיין בכנה"ג סימן רמ"ב בהגהב"י אות כ"ג שדחה דברי מהר"ם אלשיך מדברי רבינו האי יעו"ש וע"ש בעה"ש סי' ע"א אות א' שנסתפק בנדון שטר שאין כתוב בו נאמנות ועידי השטר מעידים בע"פ על הנאמנות אם מהני עדותם והביא תשו' הרשב"א ח"ב סי' ש"י בשטר שכתוב בו שהאמינו בכל עניני שטר. שכתב דאם עידי השטר קיימים ומעידים שאף על הפרעון האמינו מקבלים אותם. ואפילו באו לקרוע אותו שטר ולכתוב שטר אחר בנאמנות מפורש הרשות בידם מפני שעדיין לא עשו שליחותם כל שלא כתבו הנאמנות בפירוש יעו"ש. רק אפשר הרשב"א לא כתב כן רק בנדון דידי' כיון שכתוב נאמנות בכל עניני השטר מקבלים עדותם שהיה הנאמנות אף על הפרעון. אבל בנ"ד שלא נכתב בשטר נאמנות כלל אפשר דאין נאמנים. אולם אח"כ הוכיח ממהר"ם אלשיך הנ"ל ומתשו' מהרח"ש ח"א סימן א' ומתשובת הרשב"א ח"ב סימן קכ"ו דנאמנים העדים להעיד בע"פ מה שנשמט מהשטר וכן מוכח מדברי הרמב"ם וב"י סי' רנ"א שכתבו ואין העדים מצוים לשאול להם וכו' יעו"ש. וכ"כ הרשב"ש סי' רפ"ו וכן מוכח בש"ס פ' מי שמת דף נ"ג ע"ב. עכ"ד:

פג אם העדים רוצים לפרש דבריהם שבשטר היכא דאינם סותרים דבריהם הראשונים שמבואר בחו"מ סי' כ"ט ס"א דנאמנים אם מקבלים עדות זה שלא בפני בע"ד. עי' בעה"ש בהשמטות לסי' הנ"ל אות ג' שהוכיח דאף דמקיימין השטר שלא בפני הלוה מ"מ בהא אין מקבלין עדותם שלא בפני בע"ד. יעי"ש בטעמו. ודומה לזה פסק הש"ך בסי' מ"א ס"ק ב' יעו"ש:

וע"ש בסי' כ"ח אות י"א שכתב על הא דנחלקו האחרונים אם הא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הוא מדאורייתא או מדרבנן. דאישתמיט להו תשובת הרשב"א ח"ב סי' שע"ו שכתב דהוי גזירת הכתוב מן התורה והועד בבעליו ובתשובה ח"ג סי' שכ"ז ביאר הדברים דעיקר קרא הוא גבי שור שהוא בד"נ ובדיני ממונות אסמכתא בעלמא ומדרבנן ולכך הקילו באם הבע"ד חולה או שהעדים רוצים ללכת למדינת הים לקבל עדותן שלא בפני בע"ד יעו"ש. והא דכתב הרשב"א דגזירת הכתוב הוא ולא משום דחוששין לעדות שקר דאטו משה ואהרן מי חיישינן להו לשיקרא ואף מהם אין מקבלים עדותן שלא בפני בע"ד כמבואר שם. מבואר ההיפוך בתשובת הרי"ף סימן ר' והובא דבריו במבי"ט ח"א סימן רפ"ז דהא דצריך להעיד בפני בע"ד דשמא תהיה עדות שאינו ברורה להעד ולא יעיד בפני בע"ד כי יתיירא שלא יכחישנו יעו"ש ועיין באס"ז למס' בבא קמא פ' הגוזל שכ' בשם הרמ"ה ג"כ הטעם דמכסיף בפני הבע"ד לאסהודי שיקרא יעו"ש. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ה סי' ע"ב מ"ש בזה אם הוא מדרבנן ואם הטעם משום שמא משקרים שלא בפני הבע"ד:

פד אם מקבלין עדות שלא בפני הבע"ד לפטור עצמו עי' בסי' כ"ח סעיף י"ח ובש"ך. ובשו"מ מהד"ה סי' ע"ב ובתשו' בית שלמה חחו"מ סי' ח' ט' האריך והוכיח שאין מקבלין שלא בפני התובע ובפרט בדור פרוץ הזה:

פה מקבלים עדות שלא בפני הבע"ד כגון אם שלח אפוטרופס או שליח דהוי כמו בפני הבע"ד. כ"כ הב"י בשם הרשב"א בחו"מ סי' כ"ח וסי' שפ"ח. ועי' בשו"מ מהד"ה ססי' ע"ב:

פו כתב בתשובת מהראנ"ח סי' ק"ג דאם ראובן הביא עדים וגבו הב"ד שלא בפני שמעון והעידו לטובת שמעון ואח"כ רוצה ראובן לבטל עדותן מפני שגבו אותם שלא בפני הבע"ד. ושמעון רוצה בקיומן הדין עם שמעון דלא אמרו אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אלא לתועלת המתחייב בעדותן. אבל אם זה שלא היה בשעת גביית העדות זוכה בעדותן אז העדות קיימת. ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' ג' הסכים להראנ"ח. אולם בשו"ת שמן רקח ח"ב בביאורי החו"מ לסי' כ"ח כתב עליו דלהפוסקים דהא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הוא מדאורייתא יש להתיישב בדבר ומ"מ אין מוציאין מן המוחזק עכ"ד יעו"ש: