דברי גאונים רכה

מכמה מקומות שהכחשת לא ראיתי הוי הכחשה שם בחיו"ד סי' י"ד ט"ו ט"ז. וכן נתבאר מדברי מהר"י באסאן בתשובת מהרשד"ם חאה"ע סימן פ"ה וכ"כ הרב משפט צדק ח"א סי' כ"ו והובא דבריהם בעה"ש סי' כ"ט אות ט':

סא אם עד אחד העיד שהלוהו חביות יין ועד אחד מעיד שהלוהו חביות שמן דפליגי הסמ"ע והט"ז בחו"מ סימן למ"ד אי הוי הכחשה או מתרצין דבריהם עיין בשו"ת אבני צדק חחו"מ סי' ד' שהעלה דהמוחזק יכול לומר קי"ל כהסמ"ע:

סב אע"ג דעד אחד חשוב כשנים לחייב שבועה או להתיר עגונה ולשאר ענין ואיסורים שהאמינתו התורה ואם בא אחר כך ע"א והכחישו אין דבריו של אחד במקום שנים. עי' ביו"ד ססי' א' אי הוי כב'. ועי' בזה באורך בשו"ת נטע שעשועים סי' ע"ה וסי' ע"ז ובשו"ת רמ"ץ יו"ד סימן כ' ובשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' ל"ד ובשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' כ"ט ובקצוה"ח סימן פ"ז ס"ק ח'. מ"מ אם באו אח"כ שני עדים והכחישו אותו לא הוי כתרי ותרי אלא מבטלים עדות האחד כן מבואר בר"ן ובתשב"ץ. וכן מוכח בהדיא ממתניתין דסוטה דאמר עולא תני לא היתה שותה וכו'. וכ"כ הנמ"י בשם הריטב"א כ"כ ערך השלחן עמש"ל סימן מ"ו אות ל"א. ואישתמוטי' דברי הש"ך בסי' פ"ז ס"ק ט"ו שהוכיח דאפילו בא אח"כ רק ע"א אמרינן סלק עדותן כמי שאינו. וע"ש בתומים ובקצוה"ח סק"ח מ"ש על הש"ך הנ"ל. וגם הש"ך סותר עצמו למ"ש ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד ועי' בזה בתשו' שו"מ מהד"ג ח"א סימן שצ"ה:

סג דיין יחיד שקבלוהו עליהם בע"ד אם יכול לקבל עדות ביחיד. עי' בחינוך בית יהודה סי' קט"ז וע' בחו"מ סי' ג' סעי' ב' ובאחרונים שם:

לענין קבלת עדות אם צריך ב"ד של ג' מומחים כמבואר בסי' כ"ח או סגי אחד דגמיר וב' הדיוטות עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' יו"ד ובשו"מ מהד"ב ח"ד סימן ע"ד ובתומים סי' ג' ס"ק ב':

סד בדין המבואר בחו"מ סי' כ' ס"א דאם אמרו לו הב"ד יש לך עדים או ראיה. והשיב אין לי ואח"כ הביא עדים או ראיה דאין מקבלין ממנו. עיין בברכי יוסף סי' הנ"ל אות ו' שהביא בשם הב"ח שכתב בשם הרא"ש בתשובה דתרתי בעינן ששאלוהו הב"ד והשיב אין לי ראיה אבל אם הב"ד לא שאלוהו רק הוא מעצמו אמר אין לי ואח"כ הביא מקבלין ממנו:

סה בדין הזמה והכחשה יחד אי דינו כהזמה או כהכחשה עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' פ"ג ובמהד"ד ח"ג סי' כ"ו קמ"ט:

סו שני עדים מעידים שפרע שטר זה ושנים אומרים סטראי אם השטר נשאר בחזקתו עי' בתומים סי' נ"ח ס"ק ה' ובסמ"ע סי' ע"א ס"ק ל"ד וש"ך ס"ק ב' ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' שצ"ה:

סז שני עדים הזימו את העדים שלא בפניהם אם יועיל מה שיזימו אותם אח"כ בפניהם עי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' קמ"ט:

סח ראובן מכר בית לשמעון וכתב לו שטר מכירה. וכתוב בו ואמר לנא הוו עלי עדים וכתבו ותנו ליד שמעון איך שמכרתי לו הבית שהיה שייך לגיסי לוי ולקחתי אותו מלוי עפ"י דת ודין תוה"ק. ועתה לוי מערער שמעולם לא קנה ממנו ראובן הבית. וראובן אין לו שטר מכירה מלוי ולא עדי חזקה אי אמרינן עדים שבשטר אכולא מילתא מסהדי ומסתמא ראו אצל ראובן שטר מכירה מלוי. עיין בדיני שטרות כלל ק"ב סימן מ' ועי' בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סימן ל"ז ל"ח מה שהעלה שם בנדון אי עדים אכולה מילתא מסהדי:

סט שני כתי עדים המכחישים זא"ז וכת אחת מעידים באופן שיכולים להזימם והכת השני' הם באופן שא"י להזימם כגון שלא העידו הזמן דתקנת חז"ל דבממון א"צ עשאי"ל אם עכ"פ הכת שיכולים להזימם שכשרים אף מן התורה נאמנים יותר מהכת השני'. עי' בשו"ת שו"מ ווהד"ד ח"ג סימן קמ"ט ובתשו' טור האבן סי' ט':

ע אם העדים אומרים שאינם יודעים באיזה יום שכ' הש"ך ססי' ל"ג ס"ק ט"ז שפסולים כיון שא"י להזימם והנוב"י חולק עליו. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ה סי' מ"ד:

עא לוה שטוען אין לי ורוצה לשבע. והוליכו התובע בערכאות. הב"ד ישביעוהו כדינו ויתנו לו עדיהן שפרע למלוה. עיין בדיני מסרב כלל נ"ב סי' י"ב:

עב מי שחייבוהו ב"ד בחוב או בפקדון. ואין יכולים להוציא ממנו. אם יכולים הב"ד להעיד בערכאות בסתם שהוא חייב לזה. ואם השופט רוצה להשביעם בפרטות אם יכולים לשבע. עיין בדיני מסרב כלל נ"ב סי' י"ב:

עג ראובן תבע לעכו"ם בערכאות. וכפר העכו"ם והעיד ישראל לעכו"ם ונפטר העכו"ם. ואחר כך נתברר ששקר העיד אם חייב העד לשלם עיין בדיני גרמא כלל ט"ו סי' ס"ה:

עד בתרי ותרי דאוקי ממונא בחזקת מרי' אם חייב הנתבע לשבע אף דאיכא תרי סהדי דמסייעין לי'. עיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' ל"ו:

עה עדים הזימו לעד אחד שאמרו לו עמנו היית ולעד האחר הכחישו ולא בהזמה כגון שאמרו גם הלוה או המלוה עמנו היה מהו הדין בזה עי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סימן רי"ח הראשון. ובנהד"ג ח"א סי' שצ"ה אי שייך בע"א דין הזמה:

עו מודעה שכתוב בה ואנו עדים הכרנו באונסו ואחר שחקרו ב"ד את העדים איך הכירו באונסו אמרו שהכירו עפ"י הבע"ד שהגיד להם האונס אבל לא ראו כלל אם נאמר דהוו חוזרים ומגידים ואינם נאמנים או נאמר דהוא בכלל כל שהעדים מצוים לטעות בו דנאמנים וכן כיוצא בזה עי' בדני מודעה כלל ס"ד סי' ב':

עז עד שאמר תחלה איני יודע אם יכול אח"כ