דברי גאונים רכד

הנאת ממון רק הנאה אחרת. עי' מהרשד"ם חי"ד סי' קי"א שכתב בתוך התשובה ודאי נוגעים בעדותם וכו' כי יש להם הנאה שלוקחים נקמתם מהם וכו'. ובזה מובן מ"ש בכנסה"ג בהגה"ט סי' ל"ז אות ה' בשם מהריב"ל וז"ל טבח המעיד על טובח אחר שהוציא טריפה מתחת ידו נוגע בעדות הוי עכ"ל ונ"ל כוונתו על טובח המוכר בשר וק"ל. וכן פסק בראש אפרים סי' ל"ד בשוחט שהעידו עליו שני עדים כמה פסלות ופסל הגאון את העדים מחמת אומדנא שרוצים לנקום מהשו"ב והכשיר את השו"ב והביא מהר"א מזרחי סי' כ"ד. וכן מבואר בשו"ת מהרש"ל סי' ל"ג ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ה' וס"א. ועי' בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ב' ובשו"ת השיב משה סי' ס"ה מאות מ"ח ולהלן ובשו"ת רמ"ץ סי' א' ג' ד' ובמהרי"ט חחו"מ סי' י"ד פז וצ"ז ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סימן קכ"ח. ובשו"ת פני יהושע ח"ב סימן ס"ג ס"ד:

ועי' במהריב"ל ח"א כלל וא"ו שאלה א' שכתב אף על פי שלא מצינו בתלמוד ולא בפוסקים דלהוו סהדי נוגעים בעדותן אלא משום דררא דממונא. מ"מ ממ"ש הרשב"א וכו' עד והם רוצים למלאות רצון יצרם. וכן כתב כעין זה בכלל ד' ה' שאלה א'. ובח"ג סי' קי"ט וקכ"א כ' להיפך דלא אשכחן דלהוו נוגעים בעדותן מחמת הנאה אלא דוקא הנאת ממון או הנאת מילתא דאיסורא דכתיבנא לעיל וכו'. ועי' במבי"ט ח"א סי' פ"א שכתב בתוך התשובה אשכחן נמי דבלא הנאת ממון מקרי נוגעים בעדות יעו"ש. ולכאורה צ"ע מהא דקיי"ל דשונא כשר להעיד ולמה לא הוי נוגע בדבר כדי לנקום נקמתו מהבע"ד שונאו לפי דברי מהרשד"ם הנ"ל ודעמי' וכעת נ"ל ראיה ברורה דהוו נוגע אף בהנאה אחרת מהא דשלשה שישבו לקיים את השטר. וקרא ערעור על אחד מהם. עד שלא חתמו וכו' ופירש"י שם משחתמו יצא הערעור איך יכולים להעיד עליו להכשירו שהם נוגעים בעדות שגנאי הוא להם שחתמו עם פסול והובא בב"י סימן מ"ו. הרי דהוו נוגעים אף בלא הנאת ממון ועי' בסמ"ע סי' ק"מ ס"ק י"ב:

נד עד שאינו יודע לחתום. וחתם אותו העד האחר במסה"ק. עיין בשו"ת אמרי אש חחו"מ סי' ז' שמפקפק דאין לדמותו למה דמבואר בסי' מ"ה דמהני חתימת הלוה במסה"ק יעו"ש. ועיין בדברי חיים ח"א חא"ע סי' ל"ט ובנדרי זריזין ח"ב בשו"ת מדף פ"א עד דף פ"ד ובשו"ת תפארת יוסף חיו"ד סימן למ"ד אות א':

נה עדים שמעידים על בע"ד ששמעו קולו ומכירים שהוא הבע"ד אבל לא ראו אותו. עיין בחתם סופר חו"מ סי' ב' שפסק שאין מוציאין ממון בעדות זה. וכן פסק דו"ז בקצוה"ח סימן פ"א ס"ק י"ג ויעו"ש בנתיבות ס"ק ז'. ועיין בשו"ת מחנה חיים סי' ע"ד ובתשו' דברי חיים חא"ע סי' פ"ז בדין עדות בידיעה בלא ראיה:

נו מי שיצא לו שם גניבה בעיר. ואחר ימים אחדים אמרו שתי בתולות שראו הגניבה בבית פלוני. ואותו פלוני מכחישם. אם יש לדמות להא דכתב הרמ"א בחו"מ סי' ל"ה דמצד התקנה נשים נאמנות לעדות במקום דלא שכיחי אנשים עי' בנוב"י מה"ת סי' כ"ח וע"ש בפ"ת סק"ט י' י"א:

נז בדין המבואר בחו"מ סימן כ"ח סעיף י"א דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם. ע"ש בכנה"ג בהגה"ט אות מ"א דהיינו דוקא בעדות דאורייתא אבל בעדות דרבנן כגון קיום שטרות וכיוצא יכולים להעיד בכתב יעו"ש:

נח עדים שהעידו ולא נגבה כד"ת כגון שנגבה שלא בפני בע"ד וכדומה. או שהעידו כשהיו נוגעים ונסתלקו מנגיעתן או שהעידו כשהיו קרובים ונתרחקו. אם מהני לגבות העדות פעם שנית כד"ת. או אמרינן עביד אינש לאחזוקי' דיבורי'. עיין בנתיבות סי' כ"ח ודו"ז בקצוה"ח שם ס"ק ח' ובסי' ל"ג ס"ק ב' האריך בראיות ברורות דלא אמרי' בעדים עביד אינש לאחזוקי דיבורי'. ובשו"ת שואל ומשיב ח"א ססי' קפ"ה הסכים כן לדינא. ועיין בשו"ת השיב משה באורך בסימן ס"ה ובשו"ת נטע שעשועים ססי' ס"א ובשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' קכ"ט:

ב"ד שגבו עדות שלא בפני הנתבע וחייבו אותו ואחר שערערו עליהם על שגבו העדות שלא בפניו חזרו וקבלו העדות בפניו וחייבו אותו ונתנו פס"ד להתובע שהנתבע חייב לו סך כו"כ ובא השאלה אם הב"ד הנ"ל יכלו לחזור לדון שנית הדין הזה מכח שפסק הש"ך בסי' י"ז סק"ט ובריש סי' י"ח שדיין שאמר או כתב פ"א דעתו בדין זה פסול לדון בזה דהוי נוגע לאחזוקי דיבוריה עיין בחו"מ סימן כ"ח סעיף ט"ו ובפ"ת שם ס"ק כ"ה וס"ק כ"ז ובפ"ת סי' י"ז ס"ק יו"ד ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סימן ז' ח' שהעיקר לדינא דאף בדיעבד אם קבלו שלא בפני הבע"ד לחייב אותו דינם בטל וגם הפס"ד השני בטל מטעם נגיעה כנ"ל ולא דמי לעדים שהדין שם שחוזרים ומגידים בפניו. וע"ש בהגהות בן המחבר שפקפק והביא שמדעת קצת תשובות גאונים מוכח שהדיינים כשרים לדון פעם שנית יעו"ש:

נט אם הרשות ביד הדיינים להשביע את העדים לפי ראות עיניהם. עיין שו"ת התשב"ץ ח"ג סי' ט"ו מ"ש בזה ועיין בחו"מ סימן כ"ח סעי' ב' וע"ש בכנה"ג. וע"ש בפ"ת סק"ח:

ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ ססי' מ"ם שכתב שלפענ"ד פשוט דאף שכתב הרמ"א דהרשות ביד הב"ד להשביע העדים היינו שרשאים הב"ד לעשות כן ואינו שבועת חנם. אבל אם העדים אינם רוצים לישבע ומגידים העדות כראוי ובתו"ע ודאי דא"י לפסול העדות שהגידו בלא שבועה:

ס אם השני עדים היו כאחד בשעת ראיית העדות ואחד אומר שמעתי ואחד אומר לא שמעתי. כתב מהראנ"ח ח"ב סי' פ"ז דהוי הכחשה כמו בא' אומר ראיתי ואחד אומר לא ראיתי שמבואר בחו"מ סימן כ"ט סעיף ג' דהוי עדות מוכחשת ועי' בשו"ת מהר"י אסאד שהוכיח כן