דברי גאונים רכג

ע"ז. אם נעשה פסול לעדות ולשבועה עי' בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך עדות אות מ"א שכתב וז"ל. עי' להרב חיד"א בספרו חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות כ"ט שנסתפק בזה דאפשר דכשרים מחמת דלאו כ"ע דינא גמירי. וקיל להו לאינשי גזל העכו"ם. ודומה לספק מלוה ישינה ואחר זמן מצא הדבר מפורש במהריק"ש ז"ל סי' ל"ד וכו' ואח"כ נמצא ברדב"ז סי' ר"ה דפסל ומסיק שמצא להם הכשר מצד שאינם יודעים שאסור ושנפסלים מפני זה אלא אדרבה סוברים דמצוה קעבדי וכיון וכו' לא נפסלו לשום עדות עד שיתרו בהם וכו' עכ"ל בקיצור קצת. וכן דעת מהר"ם מלובלין סי' כ"א. ועי' בחו"מ סי' ל"ד סעיף ד' וסעיף כ"ד ובנתיבות בביאורים ס"ק ט"ז ועי' בארי' דבי עילאי חאה"ע סי' ט"ז בד"ה כב"א לדיד"ן:

מג מי שפיתה לאיש אחד וחתם לשקר. עי' בספר ערך השלחן סי' ס"ג אות יו"ד שהביא בשם הכנה"ג בשו"ת בעי חיי סי' כ"ד שכתב דעת אחיו ודעת מהר"ם בנבשתי דהמפתה פסול לעדות דכיון שפיתה לחתום לשקר גם הוא יחתום. ואין דעתו כן דהא האומר לחבירו שיגנוב ויתן לו. וגנב ונתן לו אינו נפסל לערות כנראה מתשו' הריב"ש. וטעמא משום דאדם טועה וסובר שלא אסרה התורה אלא שלא יגנוב בעצמו. ולא לומר לאחר שיגנוב. א"כ ה"ה בנ"ד סובר דאין איסור אלא לחתום בעצמו על שקר. וע"ש באות י"א שכתב בדין המבואר בחו"מ סי' ס"ג סעיף א' דאם באו עדים והעידו שהמלוה שאל להם לזייף לו שטר דאין גובה בו דודאי דלא הוחזק המלוה לזייפן ליפסל לעדות ולשבועה כיון שלא נתברר בעדים שהוא עצמו זייף ובמה ששאל לזייף לא נפסל כמש"ל עכ"ד:

מד מסייע ידי עובר עבירה או שעבר על לפני עור לא תתן מכשול אם נפסל לעדות עי' בשו"מ מהד"ק ח"ג סי' קמ"ב ובמהד"ב ח"ד סימן צ"ד ובסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ט"ז ובנתיבות שם ס"ק ד' ובבית יצחק חיו"ד סי' א':

מה מי שקיבל ע"ע קללת מי שפרע אם נפסל לעדות. עי' בשו"ת כנסת יחזקאל חא"ח סי' ח' שתמה על רב אחד שכתב לו בשם ספר מעדני מלך לפסלו לעדות. ובשו"ת הר הכרמל חחו"מ סי' ל"ו תיהה הרבה בתשובת הכנ"י הנ"ל והאריך בראיות ובסברות לפסלו לעדות. וסוף דבריו דאפילו אם נימא דאין לפסלו לעדות. מ"מ אין ליחדו לעדות לכתחילה יעו"ש באורך ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' ק"י בד"ה והנה בשנת תרי"ז שפסק כהכנ"י ולא ראה דברי הר הכרמל וע"ש במהד"ד ח"א סי' ס"א ועי' בזה בנחלת צבי להפ"ת על החו"מ סי' ל"ד סעיף ה' ועי' בכלל ס"ג סי' ד' ודו"ק:

מו שני עדים המכחישים זא"ז דחד מנייהו ודאי קא משקר. אם הם כשרים להצטרף להעיד עדות אחרת. עי' בש"ך סי' ל"א ס"ק א' שנחלקו בזה חכמי ברוסק. ודעת הש"ך דאינם יכולים עוד להצטרף. ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך עדות שכתב בשם הגאון חיד"א בספרו חיים שאל סימן ל"ג שמסיק שהדין דין אמת כמו שכתב הש"ך וכן הסכימו הרב משאת משה ובנו והרב או"ת. ומה גם עתה דמוכח כן מדברי מהר"י ן' מיגאש. והריטב"א ז"ל. ועוד דהעד שהוא צדיק אסור להצטרף עם העד השני שהוא יודע שהוא רשע אף שלא נודע לאחר. וכ"כ הרב יד אליהו בתשובה עכ"ל:

מז מי שנשבע להכחיש את העד אם הבע"ד עם העד מצטרפין לפסלו לעדות ולשבועה עי' בחו"מ סי' ל"ד סעיף כ"ז ובסי' פ"ז סעיף כ"ו בסמ"ע ס"ק פ"ט שני דיעות בזה ועי' ברדב"ז ח"א סי' ס"ד שפסק בפשיטות דנפסל על ידם לעדות ולשבועה ולא הביא שום חולק בזה:

מח עי' בכנה"ג סי' ל"ג שפקפק לענין שונא מוחלט ומשרת הבית אם כשרים להעיד ועי' בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ב' וחחו"מ סי' ד' ה' ובשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' א' ג' ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' יו"ד בד"ה והנ"ה בעש"ק ובד"ה והנ"ה גו"ף. ועי' בתומים שיש להכשירם וע' בשו"ת שמן רקח ח"ב בביאורי חו"מ סי' ל"ג שפקפק ג"כ בזה. ומסיים במשרת בעה"ב צריך מתינות רב אם לקבל עדותו. ובפרט שסתם משרתים אינם במקרא ומשנה וד"א ופסולים מדבריהם ועי' בשו"ת מהר"י אבן מיגאש ססי' קס"ב דשכירו ובן ביתו כשרים להעיד ועי' באו"ת:

מט אם בעל מלחמה כשר לעדות עגונה וכיוצא עי' בתשו' דברי חיים ח"ב חאה"ע סימן ס"ד שפסק שכשר לעדות וע"ש בסי' צ"ח ובתשו' מאמר מרדכי סי' ס"ה וסי' צ"ב ובתשו' אמרי אש חאה"ע סי' כ"ה ועי' בשו"ת שואל ומשיב מהד"ק ח"א סי' קמ"ו וקפ"ג. ובח"ב סי' י"ג שפסק דנאמן וע"ש בשואל ומשיב מהד"ג ח"א סי' רע"ט ובח"ב סי' כ"ה. וע"ש בח"ג סי' מ"ו שמכשיר. ועי' בתשו' ר"י אסאד חאה"ע סי' ט"ז שדעתו גם כן להכשיר בדיעבד. ועי' בתשו' הרמ"ץ חאה"ע סי' ט' שמסיק גם כן להכשיר:

נ שני שותפים שמחולקים על סחורה אחר חלוקתם מהשותפות זה טוען שהוא חלקו וזה טוען שהוא חלקו. ואיש אחר קנה הסחורה מאחד מהם. אם אותו הקונה נאמן להעיד על הסחורה. של מי הוא דאפשר דהוי נוגע בדבר מצד שקנה בהקפה דזה נוח לו מהשני. עי"ב נוב"י מהד"ת סי' יוד:

נא עי' בש"ך סי' קכ"ג ס"ק כ"ד דדוקא כשהעד בא להוציא הוי נוגע משום דאולי נוח לו להוציא מהשני אבל היכא דהעד חייב לזה או לזה לא הוי כנוגע דאין לו נ"מ אם חייב לזה או לזה ובנוב"י שם הקשה עליו דגם בזה הוי נוגע. יעו"ש מה שתירץ ועי' בשו"מ מהד"ב ח"ב סי' נ"א מה שתירץ:

נב עדים הנוגעים בדבר מתי מהני שיסלקו הנאתם. או ערבים אם מסלק להם הלוה המעות שחייב למלוה אם יכולים להעיד ללוה. שפרע. עי' בשער משפט סי' ל"ג ס"ק ה':

נג אם יש לפסול עדים מצד נוגעים אף בלא