דברי גאונים רכב

במתניתין דקדשה במי חטאת ואפר חטאת דמקודשת. יעו"ש [בריטב"א דמבואר היפך דברי הב"ח. והנה מה שדחה הברכ"י ראיות הב"ח כבר קדמו המחנה אפרים בה' שכירות סי' ט"ז. וגם השיג על הב"ח מכח הריטב"א הנ"ל ופסק דמחויב להחזיר השכר שנטל דלא אהני לי' מידי כיון שדינו ועדותו בטלה והוה נתינה בטעות. וגם הרב בר"י מסיק כן לדינא. ועמ"ש דו"ז בקצוה"ח סי' ט' סעיף א' ושם בנתיבות:

כז בהא דקיי"ל בחו"מ סי' ל"ד דעדים הפסולים מדרבנן צריכים הכרזה. ע' בברכי יוסף סי' הנ"ל אות כ"ז שהביא מחלוקת האחרונים אם דוקא לעדות ממון צריכים הכרזה אבל לעדות איסור י"ל דאין צריכים הכרזה. ועי' במהר"ם שיק יו"ד סי' קנ"א:

ואם עבר עבירה דאורייתא שאין בה מלקות שמבואר בחו"מ סי' ל"ד ס"ב דפסול מדרבנן אם צריך הכרזה כשאר פסולי דרבנן. עי' מהרי"ט חאה"ע סימן מ"ג ובמשל"מ פ"ד מה' מלוה דין ו'. וע' בברכ"י סימן הנ"ל אות ו' וכו' שהאריך בזה. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' ע' בד"ה והנ"ה בחו"מ ובח"ג סי' ק':

כח מי שעבר על שבועה דלהבא כגון שנשבע שיעשה דבר פלוני או שלא יעשה ואח"כ עבר אם נפסל לעדות עי' בחו"מ סי' ל"ד ובפ"ת שם ס"ק י"ד וסי' צ"ב שהריב"ש מכריע לחלק בין אם עבר בקום ועשה לשוא"ת ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' ע' ובספר יהושע סי' ס"ח ובתשו' בית שלמה חחו"מ סי' כ"ז:

כט מי שעבר על איסור דרבנן שאסרו רק משום קנס כגון שאכל חמץ שעבר עליו הפסח עי' בפרמ"ג או"ח בא"א סי' תל"ה סק"ב דבקנס שקנסו רבנן אינו עובר על לא תסור ואין נפסל לעדות ולא מלקות דרבנן. ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ה סימן ל"א בד"ה והנה מצאתי:

ל נושא אשה בעבירה עי' במג"א הסימן קכ"ח ס"ק נ"ד לענין נש"כ שכ' שהוא פסול מדרבנן משום קנסא וכ"כ בתומים סי' ל"ד ועי' בתשו' מהר"י אסאד שתמה עליהם והביא מתשו' הרא"ם סי' נ"ט ושכן דעת רש"י שפסול מדאורייתא:

לא העובר על איסור דרבנן בשוא"ת. אינו נקרא רשע וכשר לעדות כ"כ בשו"ת חוט השני סימן ח"י והובא בבר"י סי' ל"ד אות י"ב. ועיין בנתיבות סי' ל"ד סק"א:

לב בספר זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך עדות הביא בשם הרב מים רבים דמי שנשתמד ושוב חזר ליהדות אף שלא ראינו שקיבל עליו דברי חבירות כשר לעדות יעו"ש. ועי' בחו"מ ברמ"א ובפ"ת סי' ל"ד סעיף כ"ב:

לג עי' בשו"ת התשב"ץ ח"ד המכונה בשם חוט המשולש בטור השלישי סי' ו' שכתב וז"ל ודבר פשוט הוא שבענין שאין דיניהם כדינינו. מלבד גודל האיסור שבי. אלא שהדן בפניהם הרי זה גזלן ופסיל לעדות. ואם קידש אשה באותם והרמב"ם מעות שקיבל בדיניהם אינה מקודשת. וכל זמן שלא החזיר ולא שילם לחבירו מה שנטל ממנו שלא כדינינו הרי הוא גזלן ופסול לעדות. ומנדין אותו עד שיחזיר לו עכ"ל. וע"ש בתשב"ץ ח"ב סי' ר"צ שכתב ג"כ כן בקיצור. דההולך לדון את הנתבע בערכאות של עכו"ם קודם שהלך בד"י פסול לעדות יעו"ש שמדבריו משמע דמצד איסור שהלך בערכאות פסלו אף אם לא הוציא ממון בגזל ועי' בש"ך סי' שפ"ח ס"ק כ"ו ובזה נפשט השאלה שנשאל בס' ע"ש סי' כ"ו בסופר אם כשר לכתוב סת"ם וא"צ לטעמא דידי' שוב ראיתי בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' ו' שנשאל בענין זה והאריך להוכיח שהוא פסול לעדות ואשתמיט לי' דברי הש"ך והתשב"ץ הנ"ל יעו"ש:

לד מי שהרג נפש בשוגג ולא עשה תשובה או שהרג במזיד ועשה תשובה אם כשר לעדות. עי' בשבו"י ח"ג סי' קמ"ז שמכשירו ועי' בפ"ת לחו"מ סי' ל"ד ס"ק ד' ובשו"ת בית יצחק חאו"ח ססי' י"ח:

לה עי' בספר עה"ש סי' ל"ד אות י"ד שהביא בשם הרשב"ש סי' תט"ז שפסק דאפי' היכא שפטור בדיני אדם וחייב רק בדיני שמים פסול לעדות עד שישלם. וכן פסק הרב המאירי הובא בשמק"ו ר"פ הכונס וז"ל מכאן כתבו גדולי הדורות שכל שגזרו עליו חייב בדיני שמים. פסיל הוא לעדות עד שישיב והדבר נראה שמאחר שהוא חייב להשיב תורת גזילה חלה עליו עד שישוב עכ"ל ועי' בזה בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"א סי' ס"א:

לז ראובן ושמעון התקוטטו עם לוי. ובתוך הקטטה אמרו שימסרו את לוי והתחילו לילך למסרו. ובאמצע הדרך חזרו ולא עשו כלום. פסק בשו"ת בית יעקב סי' קי"ט דפסולים לעדות אף שחזרו מן הדרך. עד שיעשו תשובה המבוארת בכל פסולי עדות יעו"ש. ועי' מזה בדיני מסור כלל ס"א:

לח מי שמסר את חבירו וגרם לו הפסד שחייב מדינא דגרמי אם הוא פסול מדרבנן וצריך הכרזה עי' בשער משפט סי' ל"ד בשם הפמ"א שצריך הכרזה. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סימן ע' שחילק דהוא עבירה דאורייתא ועיי"ש אח"ז בד"ה והנ"ה במ"ש למעל"ה. ועי' בשו"ת מהרי"א אסאד חיו"ד ססי' רצ"ט:

לט אחד שרצה לעשות עבירה שהיה נפסל בה לעדות ועשה הכנה לזה ולא עלתה בידו לעשות אם נפסל לעדות עי' בתב"ש סי' ב' דין זה בטבח אם נפסל ובסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ט"ז וס"ק כ"ז ושם באו"ת ובבית יצחק חיו"ד סי' ח':

מ אם גזל או גנב מישראל ואח"כ החזיר מעצמו או שהחזיר ע"י כפיית ב"ד או ערכאות אם חוזר להכשירו לעדות. עי' בחו"מ סי' ל"ד סעיף כ"ט ובמאמר מרדכי סימן צ"ז:

מא הגונב או גוזל מן הגנב עי' בקצוה"ח סי' ל"ד ס"ק ג' דהשני לא נפסל לעדות וע"ש בנתיבות. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סימן צ"ד שהאריך להוכיח דהוי גזלן או גנב ונפסל:

מב ישראל שגנב או גזל מעכו"ם ויש עדים