דברי גאונים רכ

אם כשרים להעיד זה עם זה לעלמא. ראיתי בס' עה"ש סימן הנ"ל בהשמטות שהביא בשם המהר"ם אלשקר סי' ס"ח שכ' בשם הגאונים דדוקא להעיד זה לזה פסולים. אבל כשרים להעיד ביחד לעלמא ושכ"כ הר' יונתן והרשב"א והריטב"א. ועי' בכנה"ג סי' הנ"ל אות ט"ז. אולם הרשב"ש בס' תיקון סופרים שער כ"ד כתב דלא נתחוורו דעת הגאונים בזה. וכן הוכיח בתשובתו סימן כ"ה על צוואה שהיו חתומים בה תרי גיסי שפסולה. וגם בסימן רכ"ט ור"ל הוכיח כן מהאי מתניתא דפ' ז"ב במתנתא דהוי חתימי עלי' תרי גיסי יעו"ש. וכתב דלית דחש להו להגאונים וכש"כ להוציא ממון על ידם. וכן מוכח במרדכי פ' זה בורר שכ' אלו הם הקרובים שאין דנין זה לזה ולא זה עם זה וכו' אבל בנשואים שתי אחיות אמרינן שפיר תרי בעל כאשתו ופסול וכו'. הרי שכ' דאין דנין זע"ז וה"ה בעדות דחד נדונא להו. וכן הוכיח מהריק"ש בתשוב' אהלי יעקב סימן פ"א מדברי הרי"ף ורמב"ם ורוב הפוסקים דפסולי' גם לעלמא וסיים הרב עה"ש שם וכתב ונראה כיון דהוא פלוגתא דרבוותאי. אין מקבלים עדותם אף על אחרים. אבל אם הב"ד כבר הוציאו ממון בעדותם אין מוציאים מיד המוחזק וכה"ג כתבו האחרונים גבי קבלת עדות שלא בפני בע"ד עכ"ד. ומדברי הרמ"א שהגיה על המחבר הנ"ל בשם תה"ד וכתב ומיהו לכתחלה לא יחתמו עצמן על שטר ביחד נראה מבואר שדעתו. דהיכא דפסולים זה לזה. פסולים גם זע"ז יעו"ש בסמ"ע ס"ק י"א:

ו קרובי המורשה או האפוטרופס אם יכולים להעיד מבואר בטוב"י חושן משפט סימן קכ"ג ושם בש"ע סעיף יו"ד י"א. ועיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך עדות שכ' בשם הרב תורת חסד סימן קל"ט ובכנה"ג סימן קכ"ג מאות כ"ד והלאה דמורשה או אפוטרופס ששכרו קצוב אפי' אם לא יוציא ממון כלל. קרוביו כשרים להעיד ואפילו הוא עצמו מעיד. אבל אם יש לו חלק במה שיוציא אין קרוביו יכולים להעיד. וע"ש בב"ח ובכנה"ג לענין אם המורשה. יכול להיות דיין. וע' בס' משפטים ישרים למהרש"ג ססי' ס"א שכתב דהמורשה בשכר קצוב אף אם לא יוציא ממון כלל. אף הוא עצמו יכול להעיד אבל דיין לא דהו"ל כאוהב ושונא דכשרים להעיד ופסולים לדון עכ"ד. ועיין מ"ש בדיני אפוטרופס כלל ז' סי' ב' בענין אפוטרופס אם נאמן להעיד ליתומים יעו"ש:

ז בדין המבואר בסימן ל"ד סעיף י"ח בהג"ה בנטל שכר להעיד דעדותו בטלה. עיין בערך השלחן על החו"מ שכתב בשם הרשב"ש בס' תיקון סופרים סוף שער כ"ה דשכר בטלה דמוכח מותר ליטול אף שכבר ידוע העדות כדאמרינן גבי דיין יעו"ש. וכבר הסמ"ג לאוין ר"ט והרמב"ן והרא"ש ס"פ עד כמה הביאו ירושלמי וז"ל ר"ה הוי רמי תורין והוה ידע סהדותא לב"נ. א"ל הא מסהיד עלאי, א"ל הב לי אגרי דתנא כך נותנין לדיין שכר בטלונו ולעד שכר בטלונו יעו"ש. ועיין בנתיבות בחידושים סימן הנ"ל ס"ק כ"א ומכותלי דבריו נראה שלא ראה הירושלמי הנ"ל. ועי' בזה בשו"ת שו"מ מהד"ה סי' ה':

ח אם נוטל שכר קודם שראה העדות כדי שילך ויראה העדות עי' בחו"מ סימן ל"ד סעי' י"ח ברמ"א ובשו"מ מהד"ה סי' ה':

ט בנוטל שכר להעיד דעדותו בטלה. עיין שו"ת בית יעקב סי' קכ"ח שפסק דדוקא אם נטל השכר קודם שהעיד. אבל אם הבטיחו ליתן לו שכר. ואחר שהעיד נתן לו עדותו קיימת. משום דבהבטחה לבד לא נתבטל העדות ושוב אף שנתן לו אח"כ לא נתבטלה עדותו למפרע יעו"ש. שו"ר בס' שער משפט סי' ל"ד ס"ק יו"ד שחולק עליו ופסק דעדותו בטלה דזיל בתר טעמא דקנסינן לי' משום מה אני בחנם אף אתה בחנם. אמנם אם נתן לו שכר אחר שהעיד ולא הבטיח לו מקודם כלל. או שהבטיח לו ולא נתן לו אח"כ דלא אהני לי' מחשבתו בזה מודה דעדותו קיימת. וגם מן הדין פטור מלשלם לו אף שהבטיחו כיון שמחויב להעיד בחנם ועי' בהשיב משה סי' ס"ה ובשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' קכ"ט ובשו"ת פני יהושע ח"ב סי' ס"ג ס"ד:

י מי שגנב מעכו"ם אם נפסל לעדות עי' כאן סי' מ"ב ובכלל ע"ז סי' ט':

יא אם יש לפסול אדם מחזקת כשרות ע"י עדות מיוחדת שראו זה שלא בפני זה ע' בחו"מ סי' ל"ד סעיף כ"ח ומה שחילק בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' תי"ח וסי' תנ"ז ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ע"ח:

יב עי' בשו"ת ברכת יוסף חאו"ח סי' א' ב' ג' בדין חשוד באיסורין מתי נעשה פסול לעדות ולשבועה ואם עבר עבירה בלא עדים אם הוא כשר לעדות ולשבועה ועי' בזה בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קנ"א. ועי' בשו"ת מאמר מרדכי סי' ל"ח דיני פסולי עדות דאורייתא ודרבנן ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' ע':

יג מי שעבר על תקנת הקהל שתקנו שם הגאונים מקדם שלא ישיגו גבול המוחזקים במזיגת יי"ש או בראנדע נפסל לעדות ולשבועה כ"כ בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ס"ה וע' בשו"ת פרשת מרדכי חחו"מ סי' א' וע"ל כאן סימן כ"ד:

יד אותן אנשים שידוע שאינם מאמינים בדברי חז"ל וכן אותם שמקילים באיזה מצות התורה כגון פאת זקן ושעטנז אפילו שלא להכעיס רק שקל מצוה זו בעיניו וכן המבטל מצוה אחת בתמידות פסולין לעדות מן התורה וי"ל דאין צריך הכרזה כ"כ בשו"ת דברי חיים ח"ב בהשמטות סי' ל"ג. ועי' במהר"ם שיק חיו"ד סי' קנ"א:

טו מי שמפורסם בעבירה אך לא העידו עליו ב' עדים בב"ד אינו נפסל לעדות ולשבועה כ"כ בחת"ס יו"ד סימן י"א ובאמרי אש ח"ב סי' כ"ה ועי' במהר"ם שיק יו"ד סי' קנ"א:

טז מי שהודה שגנב חפץ מאחד והחזיר לו החפץ בפני ב' עדים אם נפסל לעדות