דברי גאונים כב

ושוב נתגלה שהוא זהב ותובע ראובן הדינר זהב משמעון. עיין בספר זכור לאברהם ח"ב חו"מ ע' אונאה:

לז מי שקנה ספר מחבירו שנפסד הקשירה שלו ונתנו לאומן הקושר לקשור אותו. ואח"כ נודע לו מום בספר. שנמחקו כמה דפים או שחסר והחזירו למוכר אם חייב המוכר ליתן ללוקח שבח הקשירה עי' בזכור לאברהם ח"ב חחו"מ ערך מום שהביא בשם הכנה"ג סי' רל"ב אות סמ"ך שהביא בשם הגדולים שאם היתה הקשירה שבח לספר שחייב להחזיר לו יעו"ש:

לח עיין מה שהבאתי למעלה בכלל ה' סי' כ"ט ובכלל זה סי' י"ד בשם הרב דמשק אליעזר דהיכא דיש ביטול מקח מצד אונאה יתר משתות או מצא בה מום. דאם מכר החפץ שוב אינו יכול לתבוע אונאתו. וכן מבואר מדברי הרשב"ש שהבאתי בכלל זה סי' י"א. אח"כ מצאתי בשטה מקובצת לב"מ דף ס"ה שכתב בשם מהר"י מיגאש דבאונאה יותר משתות אם מכר הלוקח הסחורה לאחר דאינו מחויב לשלם למוכר רק כדי שווי' כמו מוכר סחורה שאינו שלו דודאי לא נתחייב כי אם במה שהיתה שוה. כן הדין כאן שמחויב המוכר להחזיר לו אונאתו. וגם לא יכול המוכר לומר תן לי מה שקבלת בה. לפי שאם קיבל בה יותר על שווי' השתדלותו וחריצתו היה סבה בזה ואין לנו לחייב אותו ליתן מה שהרויח מצד זריזותו והשתדלותו לפי שאינו משרתו עכ"ל בקיצור לשון קצת. והנך רואה איך שדברי הגאונים הנ"ל הם נגד מהר"י מיגאש הנ"ל וגם מדברי הרשד"ם שהבאתי לעיל סי' י"ט מוכח דלא כדבריו. ואף שדברי הרשב"ש והרשד"ם הם במום מ"מ חד טעמא הוא כיון דחזקה דנתרצה א"כ גם ביתר משתות הלא קיי"ל דאחר שיעור כדי שיראה לתגר חזקה דנתרצה ומחל אונאתו. א"כ כש"כ במכרה והרויח בה דודאי נתרצה. ואפילו לא הרויח בה כיון דהוי כנשתמש דהדין בנשתמש אחר שידע שנתאנה יותר משתות דמחל אונאתו כמבואר באחרונים סי' רל"ב. ואפשר ליישב דמהר"י מיגאש מיירי במכרה קודם שידע שנתאנה. וגם באופן זה הא דכתב דאין לו לחשוב להמוכר רק כדי שווי' אף שמכרה ביותר אתיא דלא כדברי מהרשד"ם הנ"ל ועיש"ל. ובאמת מצד הסברא לקתה בזה מדת הדין דהמוכר יפסיד מהסך שמכר וזה ירויח בסחורתו של חבירו וצ"ע:

לט אם העכו"ם נאמן להעיד שהמום נעשה ברשות המוכר או ברשות הלוקח. ואם נאמן להעיד שמום זה הוא בכלל מומין שהסכימו עליו בני המדינה שחוזרין במקח על מום כזה. עיין. בדיני עכו"ם כלל ע"ז סי' ט"ז:

מ אחד הביא פשתן ולאווינ"דא למכור וקנה אחד ממנו הפשתן בנאמנות באופן זה שהמוכר אמר לו שיש כאן מאה אמות פשתן וכך וכך מעות נתן מחירם. ומשך הקונה הפשתן ונתן לו המעות. אח"כ נמצא יותר ממאה אמות פשתן ששכח המוכר שיש שם יותר. וטוען המוכר אלו לא שכחתי לא הייתי מוכר לך בסך זה כי לפי חשבון זה קניתי הפשתן בזול והייתי רוצה להרויח יותר. והקונה טוען אני נתתי לך ריוח בנאמנות כפי שאמרת לי הקרן שנתת ומה לי אם יש בו יותר אמות עכ"פ לא נתת יותר קרן מכפי שאמרת לי וכיון שקבלת קרנך ורוחך האמות היתירים שייך לי ראה זה מצאתי בכתבי הגאון מו"ה מנחם מענדל זצלל"ה שהיה אב"ד דפה בקונטרוס השאלות שבסוף חיבורו על ד' ש"ע. שבא עובדא זאת לפניו ופסק דלא דמי למה שמבואר בבאה"ט סי' רכ"ז ס"ק ל"ז בנו"כ באמונה דבאונאת מדה ומשקל וכדומה יש אונאה והכוונה כמבואר רסי' רל"ב שהמקח קיים ומחזיר היתרון או החסרון וא"כ ה"נ המדות היתירים יהי' חוזרים להמוכר דזה אינו דכאן הוה טעות בגוף המקח דזה קנה בנאמנות שהאמינו שנתן כ"כ קרן בעד מאה אמות ובאמת לא נתן כ"כ בעד מאה אמות רק בעד יותר ממאה. וכן אם היה נמצא פחות ממאה כגון שהמוכר קנה מעט מעט וסבור לפי חשבונו שיש מאה אמות ונמצא שלא קנה רק פחות אם נאמר שישלים לו למאה הרי יהי' קרנו ביוקר. ושם בבאה"ט מיירי שלא היה טעות במקח רק במדה שאינו זא"ז. ע"כ בנ"ד הדין שהמקח חוזר:

כלל ז דיני אפוטרופוס א אפטרופס של יתומים שהלוה לראובן מעות היתומים וכתב השטר על שמו. וכשיצא מהאפטרופסת מסר השטר להיתומים ואמר להם שהוא פרוע. עיין ס' ערך השלחן על חו"מ סי' מ"ז אות ד' שהביא בשם הכנה"ג סי' הנ"ל שכתב בשם מהר"א ששון שהלוה פטור. ועיין בכנה"ג סי' ס"ו בהגהב"י אות כ"ז שכתב דמהראנ"ח ח"א סי' פ"א ומהרימ"ט ח"א סי' צ"א חולקים על מהרא"ש הנ"ל. וס"ל דגובין היתומים עיי"ש. וכן פסק מהריק"ש בתשובותיו אהלי יעקב סי' עיי"ש באורך (ועי' בדברי חיים ח"א חו"מ סי' י"ב) ועי' מש"כ בסימן שאח"ז:

ב אפטרופס אם נאמן להעיד ליתומים. עיין בחו"מ סי' ר"צ בש"ך ס"ק ט"ז שכתב על הרמ"א דאינו נאמן אלא היכא שהלוה מודה שהאפטרופס הלוהו מעות היתומים שאז הלוה בעצמו עשאו שליש הא לא"ה אפילו ידוע שהוא מעות היתומים אינו נאמן. וכ"כ מהריק"ש בתשובתו אהלי יעקב סי' ע"ט עיי"ש. ועי' בשו"ת בשמים ראש סי' קי"ז שכתב דבדבר שאין ידו באמצע כגון במי שלוה מאביו של יתום או אביו ממנו והאפטרופס יודע בעדותו כאחר דמי ע"ש ועיין בשו"ת שבו"י ח"ב סי' קע"א בעובדא שהלוה אבי היתומים לאחד על משכון ועתה אחר פטירת אביהם טוען הלוה שכבר פרע לו בחייו ופסק שם שהאפטרופס נאמן להעיד ויש לתמוה קצת על הרב שבו"י שלא הביא כלל דברי הש"ך הנ"ל. ועיין להרב פמ"א חיב סי' כ"ד כ"כ לערך השלחן על חו"מ סי' ע"ב אות מ"ב