דברי גאונים כא

וכן ראובן חוזר ממכירתו לשמעון. עיין בחו"מ סי' רל"ב ססעי' י"ח ברמ"א ושם בנתיבות בביאור ס"ק ח' מ"ש בזה. ועיין בשו"ת עבודת הגרשוני סימן צ"ד שפלפל קצת בזה ורצה לחלק בין דין המרדכי שממנו מקור דין זה שמיירי שהיה הכסף מבפנים בתוך דופני הכלי ומבחוץ היה בדיל. שא"א לידע מוצא הכסף אם לא שישבור הכלי והכלי אינו עומד להשבר ולכך לא קנה הלוקח הראשון הכסף שאין כאן דעת קונה ומקנה נמצא שהלוקח השני שהכלי עתה בידו זוכה מן ההפקר. אבל בנ"ד שהכלי עצמו הוא כסף מבפנים ומבחוץ ועומד להבחינו באבן בוחן. אפשר דהלוקח הראשון קנה ומה שמכר אח"כ בלא הבחנה הוי מקח טעות (וכעין זה חילק הנתיבות שם לדינא) וסיים בסוף התשובה הנ"ל שנסתפק כמה שנים בדין זה עד שמצא להלבוש בססי' רל"ג שכתב וז"ל הקונה כלי מן הנכרי בתורת בדיל ומכרו לישראל ג"כ בתורת בדיל. ומצאו בו אח"כ שהוא חלול מבפנים (ר"ל הדפנות חלולים) והוא מלא כסף או אפילו שהוא עצמו כסף זכה הלוקח השני במקחו עכ"ל. הרי שהלבוש פסק בהדיא שאפילו הוא עצמו כסף מ"מ לא זכה בו הלוקח הראשון מן הנכרי כיון שלא ידע ולא נתכוין לקנותו. והלוקח השני זוכה עתה מן ההפקר כיון שהוא ברשותו. ע"כ בנ"ד זכה לוי במקחו ואין לראובן ולשמעון דין עליו. ע"כ תורף התשובה הנ"ל. ולפי דברי עבוה"ג הנ"ל דברי הנתיבות שציינתי למעלה הם דחוים. ולעין נראה שהנתיבות לא ראה דברי הלבוש הנ"ל ואף שיש לחלק קצת מ"מ האמת יורה דרכו ובפרט להוציא מן המוחזק וק"ל:

לא (עכו"ם פרע חוב לראובן סך מאה זהו' וטעה העכו"ם ונתן לו שני באנקנאטין של מאה מאה בחושבו שהם של חמשים חמשים. וגם ראובן לא ידע והלך ראובן לשמעון שיחליף לו על באנקנאטין של עשרה עשרה ג"כ בעד מאה זהו' ונתן לו שמעון מאה זהו'. ואח"כ נודע הדבר ותובע ראובן משמעון שישלם לו עוד מנה ופסק, הרב שהדין עם שמעון כי ראובן לא זכה בהמאה שלא ידע כמבואר בחו"מ בדין הנ"ל בקנה בדיל והיה בו כסף ובשואל ומשיב מהד"ד ח"ג סוסי' פ"ט דחה בסברת עצמו כעין שרצה לחלק עבודה"ג הנ"ל והמעיין בעבודה"ג שהבאתי פה והובא בפ"ת שם ס"ק ח' יראה דיפה פסק הרב הנ"ל):

לב אחד קנה מחבירו שמן נוערבענטייזן:

והוליכו לעיר אחרת למכור ונמצא שהוא שמן שפיגנאד ותובע הלוקח הוצאות והיזיקות שהיה לו על הדרך (עיין בחו"מ סי' רל"ב סעי' כ"א ובאחרונים שם עיין שו"ת תועפת ראם חח"מ סי' כ"א שפסק דכיון דלא הודיע למוכר שרוצה להוליכו למקום אחר. ודאי החיוב ואחריות גניבה ואבידה מוטל על הלוקח עד שיעמיד השמן לבית המוכר ואינו יכול לתבוע כלום. וזולת זה גם המקח אינו יכול לבטל כיון שנודע לו בעיר ואדס"אא שהוא שמן שפיגנאד"א והוליכו אח"כ לעיר בארדינטשי"ף הוי נשתמש בו אחר שידע המום ומחל והמכר קיים. ונסתייע מהרדב"ז ח"ד סי' קנ"ו שכתב שם שכיון שהוליך שמעון הבגדים לחנותו והראה אותם לקונים אחר שידע המום הוי נשתמש ובודאי מחל. א"כ מכש"כ בנ"ד שהוליכם לעיר אחרת עיי"ש:

לג ראובן מכר לשמעון פאטי"ש בהקפה. ושמעון מכרו ללוי בהקפה והוליכו לוי למדינה אחרת למכור שם. ופתח התגר את החביתין לכסותם ונמצא חביות אחד מזויף. והניח לוי החביות הנ"ל שם אולי יתרצה המוכר ליסע לשם לקבלו בחזרה. ועתה ראובן נושה לשמעון ושמעון מלוי ולוי משיב הנני מוכן לשלם תיכף בעד החביתין הטובים אבל לא בעד החביות המזויף. וראובן המוכר טוען הלא אנכי בעצמי עשיתי הפאטי"ש ברי לי שלא היה שם שום זיוף. ולוי טוען ברי שחביות אחד היה מזויף ושמעון אינו יודע מכלום. עיין שו"ת שמן רקח ח"ב סי' נ"ט שכתב דלכאורה יש לחייב לשמעון נגד ראובן מדין המבואר בסמ"ע סי' רנ"ב ס"ק יו"ד בשם המ"מ דאם היה דבר דיכול להבחינו לאלתר ולא הקפיד לנסותו הוי כמו דידע ומחיל. אמנם המל"מ פט"ו מה' מכירה ה"ג העלה דהרי"ף והרמב"ם חולקים ע"ז. וגם בשו"ת פ"מ ח"ב סי' נ"ה העלה כן (עיין מ"ש בזה למעלה סי' כ') וא"כ נראה דאין להוציא מיד המוחזק ועוד דהמשל"מ העלה שם דאפילו לדעת המ"מ הנ"ל אם היה המקח בהקפה גם הוא מודה דלא מפקינין מיניה דכיון שעדיין המעות בידו מפני כך לא הקפיד לנסותו ולא מחל. וזולת זה לא דמי נ"ד לדינא דהמ"מ דבשלמא במום במקח שפיר י"ל דהיה לו לנסותו. אבל בנ"ד שנמצא מזויף י"ל כיון דראובן בעצמו עשה הפאטיש לא אסיק לי' שמעון אדעתי' שעשה זיוף דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינין. וגם אין לחייבו מצד חמשין ידענא וחמשין לא ידענא שהרי עכ"פ חייב בעד החביתין הטובים. דהרי כתבנו דבנ"ד לא הוה לי' למידע לחשוש לזיוף. ודעת הרבה פוסקים דהיכא דלא הו"ל למידע לא אמרינן משויל"מ. וא"כ הוי א"י אם נתחייבתי דדילמא היה מזויף ולא נתחייב כלל. ולוי פטור נגד שמעון אף משבועה דאין נשבעין על טענת ספק. סוף דבר מסיק דשמעון יתן הרשאה לראובן. וישבע לוי נגד ברי שלו ויפטרו שניהם:

לד בדין המבואר בסי' רל"ב ס"ג דאם נשתמש בו אחר שידע המום אמרינן דמחל. עיין בס' זכור לאברהם ח"ב חו"מ ערך אונאה שכתב בשם הכנה"ג סי' הנ"ל אות כ"א דצריך לשבע הלוקח שלא ידע מהמום עד אחר שנשתמש. אף שהוא טענת ספק:

לה שותף שמכר חלקו בקרקע ולא הודיע ללוקח התנאים שיש לו עם שותפו. עיין בס' זכור לאברהם ח"ב חו"מ ערך אונאה שכתב בשם הרדב"ז והגור ארי' דהוי מקח טעות:

לו ראובן היה לו דינר זהב שנגע בכס חי ולא נתן דעתו. ולאחר ימים. כולו הפך לבן וחשב שהוא מזויף ומכרו לעכו"ם בדבר מועט וגם העכו"ם מכרו לשמעון בדבר מה.