דברי גאונים ריח

מהד"ק ח"ב סי' קמ"ד בד"ה ובזה יש ליישב ועי' בזה בפ"ת סי' פ"ז סק"ה:

ב מי שנתחייב שהי"ס ונפטר ע"י עד מסייע ואחר איזה ימים נתחייב עוד שבועה מתביעה אחרת נגד התובע הנ"ל. אם יכול לגלגל עליו גם שבועה הקודמת ע"י גלגול. או נימא דעד המסייע פוטרו גם מגלגול. עי' בדיני גלגול שבועה כלל כ"א סימן ד' יעו"ש:

ג מי שנפטר משבועה ע"י עד מסייע. ואח"כ תפס התובע מהנתבע שלא בעדים ורוצה לשבע נגד העד המסייע. עי' בדיני תפיסה כלל קי"ב סי' י"ז:

ד בדין נשבע ונוטל אם עד המסייע פוטרו משבועה. הנה ברמ"א סי' פ"ז סעיף וא"ו כתב דעת י"א דנוטל בלא שבועה והוא דעת מהר"ם ותשובות מיימוני כמבואר שם בש"ך ס"ק י"ח. וע' בשו"ת הב"ח סי' ס"ד שבנה דיק לסתור דברי מהר"ם הנ"ל ויצא לחלק דדוקא אותם הנשבעים ונוטלים שדינן ליטול בלא שבועה רק שחז"ל הטילו עליהם שבועה כגון פוגם שטרו או עד אחד מעיד שהשטר פרוע. אז עד המסייע פוטרו משבועה. אבל אותם שמן הדין לא היה להם ליטול אף בשבועה אלא שחז"ל הקילו עליהם ליטול בשבועה כגון שכיר ונגזל וכדומה אין עד המסייע פוטרו משבועה וכן פסק בשו"ת חוט השני סי' ו' וסי' ז'. וכן הסכים בתומים שם והרב מקום שמואל בתשובה סי' וא"ו דחה כל דברי הב"ח וכתב עליו ששגג שגגה גדולה והאריך להוכיח לדינא כדברי מהר"ם דלא פלוג שבכל נשבע ונוטל עד המסייע פוטרו משבועה יעו"ש ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סימן צ"ט שתירץ דעת המהר"ם ועי' בשער משפט סי' פ"ז ס"ק וא"ו שהביא דברי הב"ח וכתב עליו שדבריו נכונים בחילוק הנ"ל. והכי מסתבר. ועפי"ז כתב שמה שהביא הש"ך בשם מהרי"ו בס"ק י"ח דאף במוציא הוצאות ברשות מהני לי' עד המסייע ליטול ההוצאות בלא שבועה. שצ"ע לדינא די"ל דמהרי"ו ס"ל כשיטת הר"ן דמוציא הוצאות ברשות מדינא נוטל בלא שבועה אלא שחז"ל החמירו עליו לישבע. אבל לפמ"ש בסי' צ"א ס"ק ד'. דמדברי הטומ"ח באה"ע סי' פ"ח סי"א משמע דס"ל דמוציא הוצאות ברשות מדינא אף בשבועה לא היה לו ליטול אלא דתקנת חז"ל הוא לשבע וליטול א"כ בכה"ג אין עד מסייע פוטר עכת"ד ועי' בפ"ת סי' פ"ז ס"ק ז' וס"ק ח':

ה היכא דאיכא תרי ותרי דלא מפקינין ממונא אם מחויב הנתבע לשבע. או נאמר דפטור משום דאיכא תרי סהדי דמסייע לי'. עי' בדיני שבועה כלל ק"ג סימן ל"ו:

ו שנים שחולקים על חפץ או ממון ושניהם טוענים בספק ואין אחד מהם מוחזק ויש לאחד מהם עד המסייע לו אם מהני לי' להחזיקו בהממון. ע' בדיני טענות ספק כלל מ"ג סימן וא"ו:

ז אם חייבו הב"ד שביעה להנתבע נגד עד אחד ואח"כ הביא הנתבע עד המסייע אם פוטרו משבועת עי' בכלל שאח"ז סי' ס"ב:

ח אם הנתבע טוען א"י אם נתחייבתי לך ויש לו עד המסייעו שמעיד שאינו חייב אם פוטרו משבועת א"י. עי' משל"מ פ"ה מהלכות שאלה הלכה וא"ו בד"ה ועוד נראה שרוצה לחדש שם בדברי:

הרשב"א דאין עד מסייע פוטר משבועה רק אם כוון דבריו לדברי הנתבע אבל בנדון זה שהנתבע אומר א"י והעד אומר בברי לא הוי מסייע ואינו פוטרו משבועה ועי' בשער משפט סי' קל"ח ס"ק ד' שהביא ראיה לסברתו מדברי הרא"ש רפ"ק דמציעא. ולפע"ד צ"ע לפי מה שמבואר בש"ך סי' פ"ז ס"ק ט"ו בשם הרא"ש והמרדכי ושאר פוסקים דטעמא דעד מסייע פוטר הוא משום ק"ו דאם ע"א מחייב את הנתבע המוחזק לשבע כ"ש דמועיל לנתבע לפוטרו משבועה יעו"ש. א"כ גם בנדון א"י אם נתחייבתי יש ק"ו זה אם בטענו בספק עפ"י העד מועיל לחייב את הנתבע המוחזק שבועה אף שהעד לא כוון דבריו להתובע כמבואר בסי' ע"ה סעיף כ"ג. מכ"ש דמועיל להנתבע לפוטרו משבועה אף שטוען ספק ע"כ צ"ע לדינא. כעת יצא לאור תשובות בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא וראיתי בחחו"מ סי' ט' בהגהות בנו נ"י שהביא ראיה מתה"ד בסי' של"ד שרמז עליו הש"ך בסימן ע"ב ס"ק ס"א דאין עד מסייע פוטר במחשואי"ל משום שאינו יכול לפטור ממון אבל בלא טעם זה היה פוטרו אף שהנתבע טען ספק יעו"ש בתה"ד וכ"כ בפ"ת סי' פ"ז סק"ו בשם תשו' ושב הכהן בטוען איני יודע אם נתחייבתי לך שעד מסייע פוטרו משבועה:

ט אם הלוה טוען א"י אם פרעתיך. וע"א מעיד שפרעו. עי' מ"ש בדיני א"י אם נתחייבתי כלל ט' סי' ט"ו ובדיני יתומים כלל מ"ה סי' ה':

ועי' בשו"ת ברית אברהם חחו"מ סימן ה' שנשאל באחד ששלח וצוה לפני הרב במצוה מחמת מיתה איך שהמטלטלים שלקח בנו ממנו המה נתונים לו במתנה עבור בתו שהיא נכדו ובא השאלה אם הרב נאמן נגד היורשים כיון דהוא רק עד אחד וגם בא בהשאלה שצוה לפני הרב שכל מה שחייבים לו בניו ובנותיו הוא מוחל להם במחילה גמורה אם מהני עדות הרב. והשואל הורה שהמוחזק זוכה אף שבא בטענת שמא רק מחמת עדות הרב הלא גם היורשים התובעים טוענים שמא עיין בסמ"ע סימן ע"ה ס"ק נ"ב ובש"ך ס"ק פ"ב דע"י העד הוה כמו טענת ברי וכאן הרב הוא עד מסייע להנתבע והוה טענת ברי. והגאון המחבר השיב לו דהנה לענין נאמנות הא קיי"ל דאין ע"א קם לממון לחייב את הנתבע אפילו היכא דהנתבע טוען שמא אם לא מטעם משויל"מ כדאיתא בסי' ע"ה סעיף י"ב וכ"ז לא שייך גבי יורשים דגבי יורשים לא אמרינן מחשויל"מ עיין בש"ך סי' ע"ב ס"ק נ"א ועי' סימן רנ"ה סעיף ח' ולפי דמיונו של השואל מדברי הסמ"ע הנ"ל דהיכא דיורש בא להוציא לא טענינין לי' והוי רק טענת שמא א"כ הדבר תמי' דבטלו כל תביעות שבע"פ שהיורש תובע שיוכל הלוה לטעון אולי האב צוה מחמת מיתה בינו לבין