דברי גאונים ריז

מותו ויתן להם שטר ואח"כ מת בלא שטר ובניו רוצים ליקח הס"ת מביהכנ"ס. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' פ"ו:

ועי' בתשו' מהרי"א אבד"ק לבוב סי' ל"ב שנשאל בצוואת שכ"מ שנכתב בה שנותן הס"ת להקלויז דק"ק ווישניצא וגם נתן לשם הס"ת ולא נכתב בהצוואה שום לשון קנין כד"ת ואחר זמן חזר בו ולקח משם הס"ת ונתן להקלויז דק"ק רישא ורצה השואל לומר שכבר קנו הקלויז דווישניצא משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי כמ"ש בסמ"ע סימן קכ"ה ס"ק כ"ח לענין צדקה. והגאון המחבר השיב דהרי קיי"ל דצוואת שכ"מ לא קניא רק בגמר מיתה ויכול לחזור בו א"כ לא עדיף ממסירה להדיוט דג"כ היה יכול לחזור בו במתנת שכ"מ וכיון שחזר בו ולקחו מהקלויז הנ"ל הרי חזר בו א"כ תליא בפלוגתת הרשב"א והר"ן בנדרים דף ל' ע"א אי אמירה לגבוה עדיף ממסירה להדיוט דהוי כמעכשיו. גם מ"ש השואל דהקלויז מווישביצא קנו בתורת קנין חצר ושוב דחה מדברי התוס' ב"ב נ"ד ע"א באינו מתכוון לקנות בקנין חצר אינו קונה. השיב עליו הגאון הנ"ל דלא דמי. עוד כתב השואל מדברי המג"א סימן קנ"ד ס"ק כ"ג בשם האגודה דחצר ביהכנ"ס אינו קונה להקדש משום דאין יד להקדש א"כ לא קנו אנשי הקלויז הנ"ל והמחבר השיב דלפענ"ד לא דמי כלל דהתם אם יזכה ההקדש לא מטי הנאה כלל לשום אדם רק להקדש אבל בס"ת דמטי הנאה לאנשי ביהכנ"ס מהס"ת ומטעם זה הדין בבני העיר שנגנב להם הס"ת אין דנין בדייני אותה העיר עי' בחו"מ סי' ז' וסי' ל"ז הרי חזינן שחשוב הנאה גמורה לאנשי ביהכנ"ס. א"כ ניהו דהקדש לא קנה מטעם חצר אבל האנשים המתפללים בביהכנ"ס אמאי לא יקנו מטעם חצר כיון דהנאה גדולה הוא להם. אבל האגודה מיירי באבידה בביהכנ"ס דלהקדש לא קני' מטעם חצר ולהמוציא אבידה נקנה מטעם יאוש וכן אנשי ביהכנ"ס בס"ת שהוא גלוי וידוע להם קנו מטעם חצר להשתמש בו מצד הנאתן לקרות בו וכדומה עי' באהע"ז סי' ל' בב"ש ס"ק ט'. ועי' בדיני נחלות כלל ע' סי' מ"ג:

ו שכ"מ בכפר שצוה לתת ס"ת שלו לקהל העיר לקרן קיימת והיורש רוצה לעכבו אצלו בכפר שלפעמים מתפלל שם בעשרה ורוצה ליתן מעות שוויו על קרן קיימת ויש בזה גם חשש דהוי מכירת ס"ת לגבי הקהל עי' בשו"ת מהרי"א אסאד חא"ע סי' מ"ו שאם הציבור נתרצו תיכף על מעות מותר:

ז כתב בשו"ת הרשב"ש סי' שכ"ד על מה שהנשים מניחים ס"ת לביהכנ"ס. שאם יש יתום או יתומה להשיא. יותר ראוי הוא לפי דעתו שיניחוהו להם. שהרי מוכרים ס"ת לישא אשה כדאיתא בפ' בני העיר עכ"ד:

ח כתב בחידושי מהר"ל מפראג וז"ל בסי' ע"ר. אותם שכותבים להם ס"ת ומקדישים אותם לא יצאו ידי חובתם כי הם מראים עצמם כאלו דוחין המצוה מרשותם רק יתנו לביהכנ"ס ותשאר ברשותו ואז יצא ידי מצוה עכ"ל. וכ"כ בתורת חיים על סנהדרין דף כ"א שאינו מקיים בזה מצות כתיבת ס"ת כיון שנתנו במתנה ואינו שלו:

ט מי שהפקידו אצלו ס"ת ופשע בו ונגנב אם חייב לשלם עיין בדיני שומרים כלל ל"ו סי' י"א:

י מי שהשכין ס"ת ביד המלוה ואחר שלא פדאו כמה שנים הלך המלוה והקדישו לביהכנ"ס לחלוטין ועתה בא הלוה ורוצה לפדותו אם מחויבים הקהל להחזירו ולמי שייך הפרעון עי' בחו"מ סי' ע"ג סעיף י"ד וסעיף ט"ו ובש"ך שם ס"ק ל"ו ל"ט אם היה ביד המלוה למוכרו או להקדישו ועיין בשו"ת מהרי"א אסאד חיו"ד סי' רפ"ג:

יא סופר שכתב ס"ת לאיש אחד בשכר ונמצא בו אזכרה יתירה או שאר טעיות אם מחויב הסופר לכתוב יריעה אחרת ולתקן הטעיות בחנם אף שלא היה ביניהם שום תנאי על זה עי' בחו"מ ססי' ש"ו בשם תשובת הרשב"א ובגוף התשובה שם ובכלל פ"ב סי' כ"ה:

כלל עה עד מסייע א נתבע שנתחייב שבועת היסת לפטור עצמו ויש לו עד המסייעו שהוא קרוב אם הוא פוטר אותו מהשבועה. הוא מחלוקת בין גדולי האחרונים. דהנה הרב מחנה אפרים בה' עדות סי' ט"ו כתב דקרוב ונתרחק פוטר משבה"ס דלענין דרבנן לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות. מבואר דעתו דקרוב ממש אינו פוטר רק בנתרחק (ועיין במראה יחזקאל סי' ק"ז הראשון מ"ש על המח"א) ועיין בשו"ת קול אליהו חחו"מ סי' כ"ז שתמה על המחנה אפרים דמכשיר בקרוב ונתרחק משום דדמי לקטנים שמעידין בגדלן מה שראו בקטנן. דמה ראה לדמויי לקטנים ולא לעבד ועכו"ם שנשתחרר ושנתגייר דפסולים להעיד מה שראו בפסולם וקושטא דמילתא דלא דמי רק לעבד ועכו"ם בין אם נאמר דטעמא דעבד ועכו"ם הוא משום דכשרותן תלוי ביד אחרים בב"ד ובאדון בין אם נאמר דטעמא משום דבשעת פסולם אינו מוכרח שיהיו לאחר זמן כשרים. גם בקרוב ונתרחק שייך טעמים הנ"ל לאפוקי קטן דעומד מצד טבעו להיות גדול עכ"ד. שוב נדפס מחדש ספר זכור לאברהם. וראיתי בחח"מ ח"ב ערך שבועה שהביא בשם כת"י מר רב"י שכתב וז"ל על נדון הנ"ל עיין דב"מ ח"ג חחו"מ סי' י"ג דמצדד הכי והכי ומדברי המחנה אפרים וכו' נראה דקרוב אינו פוטר דדוקא קרוב ונתרחק עכ"ל. שו"ר בספר כסא אליהו על החו"מ סימן ל"ג אות ג' שכתב דאף אם העד הוא קרוב של התובע מ"מ לא מהני לפטרו מן השבועה. אולם הרב שער משפט על החו"מ סי' ע"ה ס"ק ט"ו הוכיח בטוב טעם דעד מסייע קרוב פוטר משבה"ס. וסיים ולא ראיתי לאחד מהמחברים שנתעורר בזה שו"ר בבית אפרים חחו"מ שדעתו שאינו פיטר וכ"כ בשו"מ