דברי גאונים רטז

נאמן לטעון סטראי בדלית לי' מיגו. וע"ש בנתיבות בביאורים ס"ק וא"ו באם פרע יותר:

ג וע"ש בנתיבות ס"ק הנ"ל שהביא בשם המשל"מ שכ' בשם תשובות הרא"ש דאם השטר הוא בתוך זמנו אז נאמן המלוה לטעון סטראי אפילו בפרע לו בפני עדים וכתב עליו הנתיבות וחפשתי ולא מצאתי. ואני יגעתי ומצאתי בשו"ת בשמים ראש שמיוחס להרא"ש ז"ל בסי' מ"ב שמבואר שם ההיפוך דאף אם השטר תוך זמנו אינו נאמן לטעון סטראי. וע"ש בהגהת כסא דהרסנא:

ד מלוה על המשכון. ואח"כ פרע לו הלוה בפני עדים בסתם. ואחר ימים תבע הלוה משכונו. וטוען המלוה חוב אחר היה לי עליך ובשבילו קבלתי הפרעון. עיין בספר ערך השלחן על החו"מ סי' נ"ח אות ד' שכתב דאם הוא בענין שיכול לטעון על המשכון להד"ם או החזרתי או לקוח הוא בידי. אז נאמן לטעון ג"כ סטראי במיגו הנ"ל אף שהחוב האחר אינו ידוע כמו שהדין בשטר (בסי' נ"ח ס"ב) דאם נתן לו המעות בפני עדים בסתם ולא פירש לשם פרעון דנאמן לטעון סטראי במגו דמתנה נתת לי. ה"ה בנ"ד אף דפירש לשם פרעון נאמן במגו דלקוח או החזרתי (אמה"ח אף לפי מה שפסק שם בהג"ה דאינו נאמן במגו דמתנה. ה"ט משום דלא שכיח שיתן לוה למלוה מתנה ולא יפרע מקודם חובו כמבואר שם בסמ"ע וש"ך והוי מיגו גרוע) ושוב האריך להוכיח דכיון שהמלוה מוחזק במשכון נאמן בשבועה אף היכא דלית לי' מיגו כמו שפסק הש"ך בסי' ע"ב ס"ק צ"ה וס"ק ק"ט. ואף לדעת הטוב"י שם סעיף י"ז וסעיף י"ח דאם אין לו מיגו נשבע הלוה ונפטר. אפשר דהיינו דוקא בנדון דשם דההכחשה הוא בעיקר ההלואה כמה הלוה. אבל בנ"ד שהלוה מודה דעיקר הלואה על המשכון רק שטוען פרעתי כיון דברי בחיובא הוי המלוה מוחזק נגד החוב כיון שהמשכון ודאי היה קנוי לו כנגד כל החוב ונאמן בשבועה ע"ש שהאריך לחזק סברא זאת מהפוסקים. ועי' במהרי"ט סי' פ"ד. דאם היו עליו ב' חובות ידועים אחד במשכון ואחד שלא במשכון יכול המלוה לומר בשביל החוב שלא במשכון קבלתים ואפילו נאנס אח"כ המשכון פטור:

ה ראובן הוציא שט"ח על שמעון ושמעון הביא עד אחד שפרע אבל לא ידע אם על השטר הנ"ל פרע וראובן טוען סטראי. עיין בשער משפט סי' נ"ח אמצע ס"ק א':

ו אם שלח הלוה החוב למלוה ע"י שליח ולא לקח השטר מהמלוה ועתה המלוה טוען סטראי. שמבואר בסי' נ"ח ס"א דהיכא דהמלוה נאמן מחויב השליח לשלם ללוה. יש לעיין אם הלוה מחויב לשבע כנגד השליח שאינו חייב למלוה חוב אחר כיון שהשליח א"י והוי טענת ספק שאין משביעין עליה. עיין בשער משפט סי' הנ"ל ס"ק ג' שכתב דנוטל מהשליח בלא שבועה מטעם הנ"ל. והרב ערך השלחן סי' הנ"ל אות י"א הביא בשם כנה"ג שפסק דודאי הלוה מחויב לשבע נגד השליח. והרב נחפה בכסף סי' כ"ה חלק עלי דא"צ לשבע. והרב המחבר מסיק לדינא דכיון שהשליח מוחזק אין הלוה יכול להוציא אלא בשבועה ושכ"כ הרשב"ש בתשובה סימן ק"ל בנפקד שהפקיד הפקדון ביד אחר. ותפס האחר הפקדון בחובו שטוען שהמפקיד הראשון חייב לו ופסק דחייב הנפקד לשלם לבעל הפקדון אחר שישבע שאינו חייב כלום לנפקד השני יעו"ש:

ז אם הלוה שלח למלוה חובו ע"י שליח והשליח אינו לפנינו. והמלוה מודה שקיבל המעות מהשליח רק שטוען סטראי. עיין בשער משפט סי' קכ"א ס"ק י"ג מה שביאר בזה דברי מהרי"ק בתשובה. ואם הוא מלוה בשטר או בע"פ:

ח יתומים. שהוציאו שט"ח על ראובן וראובן טוען שפרע לאביהם בפניהם והם אומרים אמת שפרע אבל שמא סטראי כנהו ופרעת לו חוב אחר. עיין בדיני יתומים התובעים כלל מ"ה סי' ד':

כלל עד ס"ת א מי שנתן מתנה לבנו כל הספרים שיש לו. אם גם הס"ת שיש לו הוא בכלל המתנה עיין שו"ת נוב"י מהד"ת סימן מ"ג שפסק דגם הס"ת בכלל. והגאון בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' קמ"ג נשאל בנדון זה שאחד צוה קודם מותו שיתנו כל ספריו רק לשנים מבניו. ויש גם ס"ת ומשיג שם על הנוב"י וסוף דבריו שהוא ספיקא דדינא ואין להוציא משאר היורשים:

ב מצאתי בכתבי הרב הגאון מוה' מנחם מענדל זללה"ה שהיה אב"ד דפה בחיבורו על הש"ע כת"י שבא עובדא לפניו בצירוף ב"ד שאחד מכר לחבירו ס"ת בקנין סטימתא הנהוג בינינו פה שהוא ת"כ וערבון כסף ונסתפקו דאפשר לא הוי מנהג ידוע שסטימתא זה יקנה גם לס"ת ושאר מילי דהקדישא. ושוב הסכימו ופסקו דאין לחלק כיון דהמנהג ידוע לקנות בזה במטלטלים גם ס"ת הוא בכלל. וכתב שם סמך לזה מדברי הש"ך סי' ר"א ס"ק א' ודו"ק:

ג כתב הרב גינת וורדים כלל ג' סימן י"ז דס"ת הוי מדברים העשוים להשאיל ולהשכיר לכ"ע:

ד מי שנתן ס"ת לבהכ"נ סתם ולא פירש שמחליטו לבהכ"נ. אם הרשות בידו לקחת הס"ת ולהוליכו אל המקום אשר רוצה לילך לדור שם. עיין באו"ח סי' קנ"ג סעיף כ' בט"ז ומג"א ועט"ז. ועיין במהרש"ך ח"ב סי' ח'. ובמבי"ט ח"ב סימן קע"א שפסקו דהרשות בידו. ומהרש"ל בתשובה סי' ט"ו כתב להיפוך. ועיין בזה בשו"ת חת"ס חחו"מ סי' קמ"ג בפיסקא המתחלת ואיידי דאיירי. ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' קל"ז:

ה אחד נתן ס"ת לביהכנ"ס ואמר כ"פ בפני אנשים שהס"ת נותן במתנה מעכשיו ולאחר