דברי גאונים רטו

נתקלקל החוב וצריכים לטרוח לגבות או לפשר אם מחויב הסרסור לטרוח עי' בפ"ת לחו"מ סי' רצ"ד ס"ק ג' ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' ק"ס:

יב אם יכול סרסור דמתא למחות בסרסור דמתא אחריתא שלא לסרסר בעירו. עיין בשו"ת חתם סופר חחו"מ סי' מ"ד מה שהעלה בזה. וע"ש בנדון שני סרסורים שעשו שותפות ביניהם ואח"כ לא רצו ליתן לאחד חלקו יעו"ש:

יג ועיין בדיני גרמא כלל ט"ו סי' ט' מ"ש בנדון ראובן סרסור שאמר לשמעון סרסור שב היום בביתך ואני אתן לך חלק ממה שארויח היום בסרסרות. וכן עשה שמעון וישב בביתו כל היום. ועתה חזר בו ראובן ואינו רוצה ליתן לו חלק יעו"ש:

יד בדין המבואר בסי' קפ"ה סעיף ה' דאם המשלח אומר בק' אמרתי לך למכרו והסרסור אומר בנ' אמרת לי למכרו דנשבע הסרסור ש"ד עיין בשער משפט על החו"מ סי' נ"ו סס"ק ג' שכתב דאפשר דמיירי בסרסור שנוטל שכר ולכך לא מחשיב כשליש כיון שנוגע בדבר למכור אף בזול כדי ליקח שכר סרסרות. אבל היכא שאינו נוטל שכר כלל אז הסרסור נאמן בלא שבועה משום דהוי כשליש דמבואר בסי' נ"ו ס"א דנאמן:

טו ראובן נתן טבעת לשמעון למכרו בעד ה' אדומים. והלך שמעון ומכרו ללוי בעד ג' אדומים. ובשעת המכירה אמר ללוי שראובן צוה עליו למכרו בעד ה' אדומים ועתה צועק ראובן. אם מחויב לוי להחזיר לו הטבעת. או מחויב שמעון להשלים לו ב' אדומים. עיין בשו"ת נאות דשא סי' ניו שמפלפל הרבה דאפשר דלוי יוכל לומר קי"ל ושמעון ג"כ יאמר קי"ל. (עיין שני הדיעות, בסי' קפ"ה סעיף ה'). בס' ע"ש סי' קפ"ה סעי' ה' יפה העיר כאן כי בנא"ד בסי' נ"ז תברי' לגזיזי' ומסיק דאם הלוקח יכול לומר קי"ל אזי הסרסור צריך לשלם לראובן השני אדומים. אם לא באופן דראובן רוצה שיהיה המקח קיים ובדין היה יכול לבטל המקח פטור הסרסור:

טז נתן לסרסור חפץ למכרו בעשרה זהובים ומכרו הסרסור בחמשה והחפץ אינו שוה רק חמשה פסק בנתיבות סי' קפ"ה ס"ק ב' שחייב הסרסור לשלם עשרה. אולם בשו"ת מהריא"ז ענזיל אמצע סי' פ"ד משיג עליו ופסק שאינו חייב לשלם רק כמה שהיה שוה אולם בחפץ של בעה"ב שנתן למכרו דאין בו דין אונאה בזה מחויב הסרסור לשלם כל העשרה זהובים:

יז כתב בתקנות ארבע ארצות אות כ"ב והיא בסוף ס' עטרת צבי על החו"מ. וז"ל שכר סרסור טו"ג ממאה. (ר"ל ט"ו גדולים מן מאה זהובים כנ"ל) ומן צאביל ואבנים טובות א' זהב עכ"ל:

ועי' בתשו' מהרי"א הלוי אבד"ק לבוב בח"ב סימן ק"ג שהשיג להשואל דמבואר בספרי האחרונים שבדברים כאלה הולכים אחר המנהג והמנהג במקומות אלו שהקונה בית או שדה נותן להסרסור א' פראצענט. וע"ש בסי' קי"א שכתב להשואל על מה שכ' שבעירו אין המנהג ידוע רק שהוא דינא דמלכותא שיתן הקונה א' פראצענט. שכר סרסור דבכה"ג שהמנהג כן בכל גלילותינו מוציאין ממון עפ"י דינא דמלכותא כמ"ש הרמ"א בסימן שנ"ו סעיף ז' בדין שהמלוה צריך להחזיר המשכון לבעלים אף אחר יאוש ושינוי רשות ע"ש:

יח ראובן היה מחזיק בשכירות המכס מקיר"ה ונתן כת"י לשמעון שאם אחר כלות זמן השכירות ישאר המכס בידו יתן לו סך כך וכך ואח"כ נשאר המכס בידו רק שהוסיפו עליו בדמי השכירות. ועתה טוען ראובן שאינו מחויב ליתן לשמעון כלום כיון שהוסיפו עליו עיין בדיני משמעות לשונות כלל ס"ה סי' כ"ו:

כלל עג סטראי א היכא שפרע הלוה למלוה בפני עדים והמלוה טוען סטראי. דהדין מבואר בסי' נ"ח ס"ב דאינו נאמן לטעון סטראי. כתב המשל"מ היכא דהחוב האחר שבע"פ הוא ידוע כגון שהלוה לו בעדים או שהיה לו מלוה בשטר בעדים והחזיר לו השטר. והלוה טוען שפרע לו החוב האחר שבע"פ או שבשטר מכבר. ומה שפרע לו עתה בפני העדים הוא על השטר שמוציא עליו עכשיו והמלוה טוען שזה הפרעון בפני העדים הוא על החוב האחר מסתברא דהמלוה נאמן כיון שהחוב האחר הוא ידוע שהיה חייב לו. והסמ"ע סימן ל' ס"ק ל"א כ' דאף בכה"ג אינו נאמן לטעון סטראי. והנתיבות בביאורים סי' כ"ח ס"ק וא"ו הביא דבריהם והסכים להסמ"ע וחיזק דבריו בראיות יעו"ש ועיין בעה"ש סי' הנ"ל אות כ"ח דאשתמיט להגאונים הנ"ל דברי הפוסקים המדברים בזה ה"ה הגד"ת שער י"ט שכ' בכה"ג דהמלוה נאמן. וכ"כ הרשב"א בתשובה ח"ג סימן ק"ג דכל שמביא ראיה שחייב לו מצד אחר. אפילו פרע לו בפני עדים יכול לומר סטראי ומשמע אפילו לא ראו העדים רק ההלואה ואינם יודעים אם הוא חייב עדיין מ"מ כיון דברי החיוב נאמן המלוה לומר סטראי וכ"כ הב"י בתשו' אבקת רוכל סי' קכ"ז. והמבי"ט ח"א סי' קי"א (יעו"ש בפיסקא ועו"ד אנ"י אומ"ר) ועיין בתשו' מהרשד"ם סימן ל"ו מש"ש:

ב כתב המהרשד"ם סי' כ"א דהא דאינו נאמן המלוה לטעון סטראי כשפרע לו בפני עדים. היינו דוקא שראו שפרעו הסך שבשטר אבל אם פרעו פחות מזה ודאי דנאמן לטעון סטראי. והש"ך בסי' נ"ח ס"ק י"ב כתב עליו ולא נהירא. ועיין בס' עה"ש סי' הנ"ל אות כ"א שכתב שהדין עמו כי כן נראה מתשו' מהר"ם מלובלין סימן קי"ד ומהר"ם בתשובת מיימוני לס' משפטים סי' ס"ג דאף אם פרע רק מקצת הסך שבשטר אינו