דברי גאונים ריד

לירד להציל ולא הציל דמ"מ נוטל שכר הראוי כמו שכתב הרמ"א בסי' רס"ד סעיף ד':

וכן בסרסור ושדכן אם אמר לו שדך לי אשה פלונית. או סרסר לי בית פלוני. ופסק לו שכר כך וכך. אם לא אמר לו לכשתגמר הדבר רק בסתם שילך לסרסר וזה טרח ולא עלתה בידו. הדין שנוטל מה שקצב עמו אם אינו סך גדול ורב מהראוי ליתן בעד טורח כזה שאז ודאי בין שתדלן בין סרסור אין לו רק הראוי לפי טורח ההוא ולפי האיש ההוא. ואפילו עלתה הדבר בידו אין לו יותר עכ"ד. ועי' בפ"ת סי' רס"ד סק"א וס"ק ז' וס"ק ח' ובתשו' מהרי"א הלוי בח"ב סי' ק"ג. וע' בדיני שידוכין כלל ק"ו מסי' כ"ז ואילך. וע"ל סי' ט'. ועי' בשו"ת שבות יעקב ח"ג סימן קע"א שנשאל בראובן שהבטיח ליתן מתנה לשמעון ע"מ שילך אל השררה ולהשתדל עבורו בדבר מה. והלך ראובן והשתדל עבורו בכל יכלתו לפי טענתו רק שדבריו לא עשו פירות. ועכ"פ טוען שהוא קיים התנאי ותובע מראובן מתנתו. וראובן טוען אינו מאמינך ברר דבריך בראיה שעשית כך והשיב שהדבר פשוט וערוך לפנינו בחו"מ סי' רמ"א סעיף יו"ד האומר לחבירו הריני נותן לך כו"כ ע"מ שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראיה שעשה ואם א"ל ע"מ שלא תעשה דבר פלוני על הנותן להביא ראיה. וכתב הסמ"ע בטעמים דלעולם מוקמינין מסתמא שנשאר הדבר כמו שהיה מעיקר. ומי שטוען שנעשה ונשתנה מכמו שהיה עליו להביא ראיה. א"כ בנ"ד על שמעון להביא ראי' שהשתדל ועשה. וע"ש מה שהקשה על הרמ"א שסתם כדברי המחבר ובאה"ע ססי' ל"ח הביא שני דיעות די"א דאפילו בתנאי דקום ועשה נאמן כל שאין שכנגדו מכחישו. ותירץ לחלק בין גיטין וקידושין לענין ממון יעו"ש. וע"ש שסיים וכ"ז במתנה בע"פ. אבל אם כתב לו שטר מתנה עם נאמנות בכל ענין נאמן המקבל מתנה. עכ"ד. ומכלל דבריו נלמד כדברי הרב חות יאיר הנ"ל דאם לא אמר לו לכשתגמר הדבר רק בסתם שישתדל ויסרסר מחויב ליתן לו שכרו אף שלא עלתה בידו:

וע"ש בסי' קמ"ד שנשאל בראובן שמעכב תחת ידו כמה מאות זהובים משל שמעון באמרו שעשה לשמעון איזה פעולה והשתדלות בערכאות שלהם באיזה משפט עפ"י הפצרת שמעון שהבטיחו לשלם לו כל טרחתו ושמעון טוען שיברר לו כל טרחתו וישומו הטרחא בשומת ב"ד כמה יהי' שכרו. וראובן טוען כיון שעשה כן זה שנה שאינו זוכר לברר עכשיו אבל יודע בעצמו בברי שמגיע לו שכר טירחא כל הסך שמעכב בידו והשיב הרב המחבר שדומה לזה בא לפניו כמה פעמים ואין יכולת בידו להעמיד הדת על תלה כיון שהבעל דבר עצמו לא יוכל לבתר כמה מגיע לו שכר טירחא כיון שלא קצב עמו. ולאו כל כמיני' לשום לעצמו כמה שירצה אף שהוא מוחזק. וכן מבואר בסי' ד' וסי' י"ד יעו"ש בטור וב"י וד"מ (יעוין בחו"מ סי' י"ד ססעי' ה' בהג"ה) ועשיתי כל מה שאפשר לפשר הדבר. ואם א"א לפשר. נ"ל כיון שקשה להוציא ממון מיד המוחזק. וגם לסמוך על שומת עצמו ולשבע שמגיע לו כ"כ זה ג"כ קרוב לשבועת שוא. גם אדם קרוב אצל עצמו ושם לעצמו יותר ממה שמגיע לו. ע"כ אמרתי מאחר דמצינו בש"ס ופוסקים שמשלם לו דמי שעורים בזול דהיינו פחות שליש ממה ששוים כן בררתי לי דרך בזה לומר שישבע המוחזק בזה"ל הריני נשבע לפי ערך יגיעתי שיגעתי וטרחתי לפני פלוני שאם היו הב"ד יודעים כמה יגעתי שהיו שמין לי עכ"פ בשביל טרחתי לערך סך כך וכך ולפי שהב"ד פסקו לי לפחות השליש אני נוטל רק ב' שלישים שבודאי מגיע לי כ"כ וכן הסכימו עמי ב"ד שלי ועשינו מעשה כמה פעמים. ויש לדמות להא דמבואר בסי' י"ב סעיף ה' יש כח לדיין לעשות דין כמו פשרה וכו' עכת"ד. ועי' בפ"ת במקומות הנ"ל ובתשו' מהרי"א הלוי הנ"ל שם ועי' בדיני שידוכין כלל ק"ו מסי' כ"ז ואילך:

ח מי שהבטיח לחבירו עשרים זהובים שכר שישתדל אצל קרוביו שיחתמו על קבלת רב אחד בעיר. והמשתדל היה חייב לו הסך הנ"ל ואח"כ טוען המבטיח משטה הייתי בך. עי' בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' ט"ו שפסק דאף שהמשתדל הוא מוחזק מ"מ יכול לטעון משטה כיון דהוי שהבטיחו לשלם בעד דבר מצוה יעו"ש:

ועי' בשו"ת דברי חיים ח"א חאה"ע סי' פ"ד והבאת' דבריו בדיני שידוכין כלל ק"ו סימן למ"ד:

ט ראובן נתחייב לשמעון בשטר ובקנין סך ממון באופן אם ישתדל שמעון שיתן לו השר המכס של עיר פלוני. וכן עשה שמעון והשתדל ועלתה בידו. ועתה טוען ראובן כיון שהחיוב הוא על תנאי אם יתנו לו המכס הוי אסמכתא. עיין מהרשד"ם חו"מ סי' כ"ח שפסק דחייב לשלם. וסוף דבריו כתב ובתנאי שיאמרו היודעים בדברים אלו שהוא סך ראוי ליתן למשתדל בדבר כזה אבל אם סך כזה הוא דבר גוזמא ודאי דלא קנה וע"ל סימן ז':

י מי שעשה לחבירו איזה סרסרות בסתם ועבר זמן ולא שאל ממנו שכר. ואחר זמן שואל ממנו שכר סרסרות. וחבירו משיב מדלא שאל ממנו כ"כ זמן ודאי מחל לו. עיין בדיני פועל כלל פ"ב סי' ט"ז:

ראובן שהיה סרסור אצל שמעון שימכור שמעון העצים שלו וקודם גמר המכירה אמר שמעון שאינו רוצה לגמור המכירה רק באופן שלא יתן לו שכר סרסור עי' ברמ"א סימן רס"ד סו"ס ד' דמי שעשה טובה לחבירו לא יוכל לומר בחנם עשית עמדי אלא צריך ליתן לו שכרו ועי' בתשו' מהרי"א בח"ב סי' קנ"א שהוכיח דבאמר לו בפירוש שלא ישלם לו שכר סרסור פטור דלא כמו שפסק בפר"ת סנ"ח דגם בכה"ג חייב ליתן לו שכרו:

יא ראובן הלוה מעות לישראל או לעכו"ם ע"י סרסור ושילם לו שכר סרסרות ואח"כ