דברי גאונים ריא

השכ"מ בע"פ ליתן לאשתו איזה סך וגם לבנותיו יעו"ש:

ועי' בתשו' השיב משה סי' ק"ד בצוואה שעשה בעודו בריא ולא נכתב יפוי כח ואח"כ בחוליו צוה להעדים שלא ישתנה מצוואה הנ"ל כלל והיה פקפוקים בשטר הצוואה ולא הגיע השטר צוואה ליד המקבל בחיי הנותן ועי' בתשו' מהרי"א הלוי בח"ב סי' פ"ו פ"ז:

עב בעל שנתן בית לאשתו והעלה בפנקס הטאביליאציע על שמה. וקודם מותה עשתה צוואה בערכאות שהיא נתנה הבית ליורשיה וסילקה הבית מירושתו. ונכתב הבית בטאבילאציע על שם יורשיה. עיין בחתם סופר חו"מ סימן קמ"ב שפסק דאינו מועיל לסלק הבעל כי אפי' הבית הוא שלה הוא יורש אותה. ואף שהיורשים הם מוחזקים מחמת שנכתב בטאבילאציע על שמם הוא חזקה בגזלנותא. וגם לא שייך בזה לומר דינא דמלכותא דינא. דבשלמא לענין שטרי קנין כיון דהמלך נוטל מכתיבת השטר לא מהני קנין אחר רק שטר כיון שהדבר נוגע למס המלך. אבל בנ"ד אף שהמלך נוטל חלק מירושה הלא אין אנו דנין על חלק המלך רק על שאר הירושה והמלך יטול חלקו בין אם יהיה הבית להבעל כד"ת בין יהיה ליורשיה:

עג אחד מת והניח בן ובת נשואה ודרו הבת ובעלה בבתים של המוריש והחזיקו אותו כי היה סומא כמה שנים ואחר מותו הוציאו הבת ובעלה שטר מכירה וגם שטר מתנה על כל הבתים ועל כל המטלטלים חתום בח"י אביהם וגם חתמו עדים איך שנקרא לפניו השטרות קודם חתימתו וגם הערכי חתום עלי' והבן טוען כי בודאי אביו לא העביר נחלה מבנו ורק חתנו רימוהו ולא קראו לפניו ומה שכתב בחו"מ סימן מ"ה סעיף ג' וססי' ס"ח דמועיל אף שלא קראוהו לפניו הוא רק בשטרי הלואה וחיוב ולא בשטר מכר ומתנה ע"כ רוצה שיחקרו אחר העדים ולהשביעם אם אמת הדבר. וגם שטר העשוי בערכאות לא הוי במה שהערכי בא לבית המוריש וחתם שם כיון שלא היה במקום מושב הערכאות בהאמנו שלהם עי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן מ"ט כ' שזיכה את הבן ומבואר קצת בדיני שטרות כלל קיב סי' ב':

עד עני אחד מקבץ. מת ואחר מותו בא אחד והודה מעצמו שהיה להעני אצלו ק"נ זהו' ובחליו לקח ממנו שלשים זהו' ועל המותר צוה אותו שיתן לרב פלוני נ' זהובים ולרב פלוני כ' זהובים והמותר יחלק למי שירצה רק לבנו יחידו לא יתן פרוטה. ועתה הבן טוען שאינו מאמין שאביו צוה לחלק לאחרים ירושתו וגם אינו מאמין שפרע לאביו השלשים זהו' הנ"ל ע' בשו"ת מהרי"א אסאד חא"ע סי' ר"ח שהלוה נאמן על הכל במגו מטעם שליש ליתן למי שצוה ליתן אולם בהנותר שתלוי בדעתו ליתן למי שירצה כיון שמעביר נחלה בזה אין מצוה לקיים דברי המת ע"כ יתנם להרב והרב יתנם להיורש:

עה מי שמת ולא היה לו שום יורש. וחילק כל עזבונו לאנשים במתנת שכ"מ ואח"כ הוציא אחד חילוף כתב על הנותן ועיקל כל המתנות אצל הגבאי דח"ק. עי' בחתם סופר חו"מ סימן קכ"ח שפסק דח"כ נהגו בכל בתי דינין שהוא כשטר בעדים ולא מצד דינא דמלכותא. רק כיון דדינא דמלכותא הוא שאינו נאמן לטעון פרעתי נגד ח"ב אין אדם מניח שטר פרוע כזה ביד המלוה ומסיק לדינא כיון דקיי"ל הבא לפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ומקבלי מתנת שכ"מ כיורשים שוויה רבנן. ע"כ ישבע ויגבה חובו תחלה. ובהמותר יחלקו ביניהם:

כלל עא נאמנות בכתב ובע"פ א כת"י של עיסקא דקיי"ל שהוא פלגא מלוה ופלגא פקדון. אם כתוב בהעיסקא נאמנות נגד טענת פרעון אם מהני גם לחלק הפקדון. עיין בדיני עיסקא כלל ע"ט סי' א' באורך:

ב מלוה שיש לו שט"ח שכתוב בו נאמנות ותבע את הלוה בערכאות אף שהלוה רצה לילך עמו לד"ת. אבד המלוה את הנאמנות דכיון שעשה איסור לילך בדיניהם איתרע נאמנותו. דהלוה האמינו מחמת שהחזיקו לאיש כשר. כן מבואר בס' יהושע ססי' ק"ד:

ג אם כתיב בשטר נאמנות אם צריך המלוה לקבל בחרם עיין בש"ך סימן ע"א ס"ק כ"ז ועי' בשו"ת ברכת יוסף חו"מ סי' ח' שפירש בדברי הש"ך דאם כתב שהאמינו ופטרו משבועה חמורה וקלה אזי כיון שמפורש בשטר שפטרו משבועה לא פטרו מקב"ח שהיה לו לפרש גם מקב"ח אבל אם כתב בסתם שהאמין להמלוה מועיל הנאמנות גם לפטרו מקב"ח כן פסק לדינא וע"ש בפ"ת ס"ק ט':

ד וע"ש בסימן ג' במי שנתן לחבירו מעות בתורת עיסקא והתנה עמו בינו לבינו שאם לא יברר הפסד הקרן בעדים ישלם מכיסו. ואח"כ טוען הפסדתי יעו"ש:

ה כת"י שנכתב בו נאמנות סתם או נאמנות מפורש. אם מהני לגבות בו מיורשי הלוה ולענין אם מת המלוה ובאים יורשיו לגבות מהלוה. עי' כ"ז בדיני יתומים הנתבעים כלל מ"ו סימן כ"א כ"ב כ"ג ומשם תדרשנו. ועיין בנתיבות סי' ס"ט ס"ק ח':

ו כת"י שכתוב בו שיהא בתקפו עד דיקרע קרע ב"ד או שכתוב בו ככל תוקף הוועקסלין מ"מ אין לו דין וועקסיל. וגם לא דין כת"י בנאמנות. עי' בדיני כת"י כלל מ"ט סי' ח':

ז אם כתוב בשטר שהאמינו כשני עדים כשרים מועיל אפילו לגבי יורשים כ"כ בכנה"ג סי' ע"א בהגה"ט אות ז"ן. ועיין בחו"מ סימן הנ"ל ובאחרונים שם:

ח אם כתוב בשטר בפירוש נאמנות גם נגד