דברי גאונים כ

והעכו"ם מכרם לערל אחר באופן שהבגדים אינם בעולם. ואחרי עבור ערך שנה תובע שמעון את ראובן באמרו שהבגדים שמכרת לי היו בגדי שאלונק"י לא אלקימיי"א ולכך הוכרחתי להחזיר להעכו"ם כ"כ זהובים מדמי המכירה בטענה שאיניתי אותו וראובן טוען אני איני יודע מכלום כי גם אני לקחתי אותם בחזקת אלקימייא. ועוד שכבר עבר הזמן בכדי שיראה לתגר. ועוד אם הם בגדי שאלונק"י תן לי הבגדים ואחזיר לך המעות. ועוד שאין אני מאמינך אם החזרת כלל מעות להעכו"ם עיין מהרשד"ם חו"מ סי' קמ"ז שכתב דלא נתברר לו מדברי השואל אם ע"י חזרת הדמים להעכו"ם הפסיד שמעון מהקרן שנתן לראובן אז יש לעיין בדינא. אמנם אם לא הפסיד שמעון מן הקרן כלל. אז אין מקום שאלה כלל שאף אם יודה ראובן שמכר לו בגדי שאלונק"י בחזקת שהם אלקאמיי"א מ"מ פטור כיון שאף אם היו הבגדים בעין הוה מקח טעות וחייב ראובן להחזיר לו מעותיו וליקח בגדיו. ועתה שכבר נמכרו וקיבל שמעון כל קרנו לא נתחייב ראובן יותר. אמנם אם נניח שהפסיד שמעון מן הקרן אז אם היה נתברר לנו שהאמת כדברי שמעון ודאי היה מחויב ראובן להחזיר לו מותר הדמים שקיבל ממנו מערך שיווי בגדי אלקימיי"א לשיווי בגדי שאלונק"א אף שאין הבגדים בעין כיון שלא נודע המום לשמעון עד אחר שמכר הבגדים לעכו"ם (עיין מה שהבאתי בכלל זה סי' י"ד ובכלל ה' סי' כ"ט בשם הרב דמשק אליעזר ושם מיירי דידע מהמום בשעת המכר) ויש לדמות זה להאי דינא דשוחט את הפרה ומכרה ונודע שהיא טרפה ומכרוהו הלוקחים לעכו"ם המוכר מחזיר להם המותר שנתנו לו על דמי כשרה בזול שהוא דמי טרפה. אמנם בנ"ד שלא נתברר אם הפסיד שמעון מן הקרן וראובן אינו רוצה להאמינו. הדין שאף אם יודה ראובן שהטעהו ומכר לו בגדי שאלנוק"א בחזקת אליקמיי"א מ"מ פטור ראובן כיון שאינו יודע אם הפסיד שמעון מן הקרן הוי כא"י אם נתחייבתי ולא דמי לדינא דלעיל דמשלמים לו רק בשר טרפה בזול והמותר מחויב להחזיר להם. דהתם הוא דבר ידוע שהטרפה אינה נמכרת לעכו"ם ביוקר כמו הבשר כשר לישראל. אבל בנ"ד שאפשר שנמכרו הבגדים באותו ערך שקנאם מראובן וגם אפשר אף אם היה העכו"ם יודע שהם בגדי שאלונק"י היה לוקחם באותו ערך. א"כ יכול ראובן לומר אין טעם בשמות והבגדים היו שוים הערך שנתת לי וכך מכרת אותם ולא הפסדת כלום תן לי בגדי ואחזיר לך המעות. ואף שבועה אינו צריך כיון דאנן סהדי שאין ראובן יודע אם הפסיד שמעון. ע"כ תורף התשובה. והעתקתי למען כי יש ללמוד ממנה דינים פרטים למקום אחר:

כד הא דקיי"ל בחו"מ סי' רל"ב סעיף ג' דאם נשתמש במקח אחר שידע המום אינו יכול לחזור. ע' במחנה אפרים בדיני אונאה סימן ה' שכתב בשם הריטב"א דהיינו דוקא אם לא הודיע להמוכר מהמום אבל אם הודיע קודם להמוכר מהמום ואח"כ נשתמש לא אמרינן דמחל ע"ש בטעמו כה בדין מכר לו כסף בחזקת שהוא צרוף ונמצא כסף סיגים. והמוכר רוצה להשלים לו היתרון שיהיה כסף צרוף. והלוקח טוען לבטל המקח משום מקח טעות. עיין בחו"מ סי' רל"ג סס"א בהג"ה ובש"ך שם. ועיין במחנה אפרים בדיני אונאה סי' ו'. שלחלק יצא דאם מכר לו שברי כלים או כלים כדי לשברם. הרי המוכר משלים אונאתו ויכול הלוקח לצרפם אצל הצורף והמקח קיים. אבל אם מכר לו כלי להשתמש בו דמי למוכר יפות ונמצא רעות דהוי מקח טעות. ועיין בנטע שעשועים סי' מ"ט שהאריך הרבה ומסיק דהוא ספיקא דדינא. ועיין בספר יהושע בפסקים וכתבים סי' תפ"ח שחוכך ג"כ בדין זה לדמותו לדין דסי' רל"ב ס"ה. (ועי' בזה בשו"ת ר"י אסאד חחו"מ סי' רכ"ג):

כו (י"ל בדין מכר לו חטים יפות או שאר מין יפות ונמצא רעות שמבואר בחו"מ בסימן רל"ג סעיף א' שהלוקח יכול לחזור בו ולא המוכר איך הדין אם הלוקח רוצה ליקח הרעות ותובע שהמוכר ישלים לו מאי דבין יפות לרעות עיי"ש בבאה"ג אות ח' ושם ברמ"א ובפ"ת ס"ק א' ב' ובנטע שעשועים ססי' מ"ט בשם הרשב"ם שפירש דחייב המוכר להשלים ובנתיבות שם בביאורים ס"ק א' לא משמע כן):

כז (ראובן קנה אצל אדון מאה כורים חטים וכתב לו בשטר שהחטים הוא טוב ונקי ומכרו לשמעון החטים הנ"ל שיקחו אצל האדון ובאופן שיהיה טוב ונקי כפי השטר ואח"כ נמצא שהיה הרבה פסולת בהחטים ואין שמעון רוצה ליקחו וראובן טוען הלא רק מהאדון מכרתי לך ואני אנקה אותו מהפסולת ואשלים לך החסרון ע' בשואל ומשיב מהד"ד ח"א סי' נ"ח בד"ה והנה דרך אגב שציין העיקר בזה להמחנה אפרים הל' מכירה סי' וא"ו וע"ש מה שסיים לדינא):

כח ראובן מכר שלשלת של זהב בחזקת שהוא זהב טוב והלוקח ניסה על האבן ביחן שתי הטבעות של שני הקצוות וראה שהוא טוב ונתן לו המעות ומשך השלשלת לביתו. ואחר עבור איזה שעות חזר וכיסה הטבעות שבאמצע השלשלת ונמצא זהב גרוע ואין בו שיעור אונאה והלוקח טוען לבטל המקח מצד מום במקח. והמוכר טוען שמכר לו בנאמנות ריוח והוי רק כסרסור. עיין שו"ת בית יהודה סי' ס"ז שפסק דהמקח בטל:

כט (מכר נזמים של זהב חלולים בתוכם לצורף ולאשר חשש הצורף שמא יש בדיל בתוך החלל להיותם כבדים ע"כ תחב מחט בנקב שבם ונכנס המחט וקנאם על המשקל ואח"כ שיברם ונמצא רצוף בתוכם נחושת חלול לאורך הנזמים ורוצה לחזור במקחו או להחזיר לו כפי משקל הנחושת עי' בשו"ת ר"י אסאד חחו"מ סי' רכ"ג):

ל ראובן קנה קערה של כסף בחזקת בדיל ומכרה כך לשמעון וגם שמעון לא הכיר בה שהיא כסף ומכרה ללוי. ואח"כ ביד לוי נתוודע שהיא של כסף. ובא שמעון ללוי לחזור בטענה שנתאנה