דברי גאונים רט

סימן צ' ס"ג שפסק הב"י בשם אבי העזרי דהבעל יורשה ועי' בחו"מ סי' רפ"ג בהג"ה וססי' רפ"ה:

ומצאתי בשו"ת גאוני קדמאי דפוס ישן נושן סי' קל"ח שפסק דאין הבעל יורש את אשתו מומרת ולא הביא שום ראיה ומקור לזה. ואנו אין לנו אלא כמו שקבע מרן בש"ע:

נז אשה שהיא נו"נ בנכסי היתומים אחרי מות בעלה והרויחה בהנכסים אם תטול חלק בהריוח או כל הריוח ליתומים. עי' בדיני כתובה כלל מ"ח סי' כ"ח:

נח יעקב שהוא שכ"מ צוה שאחר מותו ירשו נכסיו שלשה בניו ראובן שמעון ולוי. וגם צוה שלוי בנו הקטן ידור עם אמו כל ימי חייה ואם לא ידור עמה לא יהא לו חלק כלל בנכסיו אלא ראובן ושמעון יירשו נכסיו לבדם והנה אשתו של לוי אינה רוצה לדור עם חמותה. ולסבה זאת הוכרח לוי להלוך אחר עצת אשתו שלא לדור עם אמו וטוען שאין ממש בצוואה זו שאין לאביו כח לעקור ירושתו שהיא מדאורייתא. עיין שו"ת תורת חסד סימן רמ"ה שפסק דנקטינן כהרמ"ה וה"ה וב"י (מבואר בחו"מ סימן רפ"א ס"ג וע"ש בנתיבות ס"ק ד') דאם אמר ראובן בני לא יירש. ושמעון יירש. הכל דבריו קיימים. ה"ה בנ"ד דסלקו ע"י תנאי שאם לא ידור עם אמו לא יהא לו חלק בנכסיו אלא ראובן ושמעון יירשו נכסיו לבדם הרי עשה אותם ליורשים ודבריו קיימים:

ועי' בשו"ת זרע אברהם חח"מ סי' ט' להרב מוה' אברהם יצחקי שנשאל בכעין זה בצוואת בריא. ונשבעו בחייו לקיים הצוואה והאריך הרבה ופסק דכיון דרוב הפוסקים ס"ל דבריא שהוסיף לאחד ומיעט לשני בירושה אין הצוואה קיימת (עיין בסי' רפ"א סעיף ה') דכתיב ביום הנחילו את בניו. שהוא רק שכ"מ. אי יכול היורש לומר קי"ל דאני בחזקת יורש דאורייתא ואין הצוואה קיימת ועל מה שנשבע לצאת לדור במקום אחר יתירו לו שבועתו ע"י פתח חרטה שאומר שלא שכיחא לי' שם מזונותיו ושאשתו אינה רוצה לצאת. יעו"ש כי קצרתי:

ועי' בשו"ת נטע שעשועים סי' נ"ב בצוואה שכתב בה שהיתומים קטנים יסולקו מן הבית ולא יהיה להם חלק רק בהמטלטלים ומעות והבית וכל עזבונו יהיה לבניו הגדולים. ורצו לבטל הצוואה מצד לשון יסולקו היינו לא יירש והוי מתנה על מ"ש בתורה ופסק דכיון שסיים והבית יקחו בניו הגדולים זיכה להם מכחו בירושה או במתנה יעו"ש:

נט ראובן נתן במתנת בריא כדינו לשני בניו קרקע וכל הבנינים שעליה. וחילק הבנינים לשניהם. לאחד בית אחד ולשני בית שני והתנה שלא ימכור שום אחד חלקו עד שלשים שנה. ויש לראובן בן שלישי שלא נתן לו אביו כלום מחמת שהיה עשיר. ואח"כ מת ראובן. ועבר אחד מהם ומכר חלקו ועתה בא בן השלישי ותובע מהאחים שיתנו לו חלקו בהבית מחמת ירושה כי מאחר שעבר על התנאי המתנה בטלה ומגיע לו שליש ירושה. עיין שו"ת בית יעקב סי' י"ד שפסק שאם היה התנאי נעשה בדיני תנאים המבוארים בחו"מ סימן רמ"א ובאה"ע סי' ל"ח. אם לא נתקיים התנאי המתנה בטלה ע"ש קצת באורך. אמנם אותו הבן שלא עבר על התנאי מתנתו קיימת. ובית השני חולקים ביניהם בתורת ירושה כיון דבטלה המתנה דדמי להא דמבואר בחו"מ סי' רמ"א סעיף י"א בראובן שנתן לשני בניו והטיל תנאי ע"מ שלא יוכל אחד מהם למכור וכו' יעו"ש:

ועי' בזה בדיני תנאי כלל קי"ג סי' ל"ג במכר או נתן בתנאי זה ועבר אם בטל למפרע. ועיין בכלל נ"ג סי' י"ז:

ס אם נכתב בשטר מתנה בתנאי שלא ימכור הבית לשום איש והשכירו לאיש אחר אי נימא דשכירות ממכר הוא והמתנה בטילה. עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' כ"ט דלא עבר:

סא מתנת שכ"מ על תנאי אי בעינן שיהיה במשפטי התנאים דוקא עיין בש"ך סימן רנ"ג ס"ק ט"ז דאין צריך דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמי ועי' בסי' רמ"א סעיף י"א ז"ב ולפי פירוש הסמ"ע שם ס"ק כ"ד דמיירי במתנת שכ"מ מבואר להיפוך. ועיין בזה בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' פ"ה ועי' בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' פ"ג בסיף ד"ה שוב עיינתי שמסיק לדינא שא"צ למשפטי התנאים:

סב ראובן צוה מחמת מיתה שהחנות ומערה שיש לו הוא נותן במתנה לגיסו שמעון שהוא ת"ח בתנאי שלא ימכרנה שמעון כל ימי חייו בעבור תברכהו נפשו כל הימים אשר הוא חי ויוכל ללמוד בלי צער דאגת פרנסה ושמעון החזיק בהחנות והמערה כמה שנים. והנה עתה שמעון צריך להשיא את בתו אשר כבר עברה פרק הנישואין ורוצה להשיאה לבעל לפי כבודו. ואין לאל ידו להשיאה אם לא ימכור החנות והמערה הנ"ל. ע' שו"ת תורת חסד סימן רמ"ד שפסק דכיון שהוא מוכר לצורך מצוה כמבואר בהגהת מרדכי דקידושין סי' תקכ"ו שיש מצוה לאב לתת נדוניא לבתו ולהשיאה לראוי לה והביא ראיה מדברי הקבלה. וכ"כ ר"י נתיב כ"ב לא עבר שמעון על דעת הנותן דלמצוה כזאת לא התנה וגדול יהיה חסדו האחרון מן הראשון:

סג כל היכא דקים לן באומד הדעת שדעת המצווה היה כן מקיימין כן אף לעקור ירושה דאורייתא כ"כ בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ה סי' א' בשם מהרשד"ם חחו"מ סי' שמ"א ועיין בתשו' מהר"ם מלובלין סימן ק"ח ובחו"מ סימן רנ"ג וביו"ד סי' רנ"ג סעיף ז' באם צוה להשיא יתומה ומתה:

אחד צוה לפני מותו שהבית והחנות ישאר לקרן קיימת והריוח יתחלק לדבר מצוה. וחלק עשירית מן הריוח ינתן לאיש פלוני וכן נתן לו האפוטרופס כמה שנים. ואז בשעת מיתת הנותן היה האיש הנ"ל מוחזק לאיש כשר וירא