דברי גאונים רח

כדין הוסיפו האפוטרופסים ליתן לה עי' בשו"ת אמרי א"ש אה"ע סי' כ"א השאלה באורך:

מח בנפל ירושה לאשתו אחר הנישואין מאבי' או מאחר אולם לא בא הירושה ליד האשה כי השלישו הירושה או שהוא ביד אפוטרופס ואח"כ מתה אשתו אם הוי ראוי ואין הבעל יורש בראוי. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סימן קל"ה שאינו יורש וחילוקי דינים שם:

מט א' נשא אלמנה ולה שני בנים מבעלה הראשון וכעת מתה האשה ונשאר ממנה תכשיטין וגם מרגליות. והבעל רוצה להחזיק בתכשיטין מצד הבעל יורש את אשתו. והבנים שלה טוענים כי אבי אביהם נפטר אחרי מות אביהם ונשאר ממנו מעות וחפצים ולקחה לעצמה וקנתה בהם תכשיטין וא"כ הוא מירושתם. והבעל טוען שאינו יודע מזה כלום. וגם טוענים היורשים שקרובים שלה שלחו לה מעות על מנת שאין לבעלה רשות בהם ויש להם עד על זה. והוא הוציאתו בתוך הבית של בעלה השני. ובעלה טוען שא"י על מה נתנו לה הקרובים ומי יודע אם שלמה חובותיו וגם אם שלמה מי ביקש מידה. וגם טוען הבן הגדול שפעם אחד לותה אמו ממנו סך מה וקנתה בגד לבת בעלה הגדולה ואומר שיש לו עד אחד שראה ההלואה וקניית המלבוש. והבעל טוען שא"י אם לותה. וגם שלא היה לעשות המלבוש לבתו שאינה מוטלת עליה. עיין בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סימן ג' מה שהעלה בזה:

ועי' בדיני כתובה כלל מ"ח סי' ח' ובכלל ב' סי' י"א מ"ש בנדון כזה שהכניסה האלמנה לבעלה האחרון מנכסי עזבון בעלה הראשון עבור כתובתה. ולא נשבעה על כתובתה. ועתה מתה האשה והבעל יורשה. והיתומים מבעלה הראשון טוענים שבל מה שהכניסה לו לא היה לה בהם זכות כיון שלא נשבעה על כתובתה יעו"ש:

נ אחד כתב בחוליו שטר במתנת שכ"מ שהוא נותן כל הונו לאשתו וגם יש ביד אשתו שטר הודאה שהודה שהכל הוא של אשתו ואח"כ נשאת לבעל שני והכניסה לו כמה אלפים ומתה והנה יורשי בעלה הראשון תובעים לבעלה השני כי מה שהכניסה לו הכל של אביהם והמתנת שכ"מ היה באונס כי לא כתוב בגווה כתבוהו בשוקא וכו' ובעלה השני טוען מצד המתנה וגם הביא כתב פשר שהאלמנה התפשרה עם בעל הבת היורשת של בעלה הראשון והבת טוענת שבעלה התפשר שלא בהסכמתה. עיי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חו"מ סימן כ"ח:

נא אלמנה שהתפשרה עם בני' ונתנו לה כל נכסי אביהם שיהיו שלה ונישאת לבעל שני והיתה נו"נ בנכסיה וילדה ממנו ג' בנות ומת בעלה והתפשרה עם בני בעלה שהיו לו מאשתו הראשונה ונתנו לה פטורין שכל הנכסים שלה רק מחויבת לגדל ולהשיא הבנות וכן קיימה ומתה האלמנה. ובא הספק אם הבנים שלה מבעלה הראשון הם היורשים נגד הבנות של בעלה השני דאולי נתחייבה האלמנה שבועה על הנכסים נגד הבנים והבנות של בעלה השני ולא נשבעה ואין יורשיה מבעלה הראשון נוטלים כלום עיין בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' ל"א:

נב ראובן נפטר והניח בן קטן. ואחר שנה נפטר הבן וצוה בפני עדים איך שכל הנכסים שירש מאביו הוא נותן לאמו במתנה גמורה לבד חלק א' בשדה אחת הוא מניח ליורשיו שלא להעביר נחלה מהם. ועתה יורשיו טוענים לבטל הצוואה מצד שנשי העדים הם קרובים שני בשני. וגם מצד שהבן קטן ואין מתנתו מתנה. עיין שו"ת התשב"ץ ח"ד המכונה חוט המשולש בטור השני סימן ג' מה שהעלה בזה. ועיין בחו"מ סי' רל"ה:

נג שכ"מ שצוה לתת לבתו האחת ק' זהובים ולבתו האחרת ק' זהובים ולאמו כמו כן ולאשתו יותר על כתובתה כמו כן ולהקדש גם כן ב' מאות זהובים. באמרו שיש לו מעות מזומן החצי מהסך שיעלה כל הנ"ל וחצי בחובות ואחר שנפטר בקשו למצוא הנכסים ולא מצאו החצי ממה שאמר. ובעלי ההקדש והמתנות מבקשים כל אחד חלקם במושלם עי' שו"ת תומת ישרים סימן נ"ז שם תשובה מר' אברהם ן' יעושן שפסק שכל הצוואה בטלה כיון שהנפטר גילה בדעתו שיש לו כ"כ נכסים הוי צוואה בטעות יעו"ש:

נד אורח שהפקיד נכסיו ליד בעה"ב ומת ולא צוה כלום ולא נודע לו שום יורש ולא מקום דירתו. עי' בש"ך חו"מ סי' רפ"ה ס"ק ז' שרימז לשו"ת מהר"ם מלובלין סי' י"ב שפסק שהב"ד מוציאין ממנו העזבון ומעמידים אפוטרופס עד שיבואו יורשים או עד שיבוא אליהו. וע' בשאילת יעב"ץ סימן קמ"ב שדחה כל ראיותיו ופסק שאין הב"ד נזקקין כלל וע' בשו"ת חתם סופר חו"מ אמצע סי' קכ"ב וססי' קכ"ט שהסכים עם הגאון יעב"ץ. ויצא לחלק שאם תפס לאחר מיתה גם הגאון הנ"ל מודה שהב"ד מוציאין ממנו יעו"ש:

נה בענין אם מומר יורש את אביו. ואם הוא יורש מדאורייתא או מדרבנן. הוא מחלוקת בין הראשונים. ועיין בחו"מ סימן רפ"ג שהב"י פסק כדעת הרמב"ם דמומר יורש את אביו. וע' במהרי"א סימן רע"ג ובמהרש"ך ח"א סי' קל"ו וח"ג סימן ק"ב. ומהראנ"ח ח"א סימן מ"ו ופ"ו. ועיין מהרד"ך בית כ"א שהאריך ופסק בנ"ד שאחות המשומד הוא היורשת חלק ירושתו. ומהרשד"ם חו"מ סימן שט"ו הביא דבריו והסכים עמו לדינא. ועי' שו"ת עדות ביהוסף סימן כ' שאסף כל דעת הפוסקים והעלה גם כן לדינא בעובדא שנשאל שראובן מת ואחד מבניו היה מומר שאם יש בן למומר יתנו חלק המומר לבנו כמ"ש הרמב"ן והסמ"ג והרא"ש והיא הלכה פסוקה ופשוט וברור עכ"ד. ועיין בחו"מ סי' רפ"ג בהג"ה:

נו אשת איש שהמירה דתה ואח"כ מתה אם הבעל יורשה עי' באה"ע סי' צ' ס"ג שפסק הב"י בשם אבי העזרי דהבעל יורשה וע' בחו"מ