דברי גאונים רד

נקראת על שמו בחזקת שהוא שלו הוי כאלו שטר מקנה יצא על שמו וכיון שמת הרי הוא בחזקת הבאים מכחו ועל האחים להביא ראיה:

ומ"ש בחו"מ סעיף הנ"ל ואם היו חלוקים בעיסתם או בשום דבר על האחים להביא ראיה דאימור מעיסתו קימץ. עי' בס' תמים דעים להראב"ד סי' נ"ז שכתב אבל צריך לשבע שבועה חמורה כדין שותף ויכולים לגלגל עליו אם גנב משל אביו דחיי אביו ולא ידע אביו שמחל לו:

יח מי שצוה בחוליו ואמר מעט המעט מן נכסי לראובן והשאר לשמעון. ושאל השואל כמה יהיה זה השיעור מע"ט המע"ט עי' בשו"ת הרשב"ש סי' ק"ח שהעלה אחרי שמבואר פלוגתת הראשונים באומר תנו לפלוני חלק בנכסי. שי"א שיטול חלק מששה עשר וי"א רביע. וי"א כל שהוא (מבואר בחו"מ סי' רנ"ג סעיף כ"ד) ואם היתה צוואתו ונכסי לשמעון ויטול מהם ראובן מעט המעט. אז היה ראובן כמוציא משמעון ועליו הראיה ולא היה נוטל אלא חלק אחד מן רנ"ו. לפי שהמע"ט. לפי סברא הוא חלק ששה עשר ומע"ט המע"ט הוא חלק ששה עשר מן חלק הנ"ל. נמצא ט"ז פעמים ט"ז הוא רנ"ו. אבל הוא צוה ואמר יטול ראובן מע"ט המע"ט והשאר לשמעון ואין לשמעון אלא מה שמשייר ראובן. ולפיכך דנין רביע כדעת הרי"ף ז"ל שחלק המע"ט הוא רביע. ועתה שאמר מעט המע"ט הוא רביע מן רביעית ויטול חלק מששה עשר. ולפי סברת האומרים שאין לו חלק אלא כ"ש אין למע"ט המע"ט שיעור. אבל כיון שהרי"ף והרמב"ם ז"ל סוברים חלק רביע. מע"ט המע"ט הוא חלק ששה עשר:

יט ראובן נפטר והניח עזבון אחריו שדות ובית חומה. אך הם מוכתבים ומשעובדי' להקיר"ה עבור קאפציע זה זמן רב והבנים לא חלקו ביניהם כלום לאשר לא ידעו סוף הדבר איך יפול עם הקיר"ה. וברבית הימים נמכרו השדות והבית עפ"י ליציטאציע. ולאשר הבנים בקשו מהאנשים שאצל הליציטאציע שלא יעלו עליהם בדמים. קנה בן אחד על שמו. ושילם מחירם בזול גדול. ועתה האחים טוענים כי גם להם משפט הירושה באשר שעדיין לא חלקו ויש להם זכות בהקניה. עיין שו"ת שואל ומשיב ח"א סי' כ"א. ובשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' למ"ד ועי' בכלל כ"ז סי' מ"ג:

כ בענין מתנת שכ"מ אם חל למפרע או רק לאחר מיתה. ואם מועיל בדשלב"ל. ע' בדיני מתנה כלל נ"ג סי' י'. ועיין בדין צוואת שכ"מ בשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' פ"ה ובסי' מ"ו:

כא וע"ש בססי' פ"ו באחד שחילק נכסיו במתנת בריא ועשה שטר המתנה בערכאותיה'. ומחמת שלא יכול לחתום עשה ג' עגולים לסימן והערכי חתם את שם המקנה יעו"ש:

כב בכור או פשוט שמחל או סילק עצמו מחלק ירושתו בחיי אביו אי מהני. עי' בדיני בכור כלל י"ב סי' ה':

כג בדין המבואר בחו"מ סי' רנ"ג סעיף י"ב בצוה ואמר פלוני לנסוב ברתי והבו לי' ד' מאה זוזי. אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל. אם כבר נתנו לו המעות ולא נסיב אם מחויב להחזיר המעות. עי' בדיני מתנה כלל כ"ג סי' י"ד:

כד ראובן שכ"מ צוה ואמר שיפרישו סך אלף זהובים מנכסיו עבור חמותו לאה וכל זמן שתהיה לאה בחוץ לארץ יתנו לה הפירות מהסך הנ"ל והקרן יהיה קיים. ואם תרצה לילך לא"י אז יתנו לה האלף זהובים ואח"כ נפטרה לאה בח"ל. ויורשיה תובעים הסך הנ"ל. ויורשי ראובן אומרים שלא זכתה בהמעות כיון שלא הלכה. עי' מהרשד"ם חו"מ סי' תל"א שפסק דהדבר פשוט דלא זכתה בהם לאה כיון שלא הלכה. והדבר ק"ו מהדין המבואר בחו"מ סי' רנ"ג סעיף כ"ח באמר אם תלד אשתי זכר ורמזו הש"ך שם ס"ק ל"ו וע"ל בכלל כ"ג סי' י"ג:

כה רב העיר נפטר ונדבו אנשים ליתן סכום מעות לצורך נישואי בניו ובהגיע תור הנישואין של הבת קיבץ אחד מהאחים הנדרים הנ"ל וגם קיבץ מאנשים אחרים שלא נדרו אז ובתוך שנה לנישואין מתה אחותם והחזיר הבעל מהנדוניא כתקנת שו"מ. וטען האח המקבץ ששייך לו כל המעות. והאחים טוענים שהנדרים שייך לכל היורשים. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"א ססי' כ"ז שפסק שזכו כל היורשים לחלק ביניהם:

כו ראובן צוה לפני מותו ובתוך צוואתו היה שיתנו מנכסיו לנכדתו לאה סך אלף זהו' וחלק רביעית מהחצר שלו. ופירש דבריו שלא תזכה בהם עד שתכנס לחופה. אבל אם ח"ו תמות לאה קודם שתכנס לחופה יחזרו המעות וחלק החצר לבנו. ובא השאלה על הריוח מהמעות וחלק החצר הנ"ל שיעלה עד שתכנס לאה לחופה. אם תזכה בהם מעתה. או נאמר שאין לה חלק בריוח עד כניסתה לחופה. עי' מהרשד"ם חו"מ סי' ת"כ שפסק דהוי כמתנה לאחר שלשים יום דפשיטא שלא זכה המקבל לא בקרן ולא בריוח עד שיגיע הזמן. כן בנ"ד הנכסים יהיו הכל ביד בניו. ואין ללאה שום זכות בקרן וריוח עד שתכנס לחופה. ועי' במהר"ם שיק חחו"מ סי' מ"ם באחד שצוה בצוואה ליתן לבת בתו חמשה מאות זהובים לכשתנשא ובת בתו מרוצת לתת את המעות הנ"ל לאביה אם יש בזה משום מצוה לקיים דברי המת שלא ליתן לה אלא לכשתנשא. וכתב דרצון בת בתו אינו מעלה ולא מוריד דעד הנישואין אין לה שום תביעה כמ"ש הרשד"ם סי' ת"כ וכיוצא בזה בסי' תל"א והפירות הם של היורשים וא"כ אם היורשים אינם רוצים ליתן לה המעות עד שתנשא בודאי הדין עמהם אמנם אם היורשים רוצים לוותר וליתן לה מיד אין הספק אלא אם רשאין לשנות מאמר אביהם דמצוה לקיים דברי המת והביא דברי הרמ"א בחו"מ סי' רנ"ג סעיף ט"ז והתומים סי' ס' ס"ק ט"ו ודברי החת"ס בחיו"ד סי' רל"ח שהסכים בנדרה עבור יתומה להשיאה דאפילו נתנה כבר ומתה צריכין להחזיר דאומדנא דאדעתא דהכי נתנה וע"ש מה שהעיר עליו