דברי גאונים רג

לעשות לפנים משורת הדין אם היכולת בידו לעשות ושכן נוהגין בכל ב"ד שבישראל לכוף לעשיר בדבר ראוי ונכון אעפ"י שאין הדין כך וע"ש שהביא דיעות באופן הכפי'. ועיין בשו"ת השיב משה מהגה"ק מאוהעל סוסי' מ"ח שכ' דדברי הב"ח הללו תורה הם כניתן מסיני. ועי' בתשובת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' ק"ח וק"ט שהאריך להוכיח שהוא בכלל כופין על מדת סדום ומחויבת הבת מדינא לחתום עצמה על שטר סילוק מירושתה:

יא אחד הניח אחריו שני בנים וששה בנות נשואות וגם בתולות ונשאר בית ופעל בן אחד אצל שלשה בנות כתב שמכרו לו חלקם בהבית שמגיע להם ירושה בדיניהם ושאר הבנות אינם רוצים ליתן כתב. ותובע הבן השני שאחיו יתן לו סעסיא בדיניהם שחצי ממה שכתבו לו הבנות הוא שלו. ואחיו טוען שהוא הציל חציו שמגיע לו עפ"י ד"ח. עי' בשו"ת תפארת יוסף חחו"מ סי' ט"ז. שלא היה כח ביד הבנות למכור חלק הבן השני כי אין מגיע להם כלום עפ"י דת. ע"כ מחויב ליתן לאחיו סעסיא על חציו:

יב דינים הנופלים בין בכור לפשוטים עיין בדיני בכור כלל י"ב. היאך נקרא מוחזק לבכור עי' בתשובת בית שלמה להגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סוסי' נט שכתב עיין בלשון הרמב"ם פרק ד' מהלכות נחלות ובמהרי"ק שורש קמ"ה והארכתי בתשובה (הוא שם בסי' ק"י וקי"א) והעליתי דכל שהוחזק לבכור בעיני שלשה בני אדם הוי הוחזק לבכור. ועי' בחו"מ סי' רע"ז ובאחרונים ובפ"ת שם. אחד נפטר והניח בן בכור ופשוט ובת אחת שמגיע לה עישור נכסי ונשאר בעזבון מוחזק וראוי וטוען הבכור לגבות עישור נכסי מהראוי וממילא יטול הוא מהמוחזק ב' חלקים. ובן הפשוט אומר שהבת תגבה העישור נכסי מהמוחזק ומהמותר יטול הבכור ב' חלקים במוחזק והוא יטול חלק שלישי. ואת הראוי יחלקו ביניהם בשוה כי אין הבכור נוטל בראוי פ"ש. עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סוסי' ק"י שפסק שהבת תיטול עישור נכסי מהראוי וממוחזק כפי ערך עד"מ אם נשאר מוחזק ב' מאות זהובים וראוי מאה זהו' ס"ה ש' זהו' תטול הבת שליש בראוי וב' שלישים במוחזק ומה שישאר במוחזק יטול הבכור ב"ח והפשוט ח"א. והראוי יחלקו בשוה ועי' בכלל י"ב סי' ד'. חזקת כפר ורחיים שנשאר בעזבון ונשאר בן בכור ופשוטים אם החזקה הנ"ל הוי מוחזק ונוטל הבכור פי שנים או הוי ראוי וחולקים בשוה. עי' בכלל י"ב סי' ו"ו ובכלל מ"ח סי' י"ח בחזקת אוראנדא שהבאתי בשם השו"מ ותשובת מהרי"א הלוי דהוי ראוי. ועי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' מ"ז שפסק בחזקות הנ"ל בזמנינו כיון שאין איש אחר רשאי לשוכרו חוץ ממנו הוי מוחזק:

יג איש אחד השיא את בתו בחייו ונתן לה נדוניא סך מסוים. ואח"כ מת האב והניח אחריו הבת הנשואה הנ"ל ועוד בן אחד ובת אחת פנויה. ואחר שנתיים מת הבן ונפלה הירושה לפני שתי הבנות ועתה הבת הפנויה טוענת ליקח קודם מנכסי העזבון כשיעור שהוציא האב לנישואי הגדולה מצד עישור נכסין. והמותר יחלקו ביניהם. והגדולה טוענת שכיון שלא גבתה העישור נכסין בחיי הבן. עתה שמת הבן הם שוים בירושה כי אין עישור נכסין אלא לבת בין הבנים. עי' שו"ת התשב"ץ ח"ד המכונה בשם חוט המשולש בטור הראשון סי' נ"ב שפסק דהדין עם הגדולה. ויחלקו הנכסים בשוה. ועי' באהע"ז סי' קי"ג סעיף ח' וסעיף ט' ובאחרונים:

יד ראובן מת וחל"ש והניח בן זכר ושתי בנות אחת נשואה. ויש לה שטח"ז. ואחת פנויה ומגיע לה פרנסת נדן. ולפי אומד שהשיא הראשונה מגיע לה יותר מן עישור נכסין איך יחלקו ביניהם. עי' בשו"ת חתם סופר חו"מ סימן קפ"ג:

טו מי שעשה התקשרות תנאים עבור בנו ופסק לו סך לנדן. או שפסק נדן לבתו ומת האב קודם הנישואין ועתה רוצים היורשים לסלק הנדוניא מחלק ירושתה עי' בדיני שידוכין כלל ק"ו סימן כ"ב:

טז מי שמת ואח"כ מתה אשתו והניח רק בית אחד. ואחד הראה שט"ח על אביהם והיורשים טוענים שכיון שמתה אמם באחרונה הם יורשים כתובתה. ולא יוכל הבע"ח לגבות חוב אביהם מהבית. ואף שלא נשבעה על כתובתה אומרים שהשבועה היא לטובתם וא"א בתקנת חז"ל אנו מוחלים לה השבועה. עי' ב"ש אה"ע סי' צ"ו ס"ק ב' בשם הש"י. ועי' שם בפ"ת ס"ק ג'. ומה שתמה הישועות יעקב מתשו' מהר"ם בר ברוך כבר קדמו בשו"ת שבסוף ס' עטרת צבי על החו"מ בסי' רע"ח ומסיק שם לחלק בין מטלטלים דהדין עם היורשים לקרקע דהדין עם הבע"ח כיון דעדיין היורשים הם מחוסר גוביינא יעו"ש. וגם חילק שם דאם הבן הוציא שט"ח על אביו ודאי דאין יכולים שאר היורשים לומר א"א בתקנת חכמים שהצריכו שבועה. יעו"ש כי קצרתי באומר:

ועי' בשו"ת חסד לאברהם חאה"ע סי' כ"ג באם נשאר מטלטלים ולא שום קרקע ואירע נדון הנ"ל ויש בן גדול וב' בנות קטנות שמגיע להם מזונות. ועי' בשו"ת אמרי אש אה"ע סימן מ"ה שנשאל קושיות חמורות על הב"ש הנ"ל מהש"ס וש"ע ותירץ כולם. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק חיב סי' קי"ג בד"ה ודר"ך אגב ובד"ה והנ"ה בע"ת:

יז בחו"מ סי' ס"ב סעיף א' באחד מהאחים שנו"נ בתוך הבית ויש שטרות עשוים על שמו ואומר שלי הם עליו להביא ראיה ואם מת והניח יתומים על האחים להביא ראיה. כתב הרמ"ה בפ' ח"ה סי' ר"י מסתברא דהיינו דוקא אם מת קודם שחייבוהו ב"ד אבל אם חייבוהו ב"ד להביא ראיה ולא הביא לזמן שקבעו לו ומת על יורשיו להביא ראיה וקם ממונא בחזקת האחים:

עוד כתב הרמ"ה בתשובה סי' רפ"ז דאם הקרקע