דברי גאונים ר

רואה מחלונותיו אם הרה"ר שלפני בית שמעון. ועתה רוצה שמעון להגביה ביתו וראובן מוחה בידו באמרו שלא יוכל עוד לראות את הרה"ר עי' שו"ת תומת ישרים סי' קנ"ט שפסק דהדין עם שמעון שאם אינו מאפיל על ראובן אורות ביתו בונה וא"י למחות מחמת מניעת ראיית רה"ר:

ראובן שחלונות ביתו פתוחים לגנו של שמעון. ועתה בא שמעון להגביה כותל ביתו בגובה נגד חלונות הנ"ל וראובן מוחה בידו שלא יאפיל עליו. עי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' י"ז שפלפל באורך בפלוגתת הרשב"א והרא"ש (הוא בחו"מ סי' קנ"ד סעיף ט"ז) אם רוצה לעשות חלון לחורבת חבירו שעכשיו אינו מזיקו אם חבירו יכול למחות בו וממילא אם לא מיחה בו יש לו חזקה ואם אינו יכול למחות בו ממילא יכול חבירו אח"כ לבנות כנגד החלון. והאריך ומסיק להלכה דאף אם הוא ספיקא דדינא מ"מ הוי זה הפותח חלון לחורבת חבירו או לגנו תופס ומוחזק כיון שעושה בשלו ולא שייך כאן חזקת מרא קמא ולכן הדין ברור דיכול לפתוח החלון ואין חבירו יכול למחות בו. וממילא לא הוי חזקה וכשבא זה לבנות יכול לבנות נגד החלון ובפרט בזמנינו שעפ"י נימוסיהם יכול כל אדם לפתוח חלון ברשותו ואין שכינו יכול למחות פשיטא דלא שייך דין חזקה ולמה נהיה נותן יד לפושעים שיפתחו חלון לחורבת חבירו ואח"כ יהיו עוד זוכין בדין כמשפט מי שהשעה משחקת לו. ואמנם בתחלה מי שבא לפתוח חלון לחורבת חבירו נכון לכופו עכ"פ שיתן כתב בתוקף עפ"י נימוסיהם שלא ימחה אח"כ בחברו לבנות כנגד החלון עכת"ד. ולפענ"ד צ"ע גדול לדינא עיין במחבר בסי' וסוף סעיף הנ"ל וברמ"א ובאחרונים שם ובפ"ת שם ס"ק ט"ו וט"ז. וע"ל בדיני חזקת פתחים כלל ל"ה סימן ט' ועי' בתשו' בית שלמה בגוף התשו' שהבאתי שם כי קצרתי באומר. ועי' כאן בדין שאח"ז:

טו ראובן פתח חלון לתוך חורבת חבירו. וכשבנה שמעון החורבה אמר לראובן שיסתום החלון וראובן אומר שהוא ירא לנפשו לסתום מצוואת ר"י החסיד. עיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך נזקי שכנים בדיני היזק ראיה שהביא בשם הר בית דוד סימן פ"ה שחייב לסותמו ואין בידי הס' ב"ד לעיין בו. ולכאורה היה נ"ל ראיה מש"ס דב"ב דף כ"ו ע"א מהא דרבא בר רב חנא הוה לי' הני דקלי אמצרא דפרדיסא דרב יוסף הוי אתי צפורי וכו' ומפסדי לפרדיסא. א"ל ר"י זיל קיץ לי'. א"ל אנא לא קיצנא לי' דאמר רב האי דקלא וכו' לא שכיב ברי אלא דקץ תאנה בלא זימנא מר אי ניחא לי' ליקוץ. וע"ש בהגהות אשר"י בשם מהרי"ח דמשמע לנ"ד שבעל החלון יכיל לומר סתום אתה החלון אני ירא לסתום. כיון שפתח החלון ברשות כשהיה חורבה כמו באילן. ומ"ש שם הרא"ש והלכה כר"י נראה דהוה לענין שאין איסור לקוץ האילן כיין דמפסי'. אולם יש לחלק בין איסור קציצת האילן היכא שאסור לקצצו שהוא מדאורייתא. לצוואת ר"י החסיד ועיי"ש בתוס' ודו"ק:

טז בית ועליה של שנים ונתקלקל הגג. אם חייב בעל העלייה לתקן אה בנו. הנה בחו"מ סי' קס"ד ס"א כתב מור"ם וכל צרכי הגג בעל העליה לתקן. ובסימן קנ"ה ס"ד בהג"ה מוכיח להיפך יעו"ש בסמ"ע שהרגיש בזה והניח בקושיא. ועיי"ש בב"ח מה שדחק לתרץ בזה. וע':

במהרשד"ם חו"מ סי' רס"ח בהג"ה שם שמבואר דבעה"ב אינו יכול לכוף את בעל העליה לתקן הגג. והרב בשו"ת סם חיי סימן למ"ד וסי' ל"א השיג ופסק דכופין את בעל העליה לתקן. ושם תשו' הרב מו"ה יוסף קאבו האריך להשיג עליו ופסק כמהרשד"ם והרב המחבר דחה ראיותיו וחיזק דבריו ומסיק לדינא דעל בעל העליה לתקן הגג ועי' בנתיבות סי' קס"ד בביאורים ס"ק ב' מ"ש לתרץ דברי הג"ה הנ"ל. ועי' בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קנ"ח שנשאל בשלשה בנינים זה ע"ג זה. ונפל שריפה גדולה בהעיר וכראות העליון שגדלה האש מכל הצדדים שיבר הגג מהעליה כדי שלא ידלק הבית וניצולו כל הבתים. ועתה תובע מן התחתונים שגם הם יתנו לו לסיועת הגג אף שעל העליון לתקן הגג היינו שמתקלקל מחמת עצמו. משא"כ עכשיו שקלקל בידים כדי להציל מהשרפה והצלתו היה הצלתם גם המה יתנו חלקם ופסק דהתחתונים פטורים כיון שלא ירד להציל על דעת שניהם. והם ממילא ניצולו הוי זה נהנה וזה לא חסר כמבואר ברמ"א סי' רס"ד סעיף ד' בהג"ה ועיי"ש מ"ש לחלק בזה בין צבור ליחיד כדי שלא יסתרו דברי הרמ"א הנ"ל למה שפסק בהג"ה סי' קס"ג סעיף וא"ו. וע"ש בח"ב סי' קנ"ו שנשאל ממש נדון כזה רק ששם שברו הגג בציווי השררה ופסק דהתחתונים חייבים ליתן לסיועת הגג מחמת ששברו עי' ציווי השררה וירדו ע"ד שניהם. וסיים רק שינכו לפ"ע שנהנה העליון בעשייתו על ביתי נג חל יעו"ש. ועיין בשו"ת שבסוף ספר עטרת צבי בסי' קכ"ח שהשיג על השבו"י שבח"א סי' קנ"ח. אולם הרב שבו"י בקונטרס לא הביט און ביעקב בפתיחתו לח"ג. תירץ כל השגותיו ודיבר קשות כנגדו יעו"ש. ועי' בספר זכיר לאברהם חו"מ ח"ב ערך נזקי שכנים בדין שותפים בקרקע. בענין בית ועלי' של שנים ועשה בעל העליה הוצאות לבנות כותל הבית. ואם נפלו מי חייב לבנות התקרה. ואם נתקלקלו הכותלים התחתונים ובענין תיקון הגג יעו"ש:

בית ועליה של שנים. לאחד הבית ולשני העלי' שע"ג הבית ונפלו ועמד הקרקע פנוי. ואח"כ יצא דבר המלך להגביה הדרכים בגובה שלשה אמות מכפי שהם עד עתה לצבור עליהם אדמה עד גובה הנ"ל באופן שבעל הבית שהיה גובהו חמשה אמות לא ישאר לו עתה רק גובה שני אמות מן הארץ. ועתה רוצים לבנות וטוען בעל העליה שבעל הבית אבד חזקתו ואין לו רשות לבנות רק בגובה שני אמות ועליו יבנה