דברי גאונים יט

אונאתו מהמוכר כיון שאין לו החפץ להחזירו ע' זה בכלל הקודם סי' כ"ט:

טו ראובן היה לו טבעת מזויף ואמר לו שמעון מכור לי טבעת זו ואמר לו ראובן אני מוכר לך אבל איני ערב לך אם הוא טוב אולי הוא מזויף כאלו מסתפק בדבר. ואמר לו שמעון אין אני חפץ בערבות שלך וקנאו ממנו. ואח"כ נתברר שהוא מזויף גמור. ותובע שמעון שיחזור לו מעותיו. וראובן טוען שמחל לו כיון שלא חפץ בערבות. עיין שו"ת שבו"י ח"ב סי' קס"ו שפסק דחייב ראובן להחזיר לו מעותיו מכמה טעמים שכ' שם עיי"ש:

טז לאחד קנה מחבירו מטבעות או באנקנאטין שנפסלו מחק המלך כנהוג ועתה טוען הלוקח שחשב לשלחם לעיר וויען כי שם יקחו אותם עוד זמן מה אולם לשוא תוחלתו כי גם שם לא לקחו אותם וטוען שהוא מקח טעות ע' בשו"מ מהד"ג ח"א סי' צ"ז שהדין עם הלוקח רק יקבל בח"ר שחשב שעדיין הם הולכים בעיר וויען ולכך קנאם):

יז איש אחד מכר סתם יינם בחזקת כשר. והלוקח קנה ממנו היין בהקפה וחזר ומכר היין בחנות שלו על יד על יד ליהודים ג"כ בהקפה ואח"כ נתברר בעדים וגם בהודאת פיו שהכשיל רבים במזיד. אמנם הלוקח הכשיל בשוגג. ונסתפק השואל איך יהיו התשלומין. עי' שו"ת חת"ס חח"מ סי' ק"פ שפסק דהלוקח הראשון ישלם דמי יי"נ בזול להמוכר שלו. וכן ישלמו הלוקחים השניים להמוכר שלהם. ועיין במחנה אפרים הלכות נזקי ממון סי' ט' שפסק כן באחד שמכר בשר ואחר שאכלו הבשר נמצא הבהמה טרפה. ועיי"ש בדיני אונאה סי' כ"ו. (וע"ל בדיני גרמא כלל ט"ו סי' כ"ב בטבח שמכר בשר טריפה בחזקת כשר במזיד שמחיוב לשלם להקונים עבור הכלים שנאסרו בבישול הבשר). ועיין בחו"מ סי' רל"ד ועיי"ש באחרונים:

יח (אחד שמכר עשרים בהמות חיים לשחיטה ושחטם הלוקח ונמצא שלשה עשר מהם הי' סירכא בחצר הכבד ותחתיו מסמר וטוען הקונה שהוא מקח טעות עי' בחו"מ בסי' רל"ב סעיף י"א ועי' בשואל ומשיב מהד"ב ח"א ססי' ע"א שהדין עם הלוקח):

יט (אחד מכר לחבירו בקנין גמור עשרים שורים מהסך ששים שורים שיש לו על הדרך ואח"כ בא טעלעגראם להאמט שמת שור אחד בדרך מחולי המדובק בבהמות שהוא מסוכן לכל הבהמות וכשבאו השורים נלקחו לקאננטוימאץ להאמט ומתו עוד כמה שורים והשאר הרגו בקנה שריפה כמשפטם. ועתה הלוקח טוען שהמקח בטל כיון שמת האחד בדרך קודם שקנה בחולי המדובק הוי מום במקח. עי' בשו"ת תפארת יוסף חחו"מ סי' י"ג דהוי מקח טעות):

כ בדין המבואר בסמ"ע סי' רל"ב ס"ק י' בשם המ"מ באם מצא מום במקח והיה דבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר כגון שיכולין לנסותו או לטעמו ולא הקפיד הלוקח לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר. עיין מהרשד"ם סי' שפ"ה שכתב שהוא סברת יחידים ואין לסמוך עליהם אפילו לומר קי"ל. ואפילו לדעת המ"מ הנ"ל היינו דוקא אם המוכר מכר לו סתם כמו שדייק המ"מ בלישני' שכתב והמוכ"ר מכ"ר ל"ו סת"ם. אבל אם המוכר אמר לו בשעת המקח שהסחורה הוא טובה ואין בה מום או כיוצא בזה גם המ"מ מודה שהלוקח יכול לחזור שיכול לומר שלכך לא הקפיד לנסותו מפני שסמך על דברי המוכר. ועי' להרב משל"מ פט"ו מה' מכירה שכתב ג"כ דדעת הרי"ף והרמב"ם מוכח שחולקים על היש מי שכתב הנ"ל. ועיין בשו"ת באר מים חיים סי' י"ז שנשאל בדין זה והיה עובדא שהלוקח לא נתן עדיין המעות והשיב שהדבר פשוט שהלוקח יכול לומר קי"ל כהני רבוותא דפליגי על היש מי שכתב. ועיי"ש בסי' כ"ג באורך בענין זה והוא סותר קצת לדברי עצמו שבסי' י"ז ובלא נתן המעות מבואר שם במשל"מ גופא דאף הי"מ מודים שיכול הלוקח לחזור דכיון שלא נתן המעות לא הקפיד לנסותו ולא מחל. ועי' בשואל ומשיב מהד"ד ח"ב סי' רי"א שתמה על המשל"מ למה לא הביא מהש"ס שמבואר החילוק בין נתן המעות ללא נתן. ועי' בס' יהושע בפו"כ סי' תל"ב שהקשה ג"כ) ועיין ברדב"ז ח"א סי' קל"ו שכתב דהיש מי שכתב הנ"ל דברים של טעם הם ואין חולק עליהם ובסי' קל"ט הוסיף דאפילו אם ימצא עליהם איזה חולק לא מפקינן ממונא אפומי' (ובח"ג סי' תי"ז וסי' תרס"ב פסק להלכה ולמעשה כהיש מי שכתב) ועיין בכה"ג סי' רל"ב בהגהב"י אות ו' ז' י"א שהביא דברי מהרשד"ם הנ"ל ודחה כל ראיותיו. ועיין שו"ת זרע יעקב סי' כ"א שהביא דעת כל הפוסקים הנ"ל. ובנה דיק לחזק דעת היש עי שכתב הנ"ל וסתר כל הדחיות מעליהם. ופסק כן לדינא דאם המוכר מכר לו סתם ולא אמר לו בפירוש שהוא שלם מכל מום והיה יכול להבחינו אינו חוזר מהמקח. וע' בנתיבות בביאורים ובחידושים סי' הנ"ל ס"ק ה' שכתב דדין זה הוא דוקא בנשתמש בו אחר שהיה יכול להבחינו עיי"ש. (וכ"כ בדברי חיים ח"א חו"מ סי' ל"ו וע"ש בפ"ת ס"ק א'. אולם בשו"ת ר' ענזיל סי' פ"ד חולק על הנתיבות ופסק דאף בלא נשתמש בו מחל ויעו"ש חילוקים בזה. ועי' בשו"ת ר"י אסאד חחו"מ סי' רכ"ג):

כא לאחד קנה חביות דבש ואחר כמה ימים פתח את החביות ומצא שמעורב בו קמח ורוצה לחזור בו מחמת שהוא מום גדול במקח והמוכר טוען שכיון שלא בדק ובחן בשעת המקח מחל כדברי הסמ"ע עי' בשו"ת ר' ענזיל סי' פ"ד שזיכה את הלוקח מכמה טעמים):

כב שנים שקנו חמשים אמות בגד ביחד וחסכו אותו לחצאין וחלקו אותו בגורל. ואח"כ נמצא בחלק אחד מהם מום המפחיתו מדמיו ורוצה לחזור בו מהחלוקה עיין זה בכלל מ"ם בדיני חלוקת מטלטלים סי' ז':

כג ראובן מכר לשמעון בגדים בחזקת שהם בגדי אלקימיי"א שערכם יקר מן בגדי שאלינק"א, ואח"כ מכר שמעון הבגדים לעכו"ם אחר