דברי גאונים קצח

שהעלה בנדון זה. וע"ש בענין הבא מכח עכו"ם הרי הוא כעכו"ם אם הוא לגריעותא או אף לטיבותא:

ועיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך נזקי שכנים שכתב בשם הרב מגן גבורים סימן ל"ח. דאחד מבני החצר שעושה מלאכת הקצבים. הוא נזק גדול. ואפילו החזיק במלאכה זאת בחצר השותפים כמה שנים אין לו חזקה. ולא ציין לתשב"ץ הנ"ל:

ב דיני נזקי שכנים. וחזקת פתחים וחלונות ומי שבא לפתוח חלון לחצר חבירו. או לחצר השותפות. או לרה"ר. וכל דיני היזק ראיה. ואם רוצה לסלק ההיזק ע"י מחיצה של קרשים (עי"ל דין כ"א) ודיני מחאה. וחזקת השתמשות ודיני ד' אמות שצריך להתרחק מנגד חלון של חבירו. ואיך למדוד. ודין הרוצה לבנות כנגד חלון ביהכנ"ס ודין שפיכת מי גג לחצר של חבירו או מימיו. ודין חזקת דריסת הרגל בחצר חבירו להנות מבורו או מדבר אחר אם חייב בהוצאה על התיקון. ואם בא לסתום הפתח שלא יעבור דרך שם. ודין מי שרוצה להגביה כותלו. ודין כותל שבין שני חצרות איך לבנות. ואם בנה אחד מהם הכותל איך יפרע לו חבירו. וכל ספק שיפול בנזקי שכנים ובהיזק ראיה מי נקרא מוחזק (וע"ש בזה גם בערך קי"ל). ודין דברים שבני החצר מוחין זה בזה. ודיני ביהכ"ס ושאר ריח רע מכביסת פשתן ובית המטבחיים ודיני עשן ותנור. ודין שכינים שהחזיקו ג' שנים בהשלכת הזבל במקום אחד אי הוי חזקה. עיין כ"ז בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך נזקי שכנים:

ג אם רוצה לבנות רפת בקר תחת דירה של חבירו. עי' בנוב"י מהד"ת סימן ל"ז והובא בפ"ת לחו"מ סימן קנ"ה סק"א:

ד שנים שנפל להם בית בירושה. ולקח אחד מהם שטח העליון שהוא העליה ואחד לקח בית התחתון. ועתה רוצה העליון להחזיק שענק בביתו למכור יי"ש על הצנצנת והתחתון מוחה בו מפני רבוי הנכנסים דרך חצר המשותף וגם מקול השותים. עי' בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' כ"ב שהסכים להרב השואל שיכול למחות. ועיי"ש מה שחילק בזה:

ה שותפים בחצר ושותף אחד רוצה להוסיף בביתו דיורין ואכסנאות בהחדרים שיש לו בביתו להשכירם והשותף השני מוחה בו עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' נ"ז:

אחד קנה בית מחבירו לפנים מבית המוכר והתנו ביניהם שיהיה להם דריסת הרגל זה על זה דרך הבתים ואח"כ עשה הלוקח מביתו מקום קבוע להתפלל שם זה זמן רב. וגם המוכר התפלל שם יותר משנה ואחר התפלה היה הלוקח סוגר הדלת במסגרת אשר עשה להפתח שלו. ועתה רוצה המוכר להוליך דרך בית התפלה את בהמתו ושאר דברים בזוים למען יתבטל עי"ז מקום התפלה באמרו כי יש לו דריסת הרגל וממילא על כל מה שירצה. וגם מעכב מלסגור הדלת. ועל מה ששתק ולא מיחה טוען כי חצי שנה אחר שעשה שם בית התפלה מיחה ללוקח בינו לבינו. ע' בסי' קס"ט סעיף א' במי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו ובב"ח שם ובסמ"ע סק"א וסק"ג ובתשו' הרשב"א שהביא הב"י סוסי' קנ"ג ובסמ"ע שם ס"ק ל"ב וע' בשו"ת מהרי"א הלוי אבד"ק לבוב בח"א סי' קס"ה שמסיק לדינא שאין להמוכר רשות להוליך דרך שם בהמותיו וגם אינו יכול לעכב על הלוקח לסגור כמקדם:

אחד היה לו בתים ובית אחד היה ביהכנ"ס והיה סמוך לביהכנ"ס בית הכסא שהיו גם אנשי ביהכנ"ס משתמשים בו ואח"כ מכרם לאיש אחר ובשעת המכירה לא נדבר מזה אם ישאר לבנו ביהכנ"ס זכות להשתמש בבית הכסא הנ"ל. ואחר המכירה לא מיחה בהם הלוקח והשתמשו בו יותר משנה. וכעת מכר הלוקח הנ"ל הבתים לבנו וסגר את הבית הכסא ומוחה בהם מלהשתמש בו באמרו שאין להם שום זכות בזה. עי' בתשוב' חסד לאברהם מהד"ת בחחו"מ סי' י"ח שהסכים עם הרב השואל דיש לדון בזה משום מיצר שהחזיקו בו רבים וכיוצא בזה דן בתשו' שארית יוסף סי' כ"ט וס"ט שרבים החזיקו בבה"כ דהו"ל מיצר שהחזיקו בו רבים ובזה שנשתמשו בו הוי חזקה גמורה לא כמו הילוך לבד. ושוב חקר כיון דגם הבעלים נשתמשו בו אולי לא הוי חזקה. ע"ז הביא מהכתיבות סי' ק"מ מ"ש בטעם דמהני בחלונות ומרזב חזקה אף שגם הבעלים נשתמשו באותו מקום. ולפי"ז בנ"ד שהם באים לטעון על גוף הביה"כ שיש להם זכות בשותפות עם הבעלים שנשתמש בו גם הוא וב"ב לא הוי חזקה ומלבד זה הרי ריח אין לו חזקה. ואולם בנ"ד נראה ברור הואיל ונתן סתם בית זה לביהכנ"ס ממילא כל הצורך לביהכנ"ס הוא בכלל המכירה היינו הבית הכסא שתשמישו שייך להבית הכנסת הוכיח כ"ז בראיות ע"כ זכו בני הביהכנ"ס להשתמש בו יעו"ש:

ו ראובן ושמעון הם שכנים בבתים זה אצל זה. ובבית ראובן הוא חנות ההלואה ומלאה משכנות. ושמעון רוצה למלאות ביתו פשתן וכיוצא מדברים שהאש בקל נאחז וניצת בהם. וראובן מוחה בו מפני סכנת האש באמרו אף שכותל החומה מפסקת ביניהם. מ"מ יש חורים וסדקים ודלת וגם כי גג אחד להם. ושמעון משיב שעל הניזק להרחיק עצמו כיון שהוא עושה בתוך שלו. ועוד טוען כי אין שום אדם דר בביתו ואין לחוש לשום היזק כיון שאין מדליקין בו נר. ע' שו"ת באר עשק סימן מ"ב שפסק דהדין עם ראובן. דקיי"ל דהיכא דהנזק בא ע"י גירי' דידי' חייב המזיק להרחיק עצמו אף שעושה ברשותו כמבואר ברמב"ם פ"י מהלכות שכנים (ופסקו בח"מ סי' קנ"ה סעיף ל"ד) ועוד דהוי היזק קבוע דפשתן וקנבוס שכיח אש גבייהו. ע"כ מחויב שמעון להרחיק הפשתן והקנבוס מעל בית ראובן. ודברים פשוטים הם. וברי לי דכל דיינא לדון כי האי דינא עכת"ד בקיצור נמרץ:

ז ראובן ושמעון הם שכנים זה אצל זה ושמעון נולד לו בן ורוצה לגדל אותו במיני סממנים שכל קטן שמריח ריח זה ואינו רגיל בו מקטנותו