דברי גאונים קצז

שלא יפסיד השער. ע"ש מה שהעלה ועיין בכלל נו"ן סימן ד':

ב כתב בשו"ת משפטי שמואל סימן ע"ח דלא אמרינן טענת משטה רק בדבור. אבל לא בכתב אגרת לחבירו. ועיין בחו"מ סי' פ"א סי' י"ז:

ג מי שהבטיח לחבירו שישלם לו כ' זהובים עבור שישתדל אצל קרוביו שיחתמו על קבלת רב אחד בהעיר. וזה המשתדל היה חייב לו הסך הנ"ל. ואח"כ טוען המבטיח משטה אני בך. עי' בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' ט"ו שפסק דאף שהמשתדל הוא מוחזק. מ"מ יכול לטעון משטה כיון דהוי כהבטיחו לשלם בעד דבר מצוה יעו"ש ועי' בדיני שידוכין ונדוניא כלל ק"ו סי' למ"ד:

כלל סח משויל"מ א אחושואי"ל ויש להנתבע עד המסייע אי פוטר אותו כיון דהוי לפטור מממון. עי' בש"ך סי' פ"ז ס"ק ט"ז ובקצוה"ח ס"ק ט' ובש"ך סימן ע"ב ס"ק ס"א ושם בהגהות אמרי ברוך ובשו"ת שו"מ מהד"ק סי' ע"ה בד"ה והנ"ה י"ש להסתפ"ק:

ב חנוני שתבע מחבירו שחייב לו בעד סחורה שלקח ממנו בחנותו כמה פעמים בהקפה כפי הרשום בפנקסו. והלה טוען שכמדומה לו שהוסיף בפנקסו כמה דברים שלא לקח. ומקצת החוב מודה שחייב. ראיתי בשו"ת שואיל ומשיב ח"ב סימן ק"צ שבא עובדא זאת לפניו בצירוף בית דינו. ודעתו נוטה דלא הוי מחשוי"ל כיון דלקיחת הסחורה היה בזמנים מחולפים. א"כ כל אחת הוי הלואה בפני עצמה ולא שייך בזה מודה במקצת דעל אותו הפעם שאומר אינו יודע הו"ל א"י אם נתחייבתי ופטור. ומה בזה שהודה שהלוה בפעם אחר הא על זה לא נחלקו. וסיים בצ"ע. והאמת שלא עיין בזה כל צורכו. שהדבר מבואר להיפוך בבעה"ת והובא בטור וש"ע סי' פ"ח סעיף ל"א באין חולק דאם תבעו מנה הלוהו בניסן ומנה בתשרי והודה בהלואה אחת דהוי מודה במקצת אף שלא הלוהו בפעם אחת. וכן מוכח מהר"ן ס"פ שבועת הדיינים הובא בסמ"ע סי' פ"ז ס"ק ב' ובש"ך ס"ק י"ג דאם תבעו נ' דחבלה ונ' שהלוהו. ונשבע הנחבל על הנ' של חבלה הוי מודה במקצת ומחויב הנתבע לשבע על הכ' של הלואה הרי דכאן הוא ג"כ שני תביעות משני ענינים נפרדים. ומן הסתם לא באותו שעה שחבל בו הלוהו הני. ומ"מ הוי מב"מ. א"כ ממילא בנדון הנ"ל הוי חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהוי משויל"מ ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' ע"ז בד"ה והנ"ה בשנית שגם שם חקר חקירה הנ"ל ונעלם ממנו כל הנ"ל:

ג אם יש עד אחד להתובע והנתבע טוען איני יודע דהוי מחשויל"מ שכתב הש"ך בסי' ע"ב סס"ק נ"א שאם העד בעצמו יודע שהנתבע אינו יודע לא אמרינן מחשויל"מ. עי' בשו"ת ברכת יוסף חאה"ע סי' מ"ה שדחה ראיותיו:

ד אם שותף תובע לשותפו מעסק השותפות חובות וכדומה ושותפו משיב חמשין ידענא וחמשין לא ידענא אי הוי משויל"מ. עי' בדיני שבועה כלל ק"ג סימן מ"ט:

ה דיני הילך בפקדון לענין שבועת מבמ"ק ומחשויל"מ. עי' בחו"מ סי' פ"ז ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סימן קפ"ד:

ו עיין מהרשד"ם חו"מ סי' תכ"ט שכתב דלא אמרינן מחשויל"מ אלא כשהתובע טוען ברי. אבל אם טוען שמא אפילו אם הנתבע טוען ג"כ שמא לא אמרינן מחשויל"מ. ועיין מהריב"ל ח"ג סימן קט"ו:

ז התובע מיורשים חוב מאביהם והם אומרים חמשין ידענא וחמשין לא ידענא או שאר אופן אי שייך ביורשים דין מחויב שבועה ואי"ל משלם. עי' בחו"מ סי' ע"ה סעיף ט"ז ובש"ך שם. ובס"ק ג' ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קפ"ה. ובמהד"ב סי' ע"ז בד"ה והנ"ה בשנת ובמהד"ג ח"ב סי' ק"ס:

ח מי שתובע מחבירו מנה והנתבע משיב א"י אם נתחייבתי לך ועדים מעידים שחייב לו חמשים. עי' שו"ת חסד לאברהם חחו"מ סימן י"ג שפסק דכיון דע"י העדאת העדים הו"ל מודה במקצת. א"כ הו"ל משויל"מ יעו"ש:

ט שטר בחתימת שני עדים. והלוה מודה שכתבו רק שטוען פרעתי. ולא נמצא לקיים רק עד אחד מהחתומים. או שנמצא רק עד אחד שמכיר שני החתימות או שיש שני עדים שכל אחד מכיר רק חתימת עד אחד. אם הוי הלוה מחשוי"ל. עי' כל זה בדיני שטרות כלל ק"ב סי' נ"ז. וע"ש עוד בסי' הנז' בנדון וועקסיל שקורין טראטי שהלוה מודה שחתמו וטוען פרעתי ויש רק עד אחד לקיים חתימת הלוה. דהו"ל משויל"מ. וע"ש בסי' הנז' נדון שט"ח שחתומים עליו שני עדים ולא נמצא לקיים רק חתימת עד אחד והלוה טוען מזוייף והוא חשוד אם הוי משוי"ל יעו"ש:

י מי שנתחייב שבועה דרבנן בנשבע ונוטל אי אמרינן בי' משוי"ל מפסיד. עי' חילוקי דינים בזה בשו"ת שמן רקח ח"ב סי' נ"ח:

יא מי שטוען חמשין ידענא וחמשין לא ידענא. דהו"ל משויל"מ. אם יוכל לטעון אח"כ נזכרתי בברי שפרעתיך. עיין בדיני טענת בע"ד כלל מ"ב סימן ח':

כלל סט נזקי שכנים א קהל שרוצים לבנות בית מטבחיים אצל ביתו של ראובן. וראובן מוחה בהם מכמה טענות. א'. מצד שבאים לסתום חלונותיו שיש לו שם חלון מצרי וחלון צורי. ב'. מצד נדנוד הכותל שלו בשעת קציבת הבשר ושבירת העצמות. ג'. מצד ריח רע של בית המטבחיים. ד'. מצד קול העם בריבם על הבשר שישמע בביתו. עי' בתשב"ץ ח"ד המכונה בשם חוט המשולש בטור הראשון סימן כ"ז מה