דברי גאונים קצו

מחילה. ע"ש שהאריך קצת ודעתו נוטה לזה. ועי' בנתיבות בביאורים סי' הנ"ל ס"ק ל"ט ודו"ק:

כ המוכר שט"ח לחבירו ומסר לו השטר ולא כתב לו עדיין קני לך איהו וכל שעבודיה. ועתה טוען הלוה אני קודם לקנות לעצמי השט"ח שלי בדמים אלו. פסק בשו"ת נאות דשא סי' כ' דהדין עם הלוה דאף להש"ך שחולק על המבי"ט בזה יעוין בסי' ס"ו ס"ק ע"ג היינו אחר שהיה כו"מ אבל קודם הכתיבה יכול הלוה לבטל המקח ואין על המוכר מי שפרע:

כא מוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש המוכר מוחל כמבואר בחו"מ סימן ס"ו סעיף כ"ג. וכתב הרמ"ה בפ' מי שמת סימן פ"ג דאם יש ב' יורשים יכול אחד מהם למחול חלקו. וכן דעת הר"ן בפ' הכותב:

כב יורשים או שותפים שחלקו בשטרות אם יכול היורש למחול חלקו בהשטר שנפל לאחיו כיון דאחין שחלקו כלקוחות דמי. עי' בפ"ת סי' ס"ו ס"ק כ"ו ובשו"ע מהד"ב סימן קכ"ו ועיין בכלל נ"ז סימן י"ב:

כג אם מכר שט"ח כשהוא שכ"מ. אם היורש יכול למחול כשהמעות בעין. עי' בס' ערך השלחן סי' ס"ו אות מ"ו שנסתפק בזה. כי בסי' הנ"ל סעיף כ"ז ובסי' רנ"ג סעיף כ' כתב הדין במתנת שכ"מ שאין היורש יכול למחול ומבואר בש"ס הטעם דאלמוהו רבנן למתנת שכ"מ שלא תטרף דעתו עליו. ושוב כתב שמצא לרבינו האי גאון בס' המקח שער י"ג דף כ"ז שהשוה מוכר לנותן במתנת שכ"מ דאין היורש יכול למחול ולא חילוק בין אם המעות בעין. וכן מוכח מדברי ר' צמח בתשו' הגאונים ח"ב ש"ג סי' ג':

כד אם מכר שט"ח והקונה חייב להלוה שמבואר בש"ך סי' ס"ו ס"ק ע"ד בשם המהרלב"ח דהמוכר א"י למחול והש"ך חולק עי' בשו"מ מהד"ה סימן א':

כה שט"ח שנשבע המלוה שלא יתבע ללוה. אם מכר השטר חוב הלוקח יכול לתבעו ללוה כ"כ בנוב"י מהד"ק סי' ל"א והבאתיו באורך קצת בדיני מחילה כלל כ"ז סי' י':

כו המוכר לחבירו שט"ח שכתוב בו שבועה על הלוה לשלם לזמן ידוע. אם יכול הקונה לכוף ללוה מצד השבועה. עי' בדיני שבועה כלל ק"ג סימן כ':

כז עי' כמה דינים ממכירת שטרות בדיני מציל חברו בממון עצמו כלל ס"ב:

כח המוכר הסכמה שיש לו מרבנים להדפיס ספר. או שמכר איזה זכות שררות שיש לו עי' בדיני קנין מטלטלים כלל פ"ז סימן ס':

כט כתב בבית אפרים חחו"מ סי' למ"ד בסיף פיסקא המתחלת ר"ק א"ת ז"ה חזית"י בשם העטרת צבי סימן מ"ח דיש תיקון ארצות מהגאונים הגדולים שאין רשאי שום אדם לקנות ממר"ם בלתי ידיעת הלוה. וכשהקונה טוען שבידיעתו קנה הוטקסיל מחייב לשבע על זה וכו'. עכ"ל ועי' בפ"ת סי' קכ"ח סק"א ועי' לעיל בכלל ס"ב סי' י"ח וכ"א. ועי' בשו"ת שארית יוסף ססי' נ"ח הובא בקיצור בסמ"ע וש"ך רסי' קכ"ח וז"ל וגם שמעתי שלפני כמה שנים נעשה תקנה במדינות שלא יקנה שום יהודי שט"ח על יהודי אחר מעכו"ם עכ"ל. ותקנת של העט"צ נראה שהוא אף על קונה מישראל. ועי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סימן כ"ח שהאריך במי שקנה וועקסיל ביויען על ישראל שירד מנכסיו והתפשר עם שאר הבע"ח ופסק לזכות את הלוה לשלם כפי שהתפשר עם שאר הבע"ח או יחזיר לו כמה שנתן על פי קב"ח כמה נתן ודומה לזה כתב בבית אפרים חחו"מ סי' כ"ט וכן פסק בתשובת חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' ט"ו. וכ"כ בדברי חיים ח"ב חיו"ד סי' נ"ו בשם שו"ת שארית יוסף דקונה חוב מעכו"ם אין הישראל חייב לשלם לו. ועיי"ש מה שכתב בזה לענין הטראטין הנהוגין בינינו וע"ש בחחו"מ סי' וא"ו באחד שרצה להבריח נכסיו להפקיע חוב עכו"ם וקנה ישראל הטראטא מהעכו"ם. ועי' בכלל י"ד סי' י"ח בשם מהרש"ך בלוה שירד מנכסיו שכופין את הבע"ח שהם מועט לפשר עם הלוה כמו שהתפשרו רוב הבע"ח:

ל אם מותר למכור שטיח לעכו"ם. ואם כבר מכרו לעכו"ם והעכו"ם תבע את הלוה בערכאות וגרם היזק והוצאות להלוה אם מחויב המלוה לשלם להלוה היזקו. עי' בדיני גרמא כלל ט"ו סימן כ"ז כ"ח:

כלל סז משטה א שנים שהלכו על ליציטאציע ליוורינג של תבואה שצריך להקיר"ה. ומיראתו שלא יקלקלו זה לזה השער. הבטיח אחד לחבירו שיתן לו חלק כדי שלא יקלקל ולקח הליוורינג על שמו לבדו. ואח"כ חוזר בו ואינו רוצה ליתן שום חלק לחברו באמרו משטה אני בך עי' בזה בשו"ת דברי חיים ח"א חיו"ד סי' מ"ב:

וע' דינים אלו בשו"ת חסד לאברהם סי' ל"א ל"ב. ובשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' ל"ו ל"ז (וע' כלל צ"ח סי' ד') וע"ש בח"ב סי' ק"ס שנשאל ג"כ בנ"ז בראובן ושמעון שבאו שניהם על ליציטאציע ליוורינג לחם להקיר"ה. ומפחדם שלא יקלקו זה לזה השער. התפשרו ביניהם שראובן יקח על שמו ליתן לחם על שנואציע אחת גדולה. ושמעון יקח על שמו שלשה שנואציעס קטנים ואחר כלות הליוורינג יחשבו ביניהם ואם יהיה לאחד יותר ריוח או היזק מחבירו ישלימו זה לזה. ואח"כ תובע ראובן את שמעון שהזיק הרבה יותר ממנו ושמעון טוען שלא חל השותפות בשום קנין כי כל אחד עסק בשלו ובטעעותיו. ומה שהבטיחו לשותפות השטה בו כדי