דברי גאונים קצה

אמר ראובן לשמעון שרוצה להרויח זה ולשלם לו מיד. ושמעון לא רצה רק בהקפה והלך ראובן ושילם המעות מיד להעכו"ם. ועתה בהגיע הזמן פרעון תובע ראובן משמעון חלקו שחייב בשטר הנ"ל ואינו רוצה לנכות לו מן החוב חלק בד' פראצענט שהרויח. עיין פרטי דינים בזה בדיני פורע חובו של חבירו כלל ס"ב סי' י"ח:

טז ראובן מכר לשמעון שט"ח שהיה לו על עכו"ם בעד סחורה שנתן לו שמעון לראובן. ומשך ראובן הסחורה לביתו ומסר לשמעון השטר והתנה עמו שבין אם יגבה החוב מהעכו"ם או לא יגבה אפילו פרוטה שלא יחזור על ראובן בשום טו"מ. ואח"כ לא שלם העכו"ם לשמעון כלום ונפסד כל החוב. ועתה חזר שמעון על ראובן שישלם לו בעד הסחורה שלקח ממנו עבור השט"ח עיין שו"ת עדות ביהוסף סי' כ"ט שנסתפק לדעת הפוסקים החולקים על הרי"ף וסוברים דאף דאין אונאה לשטרות מ"מ יש בהם ביטול מקח ביותר ממחצה ואף שהתנה המוכר בין יגבה בין לא יגבה אפילו פרוטה מ"מ דמי לדין המבואר בסי' רכ"ז חפץ זה אינו שוה אלא זוז אחד ואני מוכר לך במאה ע"מ שאין לך עלי אונאה. דיש לו עליו אונאה שיכול לומר כיון שראיתי ששוה הרבה יותר מזוז אחד לא אמרת אלא להשביח דעתי. א"כ בנ"ד נמי יכול שמעון לומר כיון שאמרת אפילו לא תגבה פרוטה איך יתכן שלא אקח מסך הרבה מאומה ודאי להשביח דעתי אמרת כן. ולדינא מסיק דכיון שראובן המוכר הוא המוחזק יכול לומר קי"ל כהרי"ף דאין בשטרות ביטול מקח כלל ובפרט דרוב בנין ורוב מנין הסוברים כן. ועיין במוהר"ש סי' ק"ב ועי' בש"ך בסי' ס"ו ס"ק קכ"ב שהעלה דהעיקר כהרי"ף ואף ספיקא דדינא לא הוי. אולם אם מכר לו השטר במסירה לבד בלא כתיבה הדבר פשוט שמחויב ראובן לשלם לשמעון עבור הסחורה כיון שלא כתב לו קני לך איהו וכל שעבודיה לא קנה שמעון השטר. ועי' בדיני מע"ש כלל נ"ט סי' י' י"ח וצ"ע. וע' בשו"ת שער אפרים סי' קכ"ה שנשאל ג"כ בנדון כזה שאחד מכר לחבירו שט"ח במסירה בלא כתיבה ואח"כ נפסד החוב ורוצה הלוקח לחזור בו מהמקח. ופסק דהמוכר שמוחזק בדמי המכירה יכול לומר קי"ל כהני פוסקים דס"ל דאותיות נקנין במסירה וכן פסק בכנה"ג בשם משפט צדק. הרי דלא כהרב עדות ביהוסף אולם הרב שער משפט סי' ס"ו ס"ק א' פקפק על האי פיסקא דהרב שער אפרים ודעתו דאינו יכול לומר קי"ל דנקנה במסירה לבד ועי' מ"ש בזה בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סימן מ"ב בד"ה והנ"ה בא"ם אח"ד:

יז ראובן היה חייב לשמעון ונתן לו לפרעון חובו שט"ח שיש לו על לוי בכו"מ. או ממרמות שלנו שנקנין במסירה לבד. ועתה שמעון אינו יכול לגבות החוב מלוי אם יכול לחזור על ראובן. עי' בשער משפט סי' קכ"ו ס"ק יו"ד שצידד בזה וסיים בצ"ע. ועי' בש"ך סי' ס"ו אמצע ס"ק ס"ח שיש להוכיח קצת מדבריו דבכו"מ אף בכה"ג אינו יכול לחזור על ראובן ודו"ק. וזה מקרוב נדפס ספר ערך שי על החו"מ וראיתי שם בסי' קכ"ו סעיף ט' שמשיג עלי באמרו שאף קצת אין להוכיח מש"ך הנ"ל דהש"ך אזיל לשיטת הרי"ף דבמעמד שלשתן אין המקבל יכול לחזור על הממחה אם אין הלוה משלם לו כמו שהעלה הש"ך בסי' קכ"ו ס"ק ל"ח לכך פסק הש"ך בסי' ס"ו דכשמסר לו החוב במעמ"ש והקנה לו גם השטר בכתיבה ומסירה א"י לחזור כיון שהיה גם מעמ"ש אבל בכו"מ לא מיירי כלל זהת"ד. והנה מ"ש שהעלה הש"ך כשיטת הרי"ף לא כן הוא רק כתב על הרמ"א שפסק כדעת הרא"ש שיכול לחזור על הממחה ע"ז כתב הש"ך דלפענ"ד המוציא מחבירו עליו הראיה כיון דדעת הרי"ף ועוד גאונים פסקו שאינו יכול לחזור על הממחה אינו יכול להוציא ממון מן הממחה מבואר שאף להש"ך הוא ספיקא דדינא ומי שהוא מוחזק יכול לומר קים לי. א"כ למה כתב בסי' ס"ו את דינו בפשיטות ולא הזכיר כלל בדבריו פלוגתת הרי"ף והרא"ש לומר שדינו הוא לדעת הרי"ף. מזה מוכח שאף להרא"ש אם מוסר לו אח"כ השטר בכתיבה ומסירה שוב אינו יכול לחזור על הממחה ואין לדחות לומר דדוקא בדין הש"ך שמסר לו מקודם החוב במעמ"ש לכך מהני אח"כ הכו"מ אבל בכו"מ לחוד יכול לחזור על הממחה אין הסברא נותנת לחלק כן כיון דלהרא"ש במעמ"ש יכול לחזור עליו מה הוסיף בהכו"מ אם גם בכו"מ יכול לחזור ע"כ כתבתי שמוכח קצת שכו"מ מועיל שאינו יכול לחזור אף להרא"ש ושוב לא ישאר אף ספיקא דדינא כסתימת הש"ך שלא הזכיר בזה פלוגתת הרי"ף והרא"ש:

יח עיין בשער משפט סי' קכ"ו אמצע ס"ק א' שכתב דהא דנקנה החוב במעמד שלשתן במלוה בשטר בלי מסירת השטר ללוקח. כמבואר בסי' ס"ו סעיף י"ט. הוא דוקא היכא שמסר לו החוב אדעתא דהכי שישאר השטר תחת ידו ולא ימסרנו ליד המקבל. אבל אם מסר לו החוב במע"ש אדעתא שיתן אח"כ השטר ליד המקבל יכולים שניהם לחזור בהם כ"ז שלא מסר לו השטר כמו במכר לו קרקע בכסף באתרי דכתבי שטרא דלא קנה עד שיתן לו שטר. וע"ש מה שרצה לחלק בזה בין שט"ח לממר"ם. ועיין בש"ך סימן ס"ו ס"ק ס"ח ודו"ק:

יט ראובן מכר ללוי שט"ח שיש לו על שמעון בכו"מ. ואח"כ המחה ראובן את יהודה אצל שמעון במעמד שלשתן שיפרע החוב ליהודה. עי' בספר ערך השלחן על החו"מ סי' ס"ו אות ל"ו שנסתפק בזה דאפשר לומר דהמע"ש מפקיע מכירת השט"ח דהא טעמא דיכול המוכר למחול ללוה. הוא משום שיש לו על הלוה שני שעבודים שעבוד הגוף ושעבוד נכסים מדין ערב. ולא נמכר אלא שעבוד נכסי. וכשחזר ומחל שעבוד הגוף ממילא פקע שעבוד נכסי. וא"כ במע"ש נמי דפקע שעבוד הגוף ולא נשאר למלוה זכות ומה"ט במע"ש א"י לחזור ולמחול. ה"נ מפקיע מכירת השט"ח כמו