דברי גאונים קצד

בשותפות. וראובן הצליח שיצאו הנימורין שלו ועתה אין ראובן רוצה ליתן המחצה לשמעון. ע' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא חחו"מ סי' כ"א שכ' דאם היה שמעון נותן מתחלה החמשה בצל לראובן שיעמיד בשותפות נ"ל דאף שהמזכה בלאטריע הוא עכו"ם דלא מהני עיין במח"א ה' זכיה סי' ל"ג ובתשו' רע"א סי' קכ"ט ובקצוה"ח סי' קכ"ג וסיסי' קס"ג מ"מ כיון דהזכות בא ע"י המעות שנתן שמעון ובכה"ג זכה שמעון במחצה דא"צ בזה שליחות דמעותיו זכו לו. אמנם בנ"ד שנשתתף שמעון אחר שהעמיד ראובן ממעות שלו אף אם יזכה שמעון בדיניהם שראובן החיוב ליתן לו המחצה עכ"ז כיון שהקאססע אינה משלמת רק לראובן המוציא הקוויטל הלא דין שמעון רק עם ראובן דאזלינן בתר הד"ת:

אמנם אכתי י"ל דחייב ראובן לקבל מי שפרע כיון דבקוויטל לא נזכר שם האיש למי חייבים לשלם דינו כמטלטלים וכיון שקיבל ראובן משמעון כסף קנה שמעון חצי מהקוויטל לענין מי שפרע מ"מ בנ"ד חוכך אם הקוויטל הזה נקנה אף בכתיבה ומסירה דמי יודע אם התחייבות הקאסקע ע"ז הקוויטל הוא שהם מתחייבים עצמם מעכשיו לשלם לכל מי שיעלו הנומירין שלו לאחר כמה ימים כי שמא תכסיס הקוויטל הוא שכל מי שיעלו הנימורין שלו הם מחויבים אז לשלם לו כו"כ נמצא דאינו מתחיל החיוב רק אחר שיעלו הנימורין שלו ואין כאן שעבוד מעכשיו כלל וא"כ עדיין ליתא במכירה קודם שעלו הנימורין עיין בר"ן נדרים דף כ"ז ע"ב ודף מ"ח ע"ב ובנתיבות סוסי' רי"א. וא"כ לפי הסכמות האחרונים דכל שאינו קנין מה"ת אינו מקבל מי שפרע ואם כי אינו מחליט לגמרי מ"מ לפענ"ד כן הוא הדין ומהראוי לפשר ביניהם והפשר יהיה נוטה לצד ראובן כי לפענ"ד שמצד שורת הדין זכה ראובן בדינו. ועי' בכלל צ"ה סי' ל"ה בנדון לאטריע צעטל. ובכלל ס"ב סי' ה' נדון סיקיראציע:

ט שני שותפים היה להם משפט (פראצעס) עם אדון אחד שהוא תבע מהם סכום רב והם תבעו ממנו סכום רב ולאשר כי אחד מהשותפים ירא לנפשו פן יפסידו המשפט ויצטרך לשלם הרבה ע"כ השוה עם שותפו שהוא טוען טוב. שיקבל על עצמו כל הפראצעס שאם יתחייבו במשפט ישלם הוא הכל ונגד זה אם יזכו בדין ויתחייב האדון לשלם להם יהיה שייך לו לבדו הכל עי' בכלל צ"ח סי' ע"ב וסי' ע"ג באורך:

י עכו"ם שיש לו כת"י על ישראל. אם יכול למכרו לישראל אחר. עיין מהרי"ו סי' קס"ב. הרשב"א סי' תס"ד. מהרמ"ע סי' פ"ז מהרש"ך ח"ב סי' קמ"ו. מהרשד"ם סי' כ"ו. ובב"י חו"מ סי' ס"ו מחודש י"ח י"ט:

יא עכו"ם שיש לו שט"ח על עכו"ם אחר ומכרו לישראל וכתב לו סעסיא בלשונם בלא קני לך איהו וכל שעבודיה דאית בי' אי קנה הישראל. עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' מ"ט דקינה מהעכו"ם מצד דינא דמלכותא. ועי' לעיל סימן ב' ולקמן בכלל ע"ז סי' כ"ו:

יב אדון עכו"ם היה חייב ליהודי. ואח"ז הוצרך היהודי ליתן קוויטל להאדון באם שיגמור איזה ענין מחויב ליתן להאדון מזה הענין סך מסוים. ואח"כ נגמר הענין והלך ומכר הקוויטל הנ"ל לראובן. וכששמע מזה האיש המתחייב צעק אל ראובן מדוע קנית הקוויטל שלי בלתי ידיעתי הלא מלבד כי אנוס הייתי ליתן לו הקוויטל אף גם זאת האדון חייב לי סך עצים ויצא זה בזה. והקונה משיב לא ידעתי מזה. אבל ראיתי קוויטל שלך ואתה איש בטוח ולזה קניתי אותו. עיין בספר יהושיע להגאון מטארניפאל בפסקים וכתבים שלו סי' קט"ז דהעלה משני טעמים דאף להש"ך בסי' ס"ו ס"ק ע"ד דמשיג על הראנ"ח ופסק דזה גובה וזה גובה. היינו דוקא בישראל נגד ישראל משא"כ גבי נכרי מודה דיצא זה בזה ולא אמרינן זה גובה וזה גובה. וא"כ בנ"ד תיכף שנתחייב האדון לישראל יש ביד הישראל להפקיע חובי שנתחייב להאדון עבור החוב שמגיע לו מהאדון. א"כ פשיטא דאין ביד האדון למכור החוב ואין כאן קנין כלל ואף תקנה השוק ליכא בכה"ג עכ"ד. ועיין בש"ך סי' ס"ו ס"ק כ"ח בהג"ה שבין שני חצאי עגולים. ובסי' פ"ה סעיף וא"ו ושם בשער משפט ס"ק ה' ודו"ק:

יג במקום שנוהגים הסוחרים עכו"ם שמוכרים ליהודים סחורה בהקפה. ולפעמים כשרואים החוב ברע מתפשרים עצמם עם החייב על ימים ושנים כשנותנים להם ערבות. והלך ישראל אחר וקנה השט"ח מן העכו"ם ותובע את הישראל החייב בשט"ח הנ"ל. עיין בדיני פורע חובו של חבירו כלל ס"ב סי' כ"א:

יד עכו"ם שמכר לראובן שט"ח שיש לו על שמעון. וכשבא ראובן ליפרע משמעון טוען שמעון פרעתי החוב להעכו"ם והשבע לי שלא פרעתיו. וראובן אינו יודע אם פרע להעכו"ם אם לאו. יעוין בתשוב' הרשב"א ח"ד סי' קס"ה שפסק דאם העכו"ם כאן ורוצה לישבע שלא נפרע פשיטא דגובה ראובן בשטרו משמעון ע"פ שבועתו אלא אפילו אם אין העכו"ם כאן. או שלא רצה העכו"ם לשבע. מ"מ אין חוששין לטענת שמעון משום חזקה דשטרך בידי מאי בעי. ועיין במהרש"ך ח"ב סי' ק"ב שנשאל בזה בענין שהעכו"ם פגם שטרו. ושמעון טוען כנגד ראובן פרעתי הכל לעכו"ם. ופסק דעכו"ם דינו כחשוד. ויכול הלוה לומר קי"ל כדעת הרמב"ם דמלוה חשוד נשבע הלוה היסת ונפטר. ועיין בחו"מ סי' פ"ב סעיף ח' בש"ך וט"ז. ובסי' צ"ב בש"ך ס"ק י"ד שרמז למהרש"ך הנ"ל ומשיג עליו דאין לומר קי"ל כהרמב"ם דהעיקר דמלוה נוטל בלי שבועה:

טו ראובן ושמעון קנו מעכו"ם אחד סחורה בשותפות בהקפה על חצי שנה. ונתנו להעכו"ם שטר על המעות. ואח"כ שאל ראובן את העכו"ם מה ריוח יהיה לי אם אתן לך המעות מיד השיב לו העכו"ם ד' פראצענט ניכוי אז