דברי גאונים קצג

במכירה כמבואר בתשוב' הרשב"א סי' תתקפ"ד וסי' אלף ל"ח. ואפשר להמליץ בעד המהרי"ט דשאני נדון דידי' שהמתעסק טען שנגנבו המעות. אפשר בלי הא לא מהני מכירה לחלק הפקדון עכ"ד. שוב מצאתי שהדבר מבואר גם בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' ע"ו דשטר פקדון איתי' במכירה. וכן מבואר בהרמ"ה בפ' מי שמת סימן פ"ג ובר"י במשרים נתיב י"ד הובא בס' עה"ש על החו"מ. ותימה על הקצוה"ח והנתיבות בסי' ס"ו ס"ק ל"ח שהביאו דברי מהרי"ט הנ"ל להלכה. ונעלם מהם כל זאת. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' פ"ד:

ו שנים שהחליפו בשטרותיהם והקנו זה לזה השטרות רק שלא כתבו זה לזה קני לך איהו וכל שעבודי'. וכן שותפים שחלקו בשוטרות אם צריכים כו"מ עיין בשער משפט על החו"מ סימן ס"ו ס"ק ה' שכתב דלפי מה שכתב התוס' והרא"ש הטעם דלכך השטרות אינם נקנים במסירה בלא כתיבה הא קרקע נקנה בכסף. וא"כ יקנה השעבוד קרקע שבשטר בכסף שהוא נותן בעד השטר. הוא משום דהקרקע אינו ברשות הבע"ח דמכאן ולהבא הוא גובה ואין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו. ולפ"ז לדעת הי"א בסי' ר"ט סעיף ח' בהג"ה דהיכא דהוא רוצה לקנות מחבירו דשלב"ל. עי"ז מקנה לחבירו ג"כ דשלב"ל משום דגמרי ומקני אהדדי אף דשלב"ל. א"כ בשנים שהחליפו בשטרותיהם או שותפים שחלקו בשטרות שפיר מקני להדדי אף בדשלב"ל. כיון שכל אחד רוצה לקנות מחבירו מקני ג"כ לחבירו עכת"ד:

שנים שהחליפו זע"ז מטבעות כסף תמורת באנקאנאטען וכאשר משך אחד מהם את המעות של חבירו. חבירו חוזר בו ואינו רוצה ליתן מעותיו ובא השאלה אם הבאנקאנאטען דינם כשטרות וכמטלטלים ואם נקנים בחליפין או בקנין סטימתא עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' ע' וע"א שחילק אם משך בעל הב"נ את הכסף ובעל הכסף לא משך את הב"נ אין שטרות ומטלטלים נקנים בכסף והסכים עם הגאון מליסא בסידור דרך החיים דב"נ דינם כשטרות ולאשר שכתב בהם שמשתעבד לשלם לכל מי שמוציאו דינם כמטלטלים (כאשר הבאתי לעיל כאן סי' ב') ואם משך בעל הכסף את הב"נ אם לא ייחד לו כסף זה בעל הכסף מתחייב בכסף עיין ברמ"א סימן ר"ג סעיף ג' וסעיף ד'. ואם משך בעל הב"נ את הכסף ועשה עמו ג"כ ת"כ שבמקומות אלו הוא במטלטלים קנין סטימתא סיים בצ"ע לדינא אם נקנים בקנין סטימתא מטעם שכתבתי כאן לעיל סימן ב' ועי' בכלל ט' סי' ב' ג':

ואודות שטען בעל הכסף שנתאנה הרבה מחמת שנתוודע לו שבשעת המסחר ירדו הרבה הב"נ במקומות הגדולים אין אונאה לשטרות וגם אין לזכותו מצד מקח טעות עיין בש"ך סי' ס"ו ס"ק י"ג והסכימו האחרונים עמו ונ"ד כ"ש מהתם. וע"ש בסי' ע"א שחזר והשיב להרב השואל וביאר באורך כל הדינים הנ"ל:

וע"ש בתשו' הנ"ל סי' ע"ז וע"ח בראובן שקנה משמעון נייר דעפאזיטין ונתן לו ערבון כסף מאה זהובים מעות באנקא נאטען ואחר יומיים בא ראובן לסלק לשמעון מותר המעות ולקבל הנייר דעפאזיטין ואמר שמעון שהניח הבאנקא נאטען בין הדעפאזיטין ונגנב הכל ופסק דהפסד הדעפאזיטין ודאי חל על המוכר מכמה טעמים שכ' שם. אמנם אף הפסד הבאנקענחאטין חל על המוכר כיון דהנייר דעפאזיטין הוא כמו שטר שנכתב בו לכל מי שמוציאו ודינו לענין קנין כמו מטלטלים (כמ"ש כאן לעיל סי' ב') ונקנו הפאזיטין ע"י ערבון הכסף לענין מי שפרע:

שהדין בססי' קצ"ח דהמעות הוי הלואה אצל המוכר וחייב אף באונסין:

ז מי שמכר שט"ח לחבירו במסירה לבד בלא כתיבת קני לך איהו וכל שעבודיה ופרע הלוה ללוקח. שהדין מבואר בסי' ס"ו סעיף י"ז דכיון שתפס הלוקח אין מוציאין מידו. וכתב הרמ"א ודוקא שא"ל בע"פ קני לך איהו וכל שעבודיה. עיין בספר ערך השלחן סי' הנ"ל אות כ"ח שכ' שמדברי הרב חוקות הדיינים סי' קכ"ט וק"ל והרשב"א בתשובה ח"ג סי' פ"ו משמע בהדיא דאפילו לא אמר לו קני לך איהו וכל שעבודי' מה שגבה גבה:

וכן מ"ש הריטב"א בחידושיו למציעא דף ס"ו ע"ב דאפילו גבה ממנו הלוקח קרקע בחובו דהוי תפיס אין מוציאין ממנו. נראה שהרשב"א בתשו' שהביא הב"י בסי' רמ"א חולק שכתב שם במוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו וכו' ודוקא מטלטלים אבל קרקע אע"פ שדר בה והחזיק לא מהני לפי שהקרקע לא שייך בה תפיסה וכו' וכ"כ הרב פמ"א ח"א סי' כ"ח:

ח ראובן יש לו קווי"טו מפקיד המלך איך שנתן פרס או לחם לאנשי צבא המלך והמנהג הוא שהמלך או פקיד שלו מצוה לאיש אחד ליתן לאנשי הצבא. והוא כותב בפנקס הפראטאקאל שלו שאיש פלוני נתן לאנשי הצבא כך וכך פרס או שאר דבר ואח"כ מעתיק מהפראטאקאל מכתב כזה. ונותן ביד האיש הלזה להיות בידו למזכרת כדי שישתלם ממונו מאוצר המלך לזמן ידוע. ואח"כ מכר לשמעון קוויט הזה. ואח"כ נפסד החוב. פסק בשו"ת תומת ישרים סי' י"ז דקווי"ט הזה אינו נקנה בכו"ע שכל עיקר קנין הכתיבה, הוא שכותב לו קני לך איהו וכל שעבודא דאית בי' ובקוויט הזה אין בו שעבוד על המלך רק הוא לזכרון בעלמא עכ"ד. ולפע"ד צ"ע דכיון דאם לא ישלם לו המלך יכול לתבוע אותו בקוויט הזה במשפטי ערכאות המלך עצמו כידוע בזמנינו. א"כ לא גרע מכת"י דנקנה בכו"מ כמבואר בתשו' הרשב"א סי' תתקפ"ד וסי' אלף ל"ח ובתשובה המיוחסות להרמב"ן סי' ע"ו ובכמה דוכתא וע' ברמ"א סי' ס"ו סעיף ד' ודו"ק:

ראובן שהעמיד על הלאוריע סך עשרה צל ואח"כ נתן לו שמעון חמשה צל שיהי