דברי גאונים קצא

לחייב עצמו בדבר שאינו חייב ואף בדשלב"ל יעוין בדיני חיוב כלל מ"א סימן ט"ז:

מה מי שצוה שלא יפחידו את אשתו. כ' בשו"ת הרשב"ש סימן תע"ז שזה הלשון פוטרה משבועה. שא"ן לך פחד גדול משבועה. והובא דבריו בס' ערך השלחן על חו"מ סי' ע"א אות כ"ה:

שותפים בעסק ראנדא וכדומה ויש להם נאמן בהעסק שמוכר וקונה וכותב החשבונות וכתבו בשטר השותפות שביניהם שאין הנאמן צריך להראות שום חשבון רק לשני אנשים הנבחרים מהשותפים. או שנכתב שאינו צריך להראות חשבון לשום אחד מהם ואח"כ היה הפסד רב בהעסק. ואחד מהשותפים חושדו שהעלים ותובע שהנאמן ישבע שלא העלים ובא השאלה אם בלשון זה שנכתב שא"צ להראות חשבון הוי כאלו האמינוהו ופטרו אותו משבועה. עי' בדיני טענת ספק כלל מ"ג סימן י"ג:

מו מי שנתחייב לחבירו בשטר ליתן לו סחורה טובה. ועתה בא ליתן לו סחורה בינונית. ושכנגדו טוען דטובה הוא דוקא מובחר. עיין בשו"ת צ"צ סי' י"א שהוכיח בראיות דלשון טובה משמעותה רק בינונות שלא תהיה רעה. ועיין בשו"ת פרי הארץ חחו"מ ססי' ה' שמסיק לדינא דאם דמי המקח הם ביוקר מכפי שומת סחורה בינוני. אזי הדמים מסייעים את הלשון. ומחויב ליתן לו סחורה טובה. ואם השער קרוב מטובה לבינונית. בהא יד בעל השטר על התחתונה יעו"ש:

מז סוחר אחד היה לו הרבה נושים ורצה לברוח למלכות אחרת כדי שיתפשרו אח"כ הנושים עמו. ונושה אחד ידע מזה והלך אליו בשעת הבריחה. והגזים עליו שיעכב בריחתו אם לא יפרע לו. ומחמת זה נכנס אחד מבניו לערבות בעד פרעון אביו ונתן לו כתב יד בזה הלשון על מה שחייב אבי לפלוני אני כהיום ערב פרען עבורו. ואח"כ התפשר אביו עם הנושים. עיין שו"ת שתי הלחם למהר"ם חאגיז סי' למ"ד שפסק דהבן אינו מחויב לשלם כי אם כפי ערך הפשר שהתפשר אביו עם שאר הנושים. שתיבת כהיו"ם הנכתב בכת"י מוכח שלא רצה להתחייב עצמו על עיקר החוב אלא כמו שהוא שוה היום דהיינו חוב רעוע נשבר ונדכה עכ"ד. ולכאורה גוף דינו שחייב אותו לשלם צ"ע דהלא הוא ערב לאחר מתן מעות ולא נשתעבד אף שנתן כט"י כאשר הארכתי בזה בדיני ערב כלל ע"ח סי' כ"א מכ"ש הכא שכתב בפירוש בכת"י שהוא ערב בעד אביו. וצריך לדחוק וליישב דמיירי שהבן קיבל בקנין על הערבות. והגאון הנ"ל השיב רק לענין דאינו מחויב לשלם רק כפי הפשרה ולכן לא העתיק בהשאלה מהקנין וצ"ע:

מח ראובן שכתב לשמעון בשטר שאחרי שיקיים שמעון התנאי הזה קבל עליו ראובן שלא לבקש משמעון הסך הנזכר. הוכיח בשו"ת שתי הלחם סי' ל"ג דאין זה לשון מחילה. רק אם קנו מידו אז מהני ומתקן את הלשון כאלו אמר לא אבקש ממך מפני שמחלתי לך. ועי' בדיני מחילה כלל כ"ז סי' י':

מט כת"י שכתוב בו בלשון וועקסי"ל עלי הח"מ על סך כך וכך. הוי לשין חיוב להתחייב בדבר שאינו חייב. עיין בדיני חיוב כלל מ"א סי' י"ז ובדיני שליח כלל צ"ה סי' ע"ז:

נ בע"ד שקבלו עליהם נבררים לעשות ביניהם פסק. וכתב בשטר הבירורין שיעשו הפסק עד ב' סיון והנבררים כתבו הפסק ביום ב' סיון. ועתה אחד מהבע"ד מערער על הפסק ואומר שאין בו ממש שלא היה להם כח לפסוק רק עד יום ב' סיון. ועד ולא עד בכלל. עיין בשו"ת איתן האזרחי סי' ד' שפסק דהדין עם המערער כמבואר בתשובת הרא"ש כלל ע"ו סימן ד' ופסקו בחו"מ סי' מ"ג סעיף כ"ז דבנדרים ובממון הולכים אחר לשון בני אדם דעד לא ולא עד בכלל:

נא מי ששכר אוראנדא מהקיר"ה על שמו. ואח"כ נשתתף עם שמעון. והחזיר לו שמעון חלק מהקאפציע שנתן להקיר"ה. והמותר לתשלום חלק הקאפציע נשאר חייב לו. ואח"כ תבע השוכר את שמעון כמה פעמים להשלים לו הקאפציע וגם שיתן מעות לקניית יי"ש ודחה אותו שמעון בלך ושוב. עי' שו"ת שואל ומשיב ח"ב אמצע סי' יו"ד שכתב בשיטפא דלישנא שהמנהג דהקאפציע מוחלט ולא כתב טעם. ונ"ל טעם להמנהג כיון דקיי"ל בחו"מ סי' מ"ג סעיף כ"ז דבנדרים ובממון הולכים אחר הכוונה שבלשון בני אדם. ובלשון בני אדם מלת קאפציע הוא לבטחון שאם יחזור בו יהא מוחלט. והוי כמו שאמר אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך שמבואר בחו"מ סי' ר"ז דלא הוי אסמכתא יעו"ש ועיין בחו"מ סימן קע"ו סעיף מ"א:

נב ראובן ושמעון היה להם בתים בשותפות וחלקו ביניהם ונתן ראובן זכות לשמעון באם שירצה להשכיר את חלקו לאחר אזי שמעון קודם לשכור בדמים הללו. ועתה רוצה ראובן להשכיר חלקו לבנו. ובא השאלה אם בנו הוא בכלל אחר. עיין בשו"ת עטרת חכמים להגאון ר' ברוך תאומים חחו"מ סי' ה' שהוכיח ופסק דאין הבן בכלל אחר יעו"ש:

נג ראובן ואשתו נתנו במתנה לשמעון חתנם דירת חצי ביתם לדור בו ט"ו שנים בחנם ואח"כ מת ראובן והוצרכה האלמנה למכור חצי בית. ומכרה חצי של אותו בית סתם לחתנה הנ"ל לצמיתות ולחלוטין ולא פירשה איזה חלק מכרה. ואח"כ בקשה האלמנה למשכן חצי הבית הנשאר לאיש אחר. וחתנה מוחה באמרו שהוא קנה חצי הבית שדר בו ראובן חמיו. והחצי השני יש לו לדור מכח המתנה עד כלות ט"ו שנים. והאלמנה משיבה כי לא מכרה לו רק החצי שיש לו לדור במתנה שיהא שלו לחלוטין ובחציה השנית אין לו שום זכות. עיין שו"ת גאונים בתראי סי' כ"ח שהוכיח שם בראיות שהדין עם האלמנה. דכיון שלא נכתב בשטר מכירה ואוסיפו לך על