דברי גאונים קצ

שכ"מ שצוה בצוואה השני מקומות שלי אני נותן לבתי פ' ובאופן שבעלה הוא חתני יאמר אחרי קדיש כבן וילמוד משניות ויחלק בכל יארצייט ששה זהובים ללומדי משניות וארבעה זהובים לעניים ואחר פטירתו נפטרו הזוג הנ"ל הבעל עם אשתו ונשארו יתומים קטנים ובא האפוטרופס לשאול אם גם על היתומים מוטל החויב לחלק הסך עשרה זהובים הנ"ל לעניים והשואל רצה לדמות להא דכתב הרמ"א בסי' רי"ב סעיף ז' באמר שכר בית זה לעניים דיורשיו פטורים עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' פ"ג שדחה זה דשם הטעם משום דנדר על דבר שלבל"ע אבל בנ"ד שנתן עבור זה השני מקומות שלו הוי כמו שאמר שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי בכל שנה סך כו"כ או שתתן לפלוני או לעניים סך כו"כ בכל שנה שודאי מחויב בעד השדה ליתן הסך בכל שנה כפי התנאי דקיי"ל דתנאי חל אף על דבר שלבל"ע כמ"ש בחו"מ סי' ר"ט ס"ח. ואח"ז האריך בפלפול אם לזכות היתומים משום שהתנאי לא היה תנאי כפול וגם המעשה קודם לתנאי שהדין שהתנאי בטל והמעשה קיים ומסיק דז"א אחר שהוכיח לדינא דבמתנת שכ"מ א"צ למשפטי התנאים. אמנם יש לזכות את היתומים מטעם אחר שפטורים מחיוב הנ"ל והאריך בדין לי ולא ליורשי. תתן ולא יורשיך ברמ"א סי' רמ"א סעיף ז' והאריך בפלפול ומסיק דאף להסוברים לי אף ליורשי במשמע. ותתן אף יורשיך במשמע היינו דוקא בהתנה לזמן קצוב אבל אם אין השנים קצובים כמו בנ"ד ודאי דאין יורשיו במשמע וכיון שבלשון הצוואה כתוב שחתנו יחלק בכל שנה ושנה אין יורשיו במשמע ופטורים אליבא דכ"ע יעו"ש ועי'. בפ"ת לחו"מ סי' רי"ב סק"ז וסק"ח וסק"ט ובפ"ת בסי' רמ"א סק"ז ועי' בספר כסא אליהו על החו"מ סימן ר"ז אות ד' שכ' וז"ל ויש לי ללמוד מדברי הריב"ש סי' תפ"א דבאומר אני מתחייב לך בחוב זה בתנאי כשתעשה אתה לי דבר זה אפרע לך החוב. ומת המקבל. דכיון דהיורש זוכה בנכסי אביו ובא מכחו. כשיעשה היורש הדבר ההוא הו"ל כאלו עשאה אביו. אעפ"י שאמר אתה. והוא נלמד ממ"ש שם בסוף הטענה הראשונה. וגדולה מזו אני אומר שאף לפי לשון הראשון וכו' יעו"ש. ועי' לרב בית יהודה בסימן ע"ט. ועיין בספר קול אליהו ח"א חחו"מ סימן ז' עכ"ל:

לו אחד נתן לחבירו שטר קנין על בית או שטר קנין אחר כדינו ונכתב תנאי שאם יתן הח"מ לחבירו ק' זהובים אזי בטל הקנין והשטר ומת החתום על השטר ורוצים יורשיו לסלק המעות ולבטל הקנין פסק באיגרא רמה בשו"ת סי' יו"ד דכיון שכתב אם יתן הלו"ה או הח"מ ק' זהובים הוי כמו שנכתב אם תתן את"ה דמשמע אתה ולא יורשיך ועי' בכלל קי"ג בדיני תנאי סי' כ"ז כ"ח:

לז אם הבטיח לחבירו לתת לו מתנה ונשבע או נתן ת"כ או שהיה קנין המועיל או שנתחייב עצמו לחבירו ליתן לו כו"כ בכל שנה ומת המקבל אם מחויב ליתן ליורשיו עי' באהע"ז סימן קי"ד בטו"ז ס"ק ז' ובב"ש ס"ק ט' ובשו"מ מהד"ה סימן פ"א וביו"ד סי' רנ"ג סעיף ז' ובקצוה"ח סימן ר"ז ובשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' כ"ז:

ועי' בענין לי ולא ליורשי בחו"מ סי' ר"ט סעיף ז'. ושם בב"י שהביא שיטת הגאונים בזה. ועי' מה שחידש בזה בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' ל"ז כמה חידושי דינים. ועי' שו"ת שואל ומשיב ח"ב סימן ד':

לח ראובן נתחייב לשמעון לתת לו מנה באופן אם יודה לוי שאין לו עליו שום זכות ומת לוי. ויורשיו מודים שאין להם על ראובן שום זכות מ"מ לא זכה שמעון בהמנה. עי' בדיני חיוב כלל מ"א סימן י"ב:

לט נאמן של השותפים מחזיקי האוראנד"א שנתן כתב על שמו לאיש אחר על חוב שחייבים לו מחזיקי הראנדא. ונכתב בו וועקסיל עלי הח"מ על סך כך וכך לשלם מתיבת מעות הראנדא. הוי כמו שהתנה שהוא אינו חייב לשלם מכיסו רק ממעות הראנדא ואם נסתלק מנאמנותו אינו מחויב לשלם מכיסו ופרטי דין זה עי' בדיני שליח כלל צ"ה סימן ע"ז:

מ אשה שהתחייבה עצמה בשטר התנאים לילדה אחת לתת לה ששים זהובים כשתמכור הבית. ובין כך מתה האשה ולא מכרה הבית. אם אותו החיוב חל על הבנים של האשה די"ל כיון שלא התחייבה עצמה רק כשתמכור הבית וכיון שלא מכרה לא נתחייבה כלל. ע' בשו"ת שואל ומשיב ח"א סימן מ"ה עמוד ג' יעו"ש כי קצרתי בגוף השאלה:

מא מי שהתחייב עצמו בשטר להחזיר מעות היתום לכשיהיה היתום בר מצוה. ומת היתום עד שלא הגיע לבר מצוה. אם מחויב תיכף להחזיר המעות ליורשיו או יכול לעכב המעות ת"י עד הזמן שהיה ראוי להיות בר מצוה אם היה חי. עי' בדיני זמן לפרעון כלל ל"ב סימן ד':

מב שנים שיש ביניהם דו"ד על קרקע פנוי שיש בין הבתים שלהם. והוציא אחד מהם פס"ד מפשרנים שפשרו בימים קדמונים בין אבותיהם בעסק דו"ד שהיה ביניהם על ענין אחר הנוגע לקרקע ההוא. ובתוך הפס"ד הנ"ל נזכר הקרקע ההוא על שם אביו של אחד מהם. ומחמת זה טוען היורש שהקרקע הנ"ל הוא של אביו לבדו ולא בשותפות. עי' שו"ת שואל ומשיב ח"ג סימן ל"ח שפסק דבדבר שאינו נוגע לעסק פשרנותם ולא עלייהו רמיא לדעת של מי הוא הקרקע אין שום ראיה ובירור מל' הפשרה יעו"ש וכן פסק בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' י"ז. ועי' בכלל ל"ז סימן ה' ובשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' כ"ה. ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סימן קמ"ה:

מג עי' בבני חיי סימן ר"ז בהגה"ט אות י"ט בשם מהרש"ך ח"ג סי' ז' ומהרי"ט ח"א סי' מ"ו דלשון מעתה הוא כמו מעכשיו והוא פשוט:

מד אם כתב קבלתי עלי לעשות. או ליתן דבר פלוני לפלוני הוי לשון חיוב. ומהני אף