דברי גאונים קפט

ימכרנה ולא יוציאנה מרשותו כל ימי חייו ושמעון החזיק במתנה הנ"ל כמה שנים. ועתה יש לשמעון בת אחת גדולה שעברה על פרק הנישואין. ורוצה למכור המתנה הנ"ל לצורך נישואי בתו ע' בדיני נחלות כלל עין סי' ס"ב:

כד אחד מת וחל"ש בלא בנים. ונמצא כתוב בצוואתו ר' יוסף יאמר קדיש ויתנו לו חמשים זהובים כסף. ותיכף אחר מותו נתנו הקרובים הסך הנ"ל לר' יוסף והתחיל לומר קדיש. ובאמצע השנה נפטר ר' יוסף הנ"ל וכעת תובעים הקרובים מיורשי ר' יוסף שיחזירו להם המעות אחרי שלא נתקיים התנאי. והיורשים טוענים שלא כתוב בצוואה משפטי התנאי בודאי היה כוונתו בתורת צדקה. עי' שו"ת שואל ומשיב ח"ג סימן קנ"ב דמדמה זה לדין המבואר בחו"מ סי' רנ"ג סעי' י"ב דיש חילוק בין אם אמר הבו לי' ד' מאה זוזי ולנסוב ברתי. לאמר לנסוב ברתי והבו לי' ד' מאה זוזי דאי נסיב ברתא שקיל ואי לא נסיב לא שקיל. ה"נ בנ"ד כיון שכתוב בצוואה יאמר קדיש ויתנו לו חמשים זהו' אם אמר קדיש יקח ואם לא אמר לא יקח. וא"ל דכיון שמת באמצע השנה הו"ל אונס ופטור. דז"א דכבר נודע דניהו דאונסא כמאן דלא עבר אבל לא כמאן דעביד. וכמ"ש הש"ך בסי' כ"א בחו"מ. ובטו"ז יו"ד סי' רל"ו:

אמנם אחר העיון נ"ל ברור דבנ"ד כיון שכבר נתנו לו המעות אין יכולים להוציא מהם דכל מה שנאמר בש"ס ובחו"מ סימן רנ"ג סעיף הנ"ל הוא דוקא כל שלא נתנו לו עדיין הזתים אבל אם כבר נתנו לו פשיטא דא"צ להחזיר. ע"ש טעם הדבר וצ"ע ועי' בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' מ"ו שנשאל בנדון כעין זה הבאתיו בדיני פועל כלל פ"ב סי' י"ח:

כה מי שמכר חפץ לחבירו בקנין המועיל ונתן לו מקצת המעות והשאר זקף עליו במלוה לזמן. ובהגיע הזמן תבע המוכר מעותיו ואמר לו הקונה החזיר לי מעותי ומכור החפץ דלא החזיר לו המוכר המעות ומכר החפץ ואח"כ בא המוכר להחזיר לקונה מעותיו. והקונה טוען שמה שאמר החזיר לי מעותי ומכור החפץ הוי משמעותו בתנאי שיחזיר לי קודם המעות ואח"כ ימכור עי' בדיני קנין מטלטלים כלל פ"ז סי' ל"ט:

כו ראובן היה מחזיק בשכירות את המכס מהקיר"ה. ונתן כת"י לשמעון שאם אחר כלות הזמן הנ"ל ישאר המכס בידו. יתן לו סך כך וכך. ואח"כ נשאר המכס בידו רק שהוסיפו עליו בדמי השכירות. ועתה טוען ראובן שאינו מחויב ליתן לשמעון כלום. שכוונתו היה רק אם ישאר בידו כמקודם בלי הוספה. עי' בדיני חיוב כלל מ"א סי' י"א:

כז הנותן מתנה לחבירו בית שיש לו ביד המלך לכשיחזיר לו המלך. ולא החזיר לו המלך הבית רק החזירו להשר והשר החזירו להנותן. ורוצה הנותן לבטל המתנה מצד שהמלך לא החזיר לו עי' בס' בני חיי על החו"מ סי' כ"ו בהגה"ט אית וא"ו שהביא בשם הרשב"א והובא בב"י הלכות מתנה מחודש י"ג דלשון מסופק הוא והמע"ה:

כח ראובן כתב בשטר לאשתו בשעת נישואיה שקיבל עליו להאכיל ולהשקות לבן אשתו הנ"ל ולא כ' לזונו עי' בשו"ת הרשב"ש סי' קכ"ב שפסק שכיון שלא כ' לזון ולפרנס אלא להאכילו ולהשקות שבמשמע הוא שיתן המזונות לתוך פיו ויש גם במשמע שיקנה לו מזונות ויכניס לו כדאמרי' במסכת קידושין גבי כיבוד אב ואם מאכל ומשקה וקמבעיא להו משל מי משל בן או משל אב. וכיון דמאכיל משמע הכי ומשמע הכי יד בעהש"ט על התחתונה. ופטור הבעל מלזונו משלו. ואף אם כתב בפירוש להאכילו משלו צריך שישעבד עצמו ונכסיו לזה ועי' בכלל מ"א סי' ט"ז:

כט מי שקיבל עליו להלביש את חבירו. אם גם מנעלים לרגליו הוא בכלל מלבוש. ע' בשו"ת שער אפרים סי' קכ"ד שכתב דיש להביא ראיה ממשנה סנהדרין פ' ד' מיתות שאין המנעלים בכלל מלבוש. ואח"ז כתב דיש לדחות. ועי' בס' כרם שלמה שהביא ראיה דמנעלים בכלל מלבוש ממס' שבת דף ק"כ ולובש כל מה שיכול ללבוש וחשיב שם ושני מנעלים. ועי' בשבות יעקב ח"א סימן כ"ד שהביא תשובת הרשב"א והרא"ש מפורש שמנעלים בכלל מלבוש ונעלם כ"ז מהגאונים הנ"ל ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"א סי' יו"ד דף ה' ע"ד וכ' שבחיבורו יד שאול סי' ר"מ ס"ק ה' האריך בזה. ואין ס' הנ"ל תח"י לעיין שם:

ל מי שאמר קודם מותו אני מניח את בתי אצל פלוני או אני מניח את בני אצל בני הגדול כלום הוי לשון אפוטרופסת. עיין בדיני אפוטרופס כלל ז' סימן ז' ח':

לא מי שצוה ואמר נכסי הכל ביד אמי ושמינית החצר לאחותי. אם לשון ביד אמי הוא לשון מתנה או לשון אפוטרופסת. עי' בדיני נחלות כלל ע' סי' ל"ד:

אם מי שצוה ואמר אני עוזב לבתי בית פלוני אם עוזב הוא לשון ירושה או לשון מתנה. עי' בדיני נחלות כלל ע' סי' ל"א:

לג צוואה שנכתב בה מקומי שיש לי בביהכנ"ס הוא נתון לבני ראובן וטוען שמעון שרק המקום בעזרת אנשים נתן לו ולא בעזרת נשים כי לשון מקומ"י הוא לשון יחיד ועוד טענת בזה עי' בכלל ע' סי' כ"ז:

לד צוואה שנכתב בה שצוה השכ"מ שיתנו הבית שלו לבנו פלוני. ונפל הפרש בין היורשים על החנות שאצל הבית אם הוא בכלל הבית. הוכיח בשו"ת תורת חיים למהרח"ש סי' ד' שהדבר פשוט שהחנות אינו בכלל הבית יעו"ש ועי' בכלל ע' סי' מ"ם:

לה עי' בב"י על הטור סי' ר"ז בשם הרשב"א והריטב"א ז"ל דאומר ע"מ שתתן אתה לי דמשמע אתה ולא יורשיך לי ולא ליורשי וע' בחו"מ סי' רמ"א סעי' ז' ברמ"א ובפ"ת סק"ז ועי' באיגרא רמה בשו"ת סי' יו"ד ובכלל קי"ג סי' כ"ז כ"ח: