דברי גאונים יח

ז ישראל אחד היה לו סחורה שיש בה חסרון גדול ואינו ניכר לכל אדם. והיה מתירא למכור לישראל פן ירגישו בו לפי שהוא מוחזק לרמאי. והלך אל עכו"ם ונתן לו הסחורה למכור לישראל וקנאו ישראל לפי תומו. ואח"כ הרגיש הישראל בחסרון הסחורה ואינו יכול להוציא מעותיו מן העכו"ם. ונתגלה הדבר שהישראל נתן הסחורה לעכו"ם למכור. אם חייב המשלח לשלם ללוקח המעות עיין שו"ת שבו"י ח"ב סי' קס"ה שהעלה דודאי אם נעשה כן בישראל ששלח ישראל אחר למכור לזה ברמאות. פשוט הוא דאין דינו כלל עם המשלח כיון דקיי"ל אין שליח לדבר עבירה עיין בטחו"מ ר"ס קפ"ב. והשליח חייב ולא המשלח אכן כיון שהשליח הוא עכו"ם דלאו בר חיובא הוא וכבר העלה בח"א סי' קס"ד דכן עיקר להלכה דהיכא דהשליח לאו בר חיובא מחייב שולחו ודלא כהחולקים ע"ז. ואף להחולקים מ"מ אם השליח מוחזק בכך לעשות כן מודו דמחייב משלחו כמבואר בחו"מ סי' שפ"ח סעיף ט"ו וכמ"ש בתשובה הנ"ל יעו"ש. ע"כ הדין דחייב המשלח לשלם ללוקח מעותיו. וכל זה בתנאי כפול אם המשלח צוה בפירוש למכור לישראל. אבל אם נתן להעכו"ם בסתם למכור לאחר. נראה דאין לחייבו דהוי רק גרמא בעלמא ויוכל להתנצל ולומר דסבור היה דימכור לעכו"ם ולא לישראל. והוא נאמן על זה בשבועה עכ"ל בקיצור קצת:

ח לאחד מכר אתרוגים שעתידים לבוא אליו מעיר וויען ובא לו אתרוגים קארצוגאניר וחוזר הקונה באמרו שסבר אתרוגים קארפוער כנהוג עתה אצל רוב הסוחרים. פסק בס' בית יצחק חאו"ח סי' ק"ח דהוי מקח טעות ומחויב המוכר להחזיר לו מעותיו אף דאין הולכין בממון אחר הרוב):

ט הא דקיי"ל בחו"מ סי' רכ"ז סעיף כ"ז דנו"נ באמונה אין לו עליו אונאה. היינו רק לענין אונאה בשיווי דמי המקח. אבל אם מצא מום במקח חוזר כן מבואר בשו"ת שבו"י ח"ג סי' קס"ט בשם מהרי"ט צהלין סי' כ"ה עם הסכמת מהר"ם גלאנטו יעו"ש. שוב מצאתי כן בשו"ת בית יהודה חח"מ סי' ס"ז ובס' דמשק אליעזר סי' רכ"ז סעיף כ"ז. ובשו"ת לב שלמה בלקוטי חו"מ סי' הנ"ל הביא בשם מהרש"ך ח"א סי' קנ"ו שכתב בנו"נ באמונה אם נתאנה הלוקח במדה ובמשקל וכל גוונא דהוי מקח טעות כגון מכר לו מין אחד ונמצא מין אחר. אע"פ שאמר לו מה שלקחתי אני מוכר לך חוזר. ועיי"ש במהרש"ך סי' י"ט וסי' קל"ח. וכן מבואר בשו"ת הרשב"ש:

י ראובן קנה משמעון עשרה ככרים שמן שהם בכמה חביות. ובאו למדוד החביות וראו שיש טורח גדול במדידתם אמר המוכר להקונה קח כך וכך חביות בעשרה ככרים כל חביות בכך וכך ככרים. ונתרצה הקונה ומשך כל החביות לביתו בלא מדידה. ואח"כ מכר ראובן מקצת חביות וראה שאין חשבונו עולה יפה שחסר לו הרבה מהשמן. ותובע מהמוכר שישלים לו שמן עפ"י מדידה. והמוכר טוען סברית וקבילת ואלו מצאת עודף על העשרה ככרים לא היית מחזיר לי. עי' שו"ת הרשב"ש סי' תקפ"ט שפסק דמצד המדידה הדין עם הקונה אפילו אם נתאנה בפחות משתות מחויב להשלים לו כיון שאין האונאה בשיווי המקח אלא בהמדה. ולא אמרינן בזה סברית וקבילת כיון שמדתם אינם ידועים לו הוי מקח טעות. אולם כיון שהקונה מכר קצת מן השמן הוי כנשתמש בו אחר שידע המום ומחל עיי"ש. ולפע"ד דבריו צע"ג כיון שהדין מבואר בחו"מ סימן רל"ב ס"א בטעות במדה ובמשקל שנקנה המקח ומחזיר הטעות. א"כ אם מכר קצת מהשמן מה איכפת לן הלא משלו מכר ובשלו נשתמש. ולא דמי למצא מום ונשתמש דהתם הדין דהמקח חוזר נמצא שנשתמש בדבר שאינו שלו דהוי גזילה. ע"כ אמרינן דמסתמא מחל המום אבל בנידון זה שהשמן הוא נקנה לו מן הדין רק שהמוכר מחויב להשלים לו החסרון אין כאן הוכחה שמחל. וכן מבואר בנתיבות סי' רל"ב בביאורים ס"ק א' ובחי' ס"ק ה' לענין אם נתאנה בשתות ונשתמש אח"כ דלא אמרינן דמחל כיון דבשתות הדין דקנה ומחזיר אונאה נמצא דבשלו הוא משתמש. והוא נכון מאוד לדינא:

יא מי שקנה מחבירו סחורה ומצא בה מום. ואח"כ מכר מקצת מן הסחורה. הוה לי' כנשתמש אחר שידע מהמום ומחל. כן מבואר בשו"ת הרשב"ש שהבאתי בסי' הקודם. אח"כ מצאתי כן בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך אונאה בשם הרב בעי חיי ח"ב סס"י פ"ב שכתב דאם אחר שידע מהמום מכר מקצת מהסחורה אפי' בסחורות חלוקות נשתמש מקרי (וכ"כ בדברי חיים ח"א חא"ע ססי' צ"ב בקנה עשרה חביות יין ומצא חביות אחד מקולקל ושארי החביות לא בדק ואח"כ נשתמש בחביות המקולקל ואח"כ בדק שארי החביות ומצא כולם מקולקלים א"י לחזור אף משארי החביות שהיה לו לבדוק כולם קודם שנשתמש בחביות המקולקל) ועי' לקמן סי' י"ד וסי' ל"ז:

יב בדין אם נשתמש אחר שראה המום שא"י לחזור עוד משום דודאי מחל. עי' בתשובת מהראנ"ח ח"א סי' מ' שכתב דהדבר פשוט אף במכר בפירוש ע"מ שאין בו מום ג"כ דינא הכי וכן בשכירות ג"כ דינא הכי. ורמזו הש"ך בסימן רל"ב ס"ק ג'. והובא דבריו בשו"ת לב שלמה בלקוטי חו"מ שלו סי' רל"ב יעו"ש:

יג כל היכא דאינו יכול לחזור מחמת המום כגון שראה המום ונתרצה או שנשתמש בו אחר שראה המום. אף דלא הוי מקח טעות מ"מ דין אונאה יש בו שאם נתאנה הלוקח מחמת מום זה ביתר משתות בטל המקח ובשתות מחזיר אונאה עיין זה בכלל ה' סי' כ"ג:

יד הא דקיי"ל דאם נתאנה יתר משתות או שמצא מום במקח דהמקח חוזר היינו דוקא אם המקח הוא עדיין בעין אצל הלוקח. אבל אם הלוקח מכר החפץ. אף שהוליכו למקום אחר למרחקים ומכרו שם בפחות מכח שנתאנה ואמר בפירוש שאינו מוחל אונאתו. מ"מ אינו יכול לתבוע