דברי גאונים קפח

ובזה ג' פעמים אז הו"ל דין רגיל או תמיד או סגי בפחות מג"פ או צריך יותר יעו"ש:

טו מלת יו"ם אם משמעותו גם הלילה עמו כי בדרשות חז"ל נמצא לפעמים יום ולא לילה ולפעמים אף לילה בכלל עי' בשו"ת מהרי"א אסאד או"ח סי' ק"צ באורך:

מלת שעה אם הוא דוקא שעה או אף זמן מועט. עיי"ש במהרי"א הנ"ל בסוסי' ר"ח שציין הרבה מקומות שלאו דוקא שעה:

סז רופא אחד עשה עם נער משרת אחד התקשרות בכתב וכתוב בו שיהא משכורתו או מחצית שכר הגילוח או סך כך וכך לשנה. ובכלות השנה נתעצמו בדין הברירה ביד מי. ע' בשו"ת בית אפרים חחו"מ סי' ע"ה דעובדא דא איקלע לפני דודו הגאון ר' סענדר זללה"ה ודימה דין זה להא דמבואר בה' רבית סי' קע"ז סעי' כ"ו דאם כתוב בשטר דיהיב מארי עיסקא למקבל פלגא באגר ובהפסד משמע דבנותן תליא מילתא למיהב לי' מה דבעי ואם כתוב בי' למשקל פלגא באגר ובהפסד משמע דבמקבל תליא מילתא למשקל מה דבעי וכן נחזי אנן בנ"ד אם כתוב בשטר שיתן לו מחצית שכר הגילוח או כו"כ לשנה. אזי הברירה ביד הרופא ליתן מה שירצה. ואם כתוב שיקבל משכורתו מחצית שכר הגילוח או כו"כ לשנה אזי הברירה ביד המשרת עכת"ד:

יז ראובן הוציא שטר שכתוב בו שנתחייב לו שמעון לתת לו מזונות כמה שנים או סך כך וכך לשנה. ושמעון אינו רוצה לתת לו מזונות רק שני שנים. וגם זאת אינו רוצה ליתן לו מזונות רק רוצה לשלם לו כפי הסך הכתוב בשטר. וראובן טוען שמחויב ליתן לו עכ"פ ששה שנים כדרך העולם וגם רוצה דוקא במזונות ולא בתשלומין. באמרו שכוונתו היה שהוא מחויב לתת לו איזה דבר שיבור לו אם מזונות או דמיהן עי' בבית אפרים חחו"מ סי' ע"ה מ"ש בזה והבאתי דבריו בדיני מזונות כלל כ"ה סי' י"ד. ובענין הברירה ביד מי. פשט מנידון שהבאתי בשמו בסי' הקודם:

יח האומר שטרות בין שטרותי פרועים ונמצא בידו עשרה שטרות על איש אחד אם הם כולם בחזקת פרועים. או נאמר מיעוט שטרות שנים עי' בדיני שטרות כלל ק"ב סי' ל"א:

יט שכ"מ שצוה יעקב בני יטול מע"ט המע"ט מנכסי. והשאר ליהודה כמה הוא שיעור מעט המעט. עיין בדיני נחלות כלל עי"ן סי' י"ח:

כ עיין שו"ת תורת חסד סי' קמ"ד שכתב דפשיט דאף שאין כתוב בשטר נאמנות נגד יורשין הלוה. מ"מ כיון שכתוב בסוף השטר והכ"ל באחריות וחומר שקיבל עליו החייב ועל יורשיו אחריו. תיבת הנ"ל מרבה לכל מה שהזכיר למעלה וקאי גם על הנאמנות יעו"ש:

כא ראובן כתב בצוואה שהבית שלו לא יומכר לעולם רק יקרא על שם בניו. כול"ם שיי"ם לטובה. ועתה טוענים היורשים נגד הבכור שאביהם השוה אותם בהשתמשות הבית בכתבו וכול"ם שוי"ם לטוביה. עי' בדיני בכור כלל י"ב סי' י"ד:

ועמ"ש שם דמלת כל או כולן או כולו או כולכם גם הרוב במשמע וע' בהשמטות לתשובת בית שלמה חחו"מ שהביא ראיה מהרשב"ם ב"ב דף קי"ח ע"ב בד"ה לכולא ארעא ובחידושי מהרש"ל על הרשב"ם הנ"ל:

כב כל מקום שנאמר ירוק סתם הוא יותר במשמע מראה געהל ואם כתוב ירוק ככרתי הוא מראה גרין. כן הוכיח בשו"ת מהרי"א אסאד חיו"ד סי' ר"מ מהתוס' ורא"ש ורשב"א:

כ"מ שנאמר בדברי חז"ל איש אמוד מה פירושו ואיך שיימינן לי' עי' בחו"מ סי' קע"ה סעיף כ"ה ובסמ"ע שם ושם בנווב"י מחו' מ"א:

שטר פשרה מהנבררים שכתוב בו ששמעון מחייב ליתן לראובן מאה זהו' עד ר"ח תמוז וישבע על השאר וזמן השבועה עד ר"ח אב ואם לא ישבע עד יום הנ"ל אזי מחויב שמעון ליתן לראובן מאה וחמשים זהו'. אך אם ר' צבי ור' יוסף יאמרו שלפי ראות עיניהם אינו ראוי לקנוס את שמעון אז לא יצטרך ליתן הקנס. ונעשה בקנין אג"ס באופן המועיל. ועבר שמעון ולא נשבע בזמן הנ"ל. ובא השאלה אם אחד משני האנשים. הנ"ל יש כח בידו לפטור את שמעון מהקנס או בעינן דוקא שניהם יחד. ע' בתשו' חסד לאברהם חחו"מ סי' ב' דאין לדמות נ"ד להא דפסק הרשב"א (והובא ביו"ד סי' רכ"ח סעיף מ"ם וע"ש בט"ז ובפ"ת) באב שהשביע את בנו שלא ילוה כי אם ברשות ראובן ושמעון דרשאי להלות ברשות אחד לבד דקיי"ל כר' יונתן עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו. דהיינו דוקא התם שלא נזכר בלשונו לשון רבים ברשות"ם כ"א לשון יחיד ברשו"ת אבל בנ"ד שכתבו בלשון רבים אם פלוני ופלוני יאמר"ו לפי ראות עיניה"ם לב"ע בעינן שניהם יחד כמ"ש בתשו' מהרי"א סימן ע"ג ועיין בשו"ת חכ"צ סימן ד' שהאריך בזה. ובזה הולכים אחר לשון בני אדם ואינו דומה ללשון תורה. ולשון בני אדם הוא שניהם דוקא. ושוב האריך בפלפול בדברי הפוסקים בכ"מ בענין זה ומסיק שבירור הלכה זו דכל שנאמר בלשון חיוב לעשות ולא בענין שלילה שלא לעשות אינו יוצא י"ח עד שיעשה שניהם יחד ולא סגי בחד. ע"כ בנ"ד מלבד הטעמים הנ"ל הרי החיוב בקום ועשה שיאמרו פלוני ופלוני אין ספק דבעינן שיאמרו שניהם וגם אין הנבררים נאמנים לפרש כוונתם שהיה על אחר מהם שהוא נגד לשון הברור שנכתב בפסק הפשרה. ועמ"ש בדיני עיסקא כלל ע"ט סי' כ"ו, ועי' בס' ישרש יעקב על מס' יבמות מגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בדף י"א ע"ב בתוס' ד"ה לאו תרוצי שציין בענין וא"ו להוסיף שניהם דוקא או משמעותו או זה או זה להרבה מקומות בש"ס ולתשובות הגאונים ועיין בכלל צ"ה סי' נ"ז בנדון כזה:

כג ראובן צוה מחמת מיתה שחנות ומערה אחת הוא נותן לגיסו ישמעון במתנה בתנאי שלא