דברי גאונים קפז

לעולם משמע. עי' בדיני תקנות והסכמות כלל קי"א סי' כ"ב:

ה אב שהתפשר עם בנו שידור בנו בחנם בביתו בלי קציבות זמן אי לעולם משמע או לאו עי' בדיני תקנות כלל קי"א סי' כ"א:

ו מי שמכר לחברו סחורה עד"מ מאה מדות יי"ש והתנה המוכר שאם יהיה יותר הוא ג"כ מכור לו במחיר הקצוב ביניהם ואח"כ נמצא יי"ש יותר מכפל אם זה הוי במשמעות מלת יות"ר ומחויב הלוקח ליקח או דילמא המותר צריך להיות עכ"פ פחות מהסכום המדובר בשעת המקח. ועד כמה הוא השיעור. עיין בשו"ת רמ"ץ או"ח סי' כ"ט שמסיק דהולכין בזה בתר לשון בני אדם וכוונתם:

ז כ"מ שנאמר בין ובין כגון בין חתיכה ובין שלימה דרך הפוסק לומר הפשוט קודם ובין השני הוא החידוש כ"כ במשל"מ ספ"ב מהלכות תרומות ועיין בסמ"ע סימן ע"ב סק"ז שכתב להיפוך. ועיין בשאלות ותשובות מהרי"א אסאד חיו"ד ססי' קמ"ט:

ח ראובן השכיר בית לשמעון בשטר בעדים ונכתב בהשטר שהשכיר לו הבית עד עולם. ואחרי מות ראובן רוצים יורשי ראובן להוציא את שמעין מן הבית. ושמעון טוען שהקנה לו לדור בו לעולמי עד כיון שכתוב ע"ד עול"ם ע' שו"ת בית יעקב סי' וא"ו שפשט שאלה זו מהא דפ' הכותב דתנן הכותב לאשתו דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם. ע"ש בגמ' פירי פירותיהן דוקא או עד עולם דוקא. וע"ש פלוגתת רש"י ותוס' דלדעת רש"י הוו עד עולם כל ימי חיי האשה. ולדעת התוס' הוו אחרי מות האשה. וא"כ בנ"ד לא מבעיא לדעת התוס' אפילו אם מת שמעון זכו יורשיו בהבית. ואף לדעת רש"י עכ"פ בחיי שמעון אין ליורשי ראובן עליו כלום ועיי"ש שהביא דעת מהר"א ששון שפירש לדעת רש"י הוה לשון עד עולם משמעותו רק שתי שנים ודחה דבריו בשתי ידות:

ט שטר שכתב בו ע"ד היו"ם הז"ה אם משמעותו עד עולם או עד התחלת היום או עד סוף היום עיין בש"ך סימן מ"ג ס"ק מ"ה. ועיין בשואל ומשיב מהדורא בתרא חלק ג' סימן ע"ח חילוקים בלשון המקרא ונביאים ובלשון בני אדם:

י תיבת צרי"ך שכתוב בש"ס ופוסקים אם משמעותו רק לכתחילה או לעכב אף בדיעבד עי' בטו"ז או"ח סי' תרפ"ט וביו"ד סי' רע"ד ס"ק ה' ובשערי דעה שם. ובמג"א סי' ל"ב ס"ק מ"ז ובב"ח או"ח סי' רי"ט סעיף ג' בלשון צריך עשרה ע"ש בט"ז סק"א ובב"ח וא"ר שם ובש"ך יו"ד סי' ב' ס"ק י"ח וברש"י ברכות דף ט"ו ע"א וע"ב וברא"ש דף מ"ט גבי ברית ותורה ובכלם אם לא אמר לא יצא ושם כתוב רק לשון צריך עי' בשו"ת מהרי"א אסאד או"ח ססי' נ'. ועי' במס' גיטין דף ט"ו ע"א על המשנה דפריך בגמרא הא תו למה לי. ומשני הו"א צריך ואי לא אמר כשר. וע"ש בתוס' דף ד' ע"ב בד"ה אי מההיא וכו' וע' בש"ך ביו"ד סי' ע"א ס"ק ט' ד"ה צריכין מליחה ובסי' רע"א ס"ק א' ועי' בטו"ז ביו"ד סי' רע"ד ס"ק ה' שהוכיח מש"ס גיטין הנ"ל דצריך אינו משמע אלא לכתחילה. ועי' בברכי יוסף יו"ד סי' רע"ו אות ב' בד"ה איבר"א שכתב וז"ל ומה שהכריח (הרב מהר"י זיי"ן) דלשון צריך לכתחילה משמע. לאו מילתא פסיקתא הוא וכמה דיו נשתפך בהאי כללא אי צריך לכתחילה משמע וכבר האריך בזה הרב בית דוד באו"ח סי' צ"ב וביו"ד סי' קל"ג. ועמש"כ בחוות יאיר והרב משאת משה ח"ב יו"ד סי' ט' יו"ד ובפמ"א ח"א סי' ס"ו ובס' יד אהרן או"ח סי' ל"ב עכ"ל וציין לעיל בברכי יוסף חאו"ח סי' תרל"ו ושם אות א' דיבר מפרט זה ואח"ז בד"ה ואח"ר זמ"ן כתב שנזדמן לו תשובו' הרדב"ז כת"י וכתב שם וכבר ידעת דאיכא דוכתא דלשון צריך הוא לעיכובא ואיכא דוכתא דלא הוי לעיכובא אלא למצוה מן המובחר וזה דעת הר"ן אבל לשון הטור משמע לעיכובא וכו' ע"ש כל הענין בדין סוכה ישינה:

יא מלת בתו"ך אם משמעותו באמצע דוקא כמ"ש בתרגומים ורש"י והרמב"ן פ' בראשית עה"פ ועץ החיים בתוך הגן באמצע הגן. וכן אם אמר אם לא אבוא בתוך שלשים יום אם משמעותו באמצע השלשים וכה"ג. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' קל"א שהאריך בזה:

יב תיבת מקץ כגון שכתוב מקץ שלשה שנים אם משמעותו בתחילת שנה השלישית או בסוף השלשה שנים. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"א סי' י' דף ה' ע"א והביא מש"ס ערכין ל"ג ע"א מקרא דירמי' ל"ד מקץ שבע שנים. ותימה שלא העיר מרש"י שפירש שם בירמי' מקצה שבע מתחילת שבע:

יג תיבת מהיו"ם כגון שכתב מתנה מהיו"ם ולאחר מיתה אי מאותו שעה במשמע או מסוף היום. ונ"מ אם מת באמצע היום ע' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' ע"ז בד"ה והנ"ה נסתפקת"י:

יד לשון זמן מרובה מבואר ברא"ש נדרים דף ג' ע"ב דשלשים יום הוי זמן מרובה. וזמן מועט מבואר ביערות דבש ח"ב סוף דרשה ג' דשבעה ימים הוי זמן מועט:

מקום שאמרו חז"ל תיבת רגי"ל או תמי"ד כגון שכתוב בחו"מ סי' ע"ב סעיף י"ט בדין כלים העשוים להשאיל ולהשכיר שכתוב ברמב"ם סופ"ח מה' טוען ונטען שהוא משכירו או משאילו תמיד ובחו"מ שם כ' שיהיה בעל החפץ רגיל להשאיל כליו. וכן בסי' רצ"א סעיף כ"ו לענין שומר שמסר לשומר אם דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני דפטור ועיי"ש בסמ"ע ס"ק מ"ו מ"ש על האי תיבת תמיד. ועמ"ש בדיני שומר שמסר כלל צ"ז סי' ד' מחלוקת הפוסקים אם צריך להשאיל או להפקיד וכיוצא