דברי גאונים קפו

הוועקסלין וכתבו ע"ז שטר וחתם עצמו בהודאה ונכתב שנעשה בתקיעת כף וקודם הפשרה מסר מודעה לפני עדים והעידו העדים לפני הב"ד בע"פ את המודעה ואת האונס עי' בשו"ת פרשת מרדכי חחו"מ סי' וא"ו דביטל עדות האונס שהעידו כי בעדותם לא נתברר אם היה אונס ונשאר רק מודעה וחקר שם מצד דפשרה דינה כמכר ולא כמתנה. וגם מצד שכתוב בשטר שנעשה ברצון שלא באונס. וגם מצד הת"כ דהוי כשבועה ושבועה מבטל האונס ע"ש הרבה חקירות ומה שהעלה:

בדין המבואר בסי' ר"ה סעיף א' שצריכים העדי מודעה לידע האונס שהוא אנוס ודאי ע"כ צריכים לכתוב בהשטר מודעה והכרנו באונסו עי' בפ"ת שם סס"ק ח' שהביא בשם העט"צ בס"ק י"ב והמאמר קדישין שכתבו מטעם שכ' שם לכן נראה בכמה תקנות שהמסירת מודעה אינו מועיל רק לפני הרב התופס ישיבה (וכן אב"ד ודיין) ונכון הוא עכ"ל והפ"ת פקפק על טעמם וכתב שנ"ל טעם התקנה הנ"ל משום דהעדים צריכים לידע שהוא מוכר מפני אונס וכמה פעמים העדים אינם יודעים אם הוא אנוס ממש וכמ"ש בתשו' מהר"ם אלשקר סי' ע"א הובא בנתיבות בביאורים סק"ו דעבידי עדים דטעו בכה"ג וסוברים שהוא אונס. ועפ"י הדין אין זה נקרא אונס ולכן תקנו שיהא דוקא לפני הרב עכ"ל הפ"ת. ומה"ט פסק שם במהר"ם אלשיך שאף שהעדים כתבו בהמודעה והכרנו באונסו ואח"כ הגידו האונס לפני הב"ד וראו הב"ד שאין זה נקרא אונס העדים נאמנים כמו שהגידו עתה ולא מקרו חוזרים ומגידים משום דעבידי עדים דטעו בכה"ג והמודעה בטלה ע"ש בנתיבות. ועי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' כ"ו שכתב וז"ל וגם בגוף ענין המודעה הנהוג בזמנינו שמוסר מודעה לפני שנים וכותב במודעה והכרנו באונסו והם חותמין. אף כי בכל דוכתא אמרינן חזקה על העדים שעשו כהוגן. אין זה ענין לנ"ד לפי המבואר מדברי הראשונים בחי' ב"ב דף מ"ב וברמב"ם הלכות מכירה דלא חשוב הכרנו באונסו לבטל השטר רק כשראו שהכהו ומסרו או שתפס משלו ואמר שאם לא יתן לו השטר זה יחזיק בדבר זה בלי רצונו כעובדא דפרדיסא (בב"ב דף מ"ם ע"ב והובא בחו"מ סימן הנ"ל סעיף ז') וכן בהפחידו בשום דבר לא הוי אונס רק כשהפחידו בדבר זה שבא לכופו וליקח בחזקה אבל אם מפחידו בדבר אחר שיעשה לו רעה אמרינן עביד אינש דגזים ולא עביד ולא הוי אונס כמ"ש בתשו' מהרי"ק סי' קפ"ה. ואחרי כי דבר זה צריך חקירת חכם איזה דבר הוי אונס לבטל המכירה איך ניקל ונסמוך על עדים דעלמא שכותבים והכרנו באונסו ולא עדיף מטעות שהעדים מצוין לטעות בו דנאמנים לומר טעינו וכ"כ במהר"ם אלשיך (שהבאתי לעיל). לכן בכל מודעה הבא לפני הב"ד צריכים לחקור את העדים בע"פ לשאול אותם מהו האונס שהכירו בו ולעיין בדינו אם יש בו די להפקיע ולבטל השטר עכ"ל ועי' לעיל סי' ב'. ועי' בסי' הנ"ל בבאה"ט סק"ה מ"ש בשם תשובת הגאונים דיני אונס איזה מקרי אונס:

יד מי שטוען על כת"י אנוס הייתי ליתן כת"י ואיני חייב כלום. אולם לא מסר מודעה אם הוא נאמן במגו דפרעתי עיין בדיני כת"י כלל מ"ט סימן ד':

טו ראובן נתן את שמעון במשמר עבור חובו שחייב לו ובא לוי ונתן לראובן שטר ערבות בקנין על החוב הנ"ל כדי להציל את שמעון מהמשמר. ומקודם מסר מודעה על הערבות אם מהני המודעה עבור אונס שמעון עי' בדיני ערב כלל ע"ח סי' כ"ב:

טז לוי נכנס ערב לראובן בעד שמעון ועשה ראובן שטר בקנין על שמעון ולוי. ושמעון מסר מודעה מקודם איך שהוא אנוס ליתן שטר לראובן. באופן שע"פ ד"ת פטור שמעון מלשלם לראובן. גם לוי הערב פטור. עי' זה בדיני ערב כלל ע"ח סימן כ"ג:

יז מי שחייב לחבירו ממון. ואח"כ מכר המלוה ללוה קרקע, וקודם המכירה מסר מודעה שהוא מוכר לו הקרקע כדי למשכנו על חובו מחמת שהלוה רוצה להבריח נכסיו שלא לשלם לו החוב. עיין בש"ך סי' ר"ה ס"ק ד' שנסתפק בזה ולא העלה דבר ברור לדינא. ועי' בשער משפט. על חו"מ סי' פ"ה סס"ק ד' שהביא ראיה מפורשת מהרמב"ן ובהע"ט דהמכירה בטלה:

כלל סה משמעות לשונות שבשטר ושבע"פ א שטר שכתוב בו שנתחייב לפרוע אחר כמה שנים. מתי מחויב לשלם. עיין בבית אפרים חחו"מ סי' ע"ה באמצע פיסקא המתחלת תשוב"ה דב"ר פשו"נט:

ב מי שנתחייב לחבירו לשלם לו אחר ירי"ד פלוני. עיין שו"ת עדות ביעקב סי' מ"ד והובא בס' ערך השלחן על חו"מ סי' מ"ג אות כ"א שכתב דדינו כדין המבואר בח"מ סי' מ"ג סעיף כ"ט בכתוב בשטר עד אחר הפסח. ורואים כמה ימים יש בין ירי"ד לירי"ד וי"ל מחצית ימים שבנתיים:

ג שטר שכתוב בו שמחייב עצמו ליתן המעות מי"ד בבואו לעיר פלוני. פסק בשו"ת צ"צ סי' ק"כ דמי"ד כל היום במשמע ע"ש ראיותיו לזה. שוב אח"ז נדפס פ"ת לחו"מ וראיתי בסי' ע"ג ס"ק י"ד שהביא את הצ"צ ומקצת ראיותיו ומפקפק באמר בלשון אשכנז (באלד) אי הוי בכלל זה. ועי' במג"א סי' א' ס"ק ג' ובב"י על הטיו"ד ססי' ק"צ בד"ה ומ"ש בשם הרמב"ן:

ד אומנים שהסכימו ביניהם שלא ישיגו גבול איש לרעהו. שכל אחד יעשה מלאכתו רק לאנשים המיוחדים לו. וגם שלא יוזילו מן השער שקצבו ביניהם. ולא קצבו שום זמן להסכמה הנ"ל. וכן בכל עניני תנאים שבין אדם לחבירו בלי קציבת זמן אף סתם רק פעם אחד במשמע או