דברי גאונים קפה

כתבו ע"ז שטר מודעה. וכעת אינם זוכרים הזמן אם מסר המודעה קודם הזמן הנכתב בפטורים או אח"כ. עיין בשו"ת שיבת ציון סימן קי"א שפסק דהמע"ה ועל ראובן להביא עדים שמסר מודעה קודם הפטורים ודבריו נכונים לפי מה שהביא דו"ז בקצוה"ח סי' ר"ה ס"ק ז' בשם הב"ח דטעמא דפסק שם הרמ"א דמודעה שאין בה זמן כשרה ומבטלת המכר הוא דכיון דספיקא הוא מוקמינן ארעא בחזקת מארי' קמא דלא כטעם הסמ"ע. וכ"כ שם דו"ז דלענין פשרה אם הוציא מודעה כזו המודעה בטלה כיון שבא להוציא מהלוה. אולם כ"ז הוא בשטר מודעה. אבל בנדון הרב שיבת ציון שמסר לפניהם המודעה בע"פ אף לטעם הסמ"ע המודעה בטלה דלא שייך החזקה של העדים כיון שלא חתמו א"ע ועי' בפ"ת סי' ר"ה ס"ק ח':

ח ועי' בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ ססי' מ"ג ביורש שהוכרח ליתן פטורין בעד דבר מועט. איך שהוא מסלק עצמו מהירושה שנשאר ממורישו מחמת שלא רצו לעמוד עמו לד"ת. וכתב בהפטורין בבטול מודעה. ומסר מודעה מקודם גם על ביטול המודעה יעו"ש הנדון באורך. ועי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' כ"ו באחד שנתן פטור לחבירו שאין לו עליו שום טו"מ וכתוב בו ביטול מודעה כדרך שמבטלין בג"נ ובפועל ממש. ואח"כ רוצה לבטל הפטור בטענה שמסר מודעה על הפטור ועל הביטול מודעה עי' בחו"מ סי' ר"ה סעי' י"א ובפ"ת וע"ש בתשובה הנ"ל מה שהעלה:

ט ראובן נתן שטר לשלוחו לילך לעיר הלוה להתפשר עמו. והמלוה מסר מקודם מודעה על הפשרה. והתפשר עצמו השליח עם הלוה ועתה המלוה תובע המותר ומערער על הפשרה מצד שמסר מודעה. עי' בנוב"י מה"ת סימן ל"ה שכתב דאין המודעה מועלת כיון שהעדים לא הכירו באונסי. וגם שהיה לו לשליח למסור שם מודעה ע"כ הפשרה קיימת ושם בהג"ה מבן המחבר כתב שצ"ע מ"ש שצריך שיכירו באונסו. דהא מבואר בסי' ר"ה דמחילה א"צ הכרת אונס וסגי במודעה לבד כמבואר בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' כ"ג (ר"ל דפשרה זו דינה כמחילה כיון שאין ללוה טענות נגד המלוה רק הוכרח לפשר עמו בשביל שאין ידו משגת לשלם או בשביל שהוא גבר אלים פשרה כזו אינה כמכר רק דינה כמחילה וכן מבואר במבי"ט ח"ב סי' ק' וח"ג סי' קט"ו. ומהרי"ט חחו"מ סי' צ"ח ושם מיירי באונס בלא מודעה וה"ה במודעה בלא אונס והובאו בשו"ת בית אפרים אשר אציין לקמן) ואפשר כיון שהיה ע"י שליח דומה טפי לפשרה דדינה כמכר עכ"ל. והגאון ראז"מ בשו"ת בית אפרים החדשות שנדפס מקרוב דף כ"ב ע"ב נשאל ג"כ מעין נדון הנ"ל והביא דברי הנוב"י והגהת בנו הנ"ל. וכ' שמ"ש בהגהת בנו דע"י שליח דומה טפי לפשרה הוא מילתא בלא טעמא דמ"מ הא קמן דמגלה דעתו שאין רצונו למחול המותר מדמי הפשר שיפשר שליחו וכיון שהלוה לא היה לו טענת נגד החוב אין זה פשרה אלא מחילה (ובמתנה ומחילה סגי באונס בלא מודעה כמבואר בחו"מ סי' רמ"ב וכל היכא שרוצה לגזול אותו הרבה או לכפור כל החוב והתפשר עמו שיגזול אותו מקצת ומוחל לו זה הוי מתנה ומחילה:

וכ"כ במבי"ט בח"א סי' קל"ו ובב"י סי' י"ב בשם תשובת הרשב"א דאם נתפשר עמו על החוב שכפר לו ואח"כ מצא עדים שחייב לו יותר מסך הפשרה דהוי מחילה באונס ובטל. וכ"כ בתשו' מהרח"ש ח"א סי' ל"ו ובתשו' הרמ"ע מפאנו סי' מ"ב דזה הוי תלוהו ויהיב ובטל ועי' באורך בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ד' בסד"ה ויות"ר נראה בנדון שא' נתן שטר פיטור באונס ופסק דבטל) וע"ש שהאריך בפלפולו ומשיג לדינא על הנוב"י בנדון דידי' מטעם הנ"ל וע"ש בנדונו שהי' ת"כ על הפשרה ופלפל הרבה אם מחויב לקיים הפשר' מצד הת"כ דדינה כשבוע'. יעו"ש מה שהעלה לדינא:

בדין המבואר בסי' ר"ה סעי' ג' דפשר' דינה כמכר ולא מהני אונס בלא מסר מודע' ע"ש מ"ש דו"ז בקצוה"ח סק"ב ובנתיבות אמצע סק"ט דהיינו שלא ידע האנוס דין ברור אם הדין עמו או שהי' הכחשה ועסק שבועה ביניהם דאז הוי כמכר שכל אחד מכר זכותו מהטענה אבל היכא שידע הדין שהדין עמו ומ"מ הוה אנוס לפשר עצמו זה הוי כמתנה ומחילה וכ"כ הב"ח בסי' י"ב סעי' ט"ז ועי' בפ"ת בסי' ר"ה סק"ה וע"ש בקצוה"ח ונתיבות שכתבו כן בשם מהרי"ט ואחרונים. ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' ע"ד שהביא כן גם בשם מהר"ם מלובלין סי' כ"ג ותשו' מבי"ט ח"ב סי' קט"ו שהוא תלוי בהנאנס אם אינו יודע בבירור שהדין עמו הוי כמכר ולהיפוך הוי כמתנה:

י ב"ד עשו פשרה בין הבע"ד וכתבו שהחרימו ששום ב"ד אחר לא ידונו בזה אחר הפשרה שלהם ואחד מהבע"ד טוען שהי' אנוס על הפשרה ומסר מודעה אם מותר לדיין אחר לחזור ולפסוק ביניהם. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' פ"ה שכיון שהפשר בטל מצד האונס גם החכם בטל ומותר לדון ביניהם:

יא בת בין הבנים שאינה יורשת בדין וסירבה לקיים הד"ת ואמרה שתלך בערכאות והוכרח הבן לפשר עמה ליתן לה חלק ואח"כ הפקידה בידו חפצים ומעכב אותם עבור מה שנתן לה עפ"י הפשרה שהיה אנוס עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ב':

יב ראובן מחה במסחר שמעון בערכאות וזכה בתביעתו והוכרח שמעון לפשר עמו ומסר מודעה קודם ועתה תובע שמעון בד"ת שהיה פשרה באונס מחמת שמיחה אותו בערכאות והב"ד רואין שבאמת היה ראובן זוכה את תביעתו גם עפ"י ד"ת. פסק בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סימן ק"ס דלא הוי אונס ולא מהני המודעה אף שראובן לא הזמין אותו מקודם לד"ת. וכ"כ באה"ע סי' קי"ח סעי' י"ז דכל שהוא בדין לא הוי אונס:

יג שותפים שהתפשרו וקיבל אחד מהם על עצמו ליתן לחבירו ת' זהובים וגם להחזיר לו כל