דברי גאונים קפד

נשאר קיים מד"ת. אמנם אם עשתה המו"מ בידיעת בעלה. ובעלה חוזר בו מהמקח א"כ הדין כמו בשליח ומשלח כמו שמבואר בסי' קפ"ב בב"י ובסמ"ע שם:

טז היכא דהקנין לא מהני מצד שהוא קנין דברים כמו קנין אתן. או קנין על דבר שלא בא לעולם או שאינו ברשותו. אם מהני עכ"פ לענין שיתחייב החוזר בו לקבל מי שפרע. ע' בדיני שותפים בקרקע כלל ק' סי' י"ז:

כלל סד מודעה ואונס א דיני מודעה ואונס. עי' בכנה"ג סי' ר"ה שאסף איש טהור כל פרטי דינים בזה מתשובות הראשונים והאחרונים. והרב בני חיי סי' הנ"ל העתיק כל דבריו והוסיף נופך מדילי'. ומאריכות הדברים לא העתקתי אותם פה:

ב ראובן הוציא שטר מכר ושמעון הוציא מודעה על המכר וכתב בה ואנחנו העדים הכרנו באונסו וכו' ושאלו הב"ד את העדים איך ידעו מהאונס ואמרו שהכירו באונסו עפ"י שמעון עצמו שסיפר להם האונס והם לא ראו כלום. וחשבו דכיון שנודע להם פרטי האונס מה הוא יכולים לכתוב והכרנו באונסו. ובא השאלה אם הוו העדים כחוזרים ומגידים דאין נאמנים. עי' בשו"ת אהלי יעקב להרב מהריק"ש סי' קט"ז שפסק דלפי מה שכתב הר"ן בפ"ק דר"ה בשם הר"ז ז"ל (ופסקו מרן בחו"מ סי' פ"ט ס"א) שכל דבר שהעדים מצוין לטעות בו נאמני'. ואין בו משום חוזר ומגיד. א"כ גם בנ"ד דעדי ע"ה עבידים לטעות דמהני הכרת האונס עפ"י מוסר המודעה ולאו חזרה הוא והם נאמנים וע"ש שכ' גדולה מזו דאפילו מן הסתם שלא היו העדים לפנינו אם העדים אינם מוחזקים ביודעים ובקיאים בדברי חז"ל צריכים הב"ד לברר הכרתם באונס איך הוא כדי שתועיל המודעה ובזולת זה הוא כחרס הנשבר כיון שאין העדים יודעים דת ודין עבידי דטעי בזה עכ"ד. שוב מצאתי בס' ערך השלחן על החו"מ סי' כ"ט אות ד' שהביא דבריו בקיצור. ומשש"כ ודומה לזה כתב מהרי"ן מיגאש בתשובה סי' קכ"ג בעדים שהעידו שיודעים בבירור שראובן משכן הבית אצל עכו"ם. ואח"כ כשחקר הדיין ושאל אותם מניין אתם יודעים אמרו שראובן אמר להם אם תבטל עדותם או נאמר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ונאמר יש שנהגו בכל כיוצא בזה והוא מה שראינו להרב ר' יצחק עושה מעשה בכל יום ומורה בו הוא (וחסר שם ותמצא בסי' קס"ד) שנראה העדים אם יש להם ידיעה בעניני העדיות כסמוך עליהם. ואין משגיחין במה שאמרו אח"כ לא ידענו אלא מצד ששמענו לא מצד שראינו משום דהוו חוזרים ומגידים ואם היו חסרי הידיעה לא נסמוך עליהם. וכזה הי' דן רבינו הרב עכ"ל. וכה"ג כ' הרא"ש בתשובה כלל מ"ה גבי גט שהעד אומר שהבעל לא צוה לו לחתום שנאמן יעו"ש הטעם ובב"ש באה"ע ססי' קנ"ג. ועי' בנתיבות סי' ר"ה בחידושים ס"ק ט' שהביא בשם מהר"ם אלשיך דאם העדים כתבו במו עה והכרנ"ו אונס"ו ואח"כ הגידו האונס לפני הב"ד וראו הב"ד שאינו אונס. דהעדים נאמנים והמודעה בטילה משום דעבידי עדים דטעי בכה"ג ועי' לקמן סוסי' י"ג:

ג ראובן שהוציא שטר מודעה על שמעון שכתוב בה והכרכ"ו באונס"ו. ושמעון טוען דלא הוה אונס דהרי גברא דציית דינא אנא. ושנינו בעיר אחת ויש ב"ד בעיר והיה לך להזמין אותי לדין. פסק בשו"ת מקום שמואל סי' ס"ט דהדין עם ראובן דהלכה כאביי ורבא דכתבינן מודעה אף אגברא דציית דינא. ועי' בפתיחה מהנתיבות לסי' ר"ה. ובסמ"ע סימן הנ"ל ס"ק ט"ו:

יד ראובן היה לו חזקה בעסק שהחזיק אותו בשכירות מהאדון הרבה שנים ואח"כ הלך שמעון ושכר העסק על ששה שנים ולא רצה שמעין לציית דינא ונתנו עליו הב"ד סירוב ועכ"ז החזיק העסק ואח"כ התפשרו שיתן לו שמעון סכום מעות ועבור זה נתן לו ראובן שטר מכירה שהחזקה שייך לו לעולם וביטל כל המודעות ועתה ראובן טוען שהמכירה בטלה מחמת שהיה באונס שגזל ממנו החזקה ולא רצה לציית דין ומבואר בסי' ר"ה סעיף ח' בגזלן והוחזק בגזילה ואח"כ קנה מהנגזל דאין המוכר צריך למסור מודעה והמכירה בטלה. עי' בתפארת יוסף חו"מ סימן וו' שפסק דהמכר בטל:

ה ראובן התפשר עם שמעון בפני אנשים על החוב שהיה לו אצל שמעון ונשבע לקיים הפשרה. ומקודם מסר מודעה בפני עדים איך שהוא אנוס בפשרה זו כי כשתבע לשמעון כפר לו הכל וירא שישבע לשקר. ע"כ הוא מוכרח להרבות רעים ולפשר עמו כדי שיודה לו החוב. עי' בחו"מ סי' ר"ה ס"ז ועי' בשו"ת הרמ"א סימן כ"ב בשותף שאמר לשותפו שאם לא יתפשר עמו בכך וכך יכפור לו הכל ועי' בשו"ת הר הכרמל חח"מ סי' ל"ז שהאריך בפרטי דין זה. ועמ"ש דו"ז בקצוה"ז סי' הנ"ל ס"ק ב' ובנתיבות ס"ק י"א בדין מודעה בפשרה:

ו בדין פשרה באונס ואם נתפשר עפ"י הדיינים והיה אונס ואם מסר מודעה ואם פשרה דינה כמכר או כמתנה. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' מ"ח קמ"ח. ובח"ג סימן ק"ס:

ז ראובן היה לו עסק עם שמעון כמה שנים. ועתה תובע ראובן משמעון שיתן לו חשבון באמרו שמגיע לו מעות משמעון מן סחורות שמכר. ושמעון הוציא פטורים כת"י ראובן שכתב וחתם שהוא פוטר את שמעון מכל תביעות שבעולם ומוחל לו עליהם. וראובן הביא עדים והעידו בע"פ איך שראובן מסר מודעה בפניהם שהוא מוכרח ליתן פטורים לשמעון לאשר שיש לו כתבים ביד שמעון אשר יכול להעליל עליו וכדי להוציא ממנו הכתבים הוא מוכרח ליתן לו פטורים. והנה העדים לא