דברי גאונים קפג

הרי"ף ודעת הרבה פוסקים שאף בקרקע יש דין מש"פ. ופסק כן לדינא. עיין בב"י על הטור סימן ר"ד שהביא דעת הפוסקים בזה. ובאמת הדבר מבואר בתוספת כתובות דף צ"ג ע"א ד"ה עד שלא החזיק בה דגם בקרקע יש מש"פ. ועיין בסידור הגאון יעב"ץ ח"ג בבית מדות סי' מ"ג המכונה שם עליית מלאכה ס"ק י"ג שכתב וז"ל אעפ"י שאינו קנין גמור בלי שטר. נ"ל דבעי לקבולי מש"פ ודו"ק עכ"ל. ועי' בחו"מ סי' ר"ד ס"ה שכתב המחבר הקונה קרקע או מטלטלים ונתן משכון שאינו במש"פ. מבואר מזה שדעתו להלכה דגם בקרקע יש מי שפרע. שוב נדפס כעת שו"ת שואל ומשיב להגאון רי"ש אב"ד דק"ק לבוב. וראיתי בח"א סימן ל"ח. וח"ג סימן ה' שנשאל בנדון הנ"ל והביא מקצת דברים מהנ"ל ועי' בפ"ת סימן ר"ד סק"ב:

ח אם קנה קרקע ועשה חזקה באופן המבואר בסי' קצ"ב דלא קנה משום דלא הוי חזקה גמורה אם חייב לקבל מי שפרע עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד אמצע סי' ק"י דפטור כיון דגם מן התורה לא קנה לא שייך מי שפרע. ועי' בקצוה"ח סי' ר"ד ס"ק ב' ולדבריו צ"ע בדין זה ועי' בכלל זה סי' ט':

ט ראובן קנה מטלטלים מאחד בכסף בלא משיכה. ואח"כ מכר ראובן אותן המטלטלים ללוי ג"כ בכסף לבד. ועתה חוזר בו לוי מהמקח אם מחויב לקבל מש"פ. עיין בתשובת מהר"ם אלשיך סי' יו"ד בפיסקא המתחלת ועוד שכתב דאין על לוי חיוב מש"פ כיון שראובן עצמו לא קנה המטלטלים רק לענין מי שפרע. איך יוכל להקנות אותם ללוי אף בקנין סודר כיון שאין ממש בדבר הנקנה וק"ס במקום מעות דמן התורה קאי. וכי היכא דק"ס לא קנה אלא דבר שיש בו ממש. ה"נ מעות לא קני וכיון דלא קנה לוי במעות לדבר תורה אף מש"פ לא חל עליו ועי' בפ"ת לחו"מ סי' קנ"ו סס"ק ט"ו ובדיני קנין מטלטלים כלל פ"ז סי' כ"ה ודו"ק:

י ראובן מכר חפץ לשמעון בכסף בלי משיכה. ואח"כ מכר ראובן אותו חפץ לאיש אחר במשיכה. שהדין שקנה האחרון כיון שמשך כמבואר בחו"מ סי' קפ"ג ס"ד בראובן שאמר לשמעון זבין לי האי מידי שאם חזר בו שמעון קודם המשיכה ואמר לעצמי אני קונה שזכה בו יעו"ש בסמ"ע. אך הספק הוא אם ראובן צריך לקבל מש"פ כיון דאין המקח בידו ואין בידו לתקן הדבר בכי יותן אפשר דלא תקנו מש"פ בה"ג. הרב כסא אליהו על החו"מ סי' קצ"ח אות ב' נסתפק בזה וסיים שהדבר שקול בעיניו ולא ברירא לי' מילתא איך לפסוק. ואישתמיט לין להרב דברי הש"ך בסימן רכ"ב ס"ק ב' בפירוש דברי רש"י. שמבואר מדבריו דשייך מי שפרע אף באין מקחו בידו. וע"ש עוד שכ' בס"ק הנ"ל דהיכא שלא קנה הלוקח רק למי שפרע דהרשות ביד המוכר למכור למי שירצה יעו"ש. שוב נדפס מחדש ס' זכור לאברהם. וראיתי בחח"מ ח"ג ערך מקח שהביא בשם הרב בית דוד שהובא במטה שמעון סי' קצ"ח שפסק דאין על המוכר מש"פ. וגם שם לא הזכיר מדברי הש"ך הנ"ל וצ"ע:

יא מי שקנה חפץ מחבירו בכסף לבד בלא משיכה. וחזר בו הלוקח. ובעוד שלא קיבל עליו מי שפרע נאנס החפץ מיד המוכר. עיין מ"ש אא"ז בספרו תרומת הכרי סי' ר"ד שהוכיח מש"ס דפ' הזהב גבי עובדא דשומשמי דמחויב הלוקח לקבל מש"פ כיון דכבר חל עליו תו לא פקע יעו"ש. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד ססי' ק"י שחולק ופסק שפטור ממי שפרע:

יב בענין הכחשת מי שפרע. עי' בש"ך סימן ר"ד. ועמ"ש דו"ז בקצוה"ח סי' פ"ז ס"ק כ"ב ובסימן ריד ס"ק א' דמחויב מש"פ בלשון נסתר שאומרים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו ובס' נתיבות השלום נתיב י"ז בדרת"ש ס"ק כ"ד ובנתיב כ"ז ס"ק יו"ד הביא דבריו וכ' דמילתא דמסתבר הוא:

יג יתומים או אפוטרופס שלהם שמכרו מטלטלים או קנו בכסף לבד בלא משיכה וחזרו בהם אם הם במי שפרע. ע' חו"מ סי' קצ"ט סעיף ד' ובסמ"ע שם. ועי' בס' משחא דרבותא חחו"מ סי' הנ"ל שהוכיח שם מדקדוק לשון הרמב"ם והטור שם שלא הזכירו מש"פ לגבי היתומים דלא תקנו חז"ל מש"פ על היתומים יעו"ש. ולא הצריך לדיוק הנ"ל כי הדבר מבואר בתוס' גיטין דף כ"ב ע"א ד"ה יהבו יתמי זוזי אפירי יעו"ש שאין דין מש"פ ביתומים. שוב ראיתי בשו"מ מהד"ה סי' ע"ו שהביא בשם הרדב"ז ח"א סי' של"ד דאינם במי שפרע וגדולה מזה פסק דאם אביהם מכר או קנה בכסף בלא משיכה ומת והיתומים חוזרים דפטורים ממי שפרע:

יד מוכר שחזר בו ממכירת המטלטלים ולא קיבל מי שפרע ומת אם היורשים חייבים למסור המקח. וכן אם מת הלוקח והמוכר חוזר בו. אם המוכר חייב לקבל מש"פ נגד היורשים די"ל כיון דאין ללוקח על המוכר רק קללת מש"פ איסורא לברי' לא מורית. עיין שו"ת הר הכרמל חחו"מ סי' ל"ו בסופו שכתב דלפי מה שמשמע מסוגי' דפ' הזהב גבי עובדא דשומשמי יעו"ש ברי"ף ובב"מ ד' ע"ד דלא נפקע קנין הכסף רק אחר קבלת מי שפרע. א"כ הוי תביעת ממון ממש ותופס בו ירושה וכיוצא בו. ובש"ך סי' רכ"ב שכתב לחייב שבועה על תביעת מש"פ ג"כ מוכח כנ"ל (דבריו תמוהים מאוד דשם בש"ך ס"ק ב' ובאחרונים מבואר ההיפך דעד שחייב מש"פ הוי עד כיון דאין צריך לשבע יעו"ש. וכן מבואר ממ"ש כאן סי' י"ב). א"כ כל שלא קיים קבלת מש"פ המקח נקנה מן התורה ושפיר אין חילוק בינו ובין יורשיו. ע"כ תורף תשובתו. וע' בש"ך סי' רכ"ב ס"ק ב'. ובשו"ת מהר"ם אלשיך סי' י'. הבאתי דבריו כאן סי' ט'. דלא משמע כדבריו ודו"ק:

טו וכן אשה הנו"נ בנכסי בעלה וחזרה בה צריכה לקבל מי שפרע. ואין בעלה יכול לומר לאו כל כמינך לקלל אשתי כי הקללה מגיע גם לו כי אם אינה מקבלת מש"פ ממילא המקח