דברי גאונים קפב

סק"א שהביא דברי הב"א בסי' הנ"ל באורך וגם דבריו שבסי' י"ט בנדון כיוצא בזה:

והנה נראה לפע"ד לומר דכל זה מיירי בשט"ח שנכתב בו שם המלוה. אבל בממר"ם או כת"י שכתוב בו שנתחייב לכל מי שמוציאו ופרע אחד למלוה החוב ולקח הממר"ם אף שלא לשם קנין רק בתורת פרעון לא הוי פורע חובו של חבירו שלא מדעתו כיון דנשתעבד מתחילה לכל מי שמוציאו א"כ נתחייב גם להפורע חובו ועי' בש"ך סי' ס"ו סס"ק יו"ד ובנתיבות דמה"ט א"צ הרשאה ונקנה במסירה לבד שוב הבנתי שהדבר תלוי בפלוגתת האחרונים שהבאתי בכלל ק"ב סי' ל"ו אם בממר"ם שייך נמחל שעבודו יעו"ש ודו"ק:

יט פורע חובו ש"ח דקיי"ל דהלוה פטור מלשלם לו מבואר בחתם סופר חו"מ ססי' קס"א דאם תפס אח"כ הפורע מן הלוה לא מהני תפיסתו. ולפע"ד דיש ללמוד זה במכ"ש אתופס משכון יעוין בסמ"ע סי' קכ"ח ס"ק ה'. ובש"ך סס"ק ה':

כ אחד קנה בית מחברו ואדון אחד היה לו חוב על הבית. והתנה הקונה שיעוכב ת"י סך מה עד שיסתלק האדון מן הבית. ואח"כ מת המוכר והלך הקונה וקנה השט"ח מן האדון בסך מה ומעכב ת"י מעות המכירה עבור החוב. והיורשים טוענים שהם לא רצו ליתן להאדון סך זה רק פחות הרבה. עיין בבית אפרים חו"מ סי' י"ט שפסק דהדין עם הקונה יעו"ש דברים בטעמם (וכעת נדפס בפ"ת סי' קכ"ח סק"א):

כא במקום שנוהגים הסוחרים עכו"ם שנותנים סחורה לישראלים בהקפה ולפעמים ע"י סיבה מפשרים עצמם עם החייב על ימים ושנים. והלך ישראל אחר וקנה השט"ח מן העכו"ם. ותובע את החייב שישלם לו. עיין בבאה"ג בסי' קכ"ח אות ז' שהעתיק דברי הסמ"ע ס"ק ד' ולא העתיק בדקדוק כי בסמ"ע לא כתב וקנה השט"ח רק ופרע לעכו"ם עבור החייב ובאמת חילוק גדול בזה כאשר הארכתי למעלה בסי' י"ח. אמנם השער משפט שם ס"ק ב' כתב שלדינא צדקו בזה דברי הבאה"ג דאף בקנה בכה"ג צריך להמתין ללוה על זמנים כמו שהיה ממתין העכו"ם. שו"ר בזכור לאברהם חו"מ ח"ב בערך פרעון בשם הרב גבעת עולם שהסכים ג"כ כן. וע' לעיל סי' י"ח מ"ש בזה בשם השאילת יעב"ץ ועי' בכלל ס"ו סימן כ"ט מ"ש תשובות גאונים בזה:

כלל סג מי שפרע א שליח שמכר חפץ ואח"כ חוזר בו המשלח או השליח אם חייב מי שפרע עי' בחו"מ סי' קפ"ב סעיף ז' ובשו"מ מהד"ב ח"ד סימן ק"י:

ב אם מכר לעכו"ם וחוזר המוכר אם מחויב נגד העכו"ם מי שפרע עי' בשו"מ מהד"ב ח"ד סי' ק"י:

ג אם מכר בכסף לבד והתנה תנאי במכר אבל לא התנה במשפט התנאים ולא נתקיים התנאי שהדין שהתנאי בטל ומעשה המכר קיים אם צריך לקבל מי שפרע או פטור כיון שעכ"פ אינו חוזר רק מחמת התנאי שהתנה. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סוף סי' ק"י שחייב במי שפרע:

ד מי שחייב במי שפרע אם חייב לקיים המקח בדיני שמים עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' ק"י בד"ה והנה בשנת תרי"ז שהביא בשם תשובת מהר"ם מינץ סג"ל סי' ק"א שמשמע שפטור אף מדיני שמים ועי' בכלל זה סי' יו"ד:

אחד קנה מחבירו איזה סחורה בכסף לבד ורצה לחזור ופסקו לו הב"ד שצריך לקבל מי שפרע. ואמר שאינו רוצה לקבל מי שפרע וישלם המקח ואחר שיצא מב"ד בא לחזור בו ממה שאמר ורוצה לקבל מי שפרע. ורצה השואל לדמות דין זה למ"ש בחו"מ סימן כ"ב דמי שנתחייב שבועה בב"ד לפטור ואמר איני נשבע והריני משלם דאינו יכול לחזור אחר שיצא מב"ד. עי' בתשובת חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ ססי' ד' שפסק שיכול לחזור בו דהא גם בהאי דדור לי בחיי ראשך וכן בנאמן עלי אבא דא"י לחזור אחר גמ"ד דוקא בקיבל עליו בב"ד כמ"ש שם הש"ך ועי' בתוס' ב"מ דף ע"ד בד"ה הכא שכ' הטעם דבדין הוא שיועיל משום שיש להם תביעה זע"ז והם קבלו עליהם את הדין ע"ש. וכ"ז לא יתכן רק בזה שנתחייב מן הדין לשבע ולפטור וכשאינו רוצה לישבע מחויב מן הדין לשלם וכיון שאמר לפני הב"ד שאינו רוצה לישבע וישלם הרי נגמר דינו שחייב מן הדין לשלם וכיון שיצא מב"ד א"י לחזור בו. וכן בהאמין לו בשבועה יצא דינו בכך. משא"כ בנדון הנ"ל שלא עשה על המקח קנין המועיל לדינא ואין להמוכר מצד הדין שום תביעת ממון על הלוקח רק שאין רוח חכמים נוחה הימנו ומקללין אותו במש"פ ע"ז שאינו עומד בדיבורו. בזה אף שאמר שאינו רוצה בהקללה ורוצה לשלם המקח הרי זה הוא חיוב חדש שרוצה להתחייב עצמו שלא מצד הדין ולא מתחייב בדיבור בעלמא בלא קנין ודמי לנאמנות כבי תרי דשלא בשעת הלואה לכ"ע בעי קנין:

ה מי שקנה מחבירו חיטים בכסף בלא משיכה ואחר ימים אמר לו המוכר ליתן לו בעד הדמים יין ונתרצה הלוקח. הרי זה קנה היין לענין מי שפרע. ואפילו ליתנייהו המעות בעין אצל המוכר ולא חשיב מלוה. כן מבואר בזכור לאברהם חו"מ ח"ג בשם הרב מחנה אפרים בהלכות קנין מעות סי' ז'. וטעם הדברים עיין בדיני קנין מטלטלים כלל פ"ז סימן ל"ו:

ו מי ששכר סוס מחבירו לרכוב עליו לירי"ד ונתן לו מקצת השכירות. ואח"כ חזר בו המשכיר. אם מחויב לקבל מש"פ. עיין בדיני שכירות בהמה כלל ק"ה ססי' א':

ז באתרי דכתבי שטרי שהדין שאין קנין הקרקע בכסף לחוד כי אם בשטר אם צריך עכ"פ החוזר בו לקבל מש"פ כמו במטלטלים בכסף עי' בשו"ת משכנות יעקב סימן ה"ו שהוכיח שדעת