דברי גאונים קפא

דהתם טעמא דיכול לומר אני הייתי מפייס לבעל חובו. משא"כ בפדיון שבוים דאסור להתאחר והחיוב מוטל על כל מי שבידו לפדות עכת"ד. וע' בפ"ת ליו"ד סי' רנ"ב ס"ק ח':

טז אם אמר כל הפורע חובו אינו מפסיד או כל הזן אינו מפסיד. ע' בב"ש אה"ע סי' ע' ס"ק כ"ו. ובש"ך סי' רל"ה ס"ק ח' ושם בפ"ת ס"ק ג'. ובשער משפט על החו"מ סימן קכ"ח ס"ק א' ובתשובת מהרשד"ם חו"מ סי' ל"ח. ובש"ך חו"מ סי' קכ"ט ס"ק ו' ושם בקצוה"ח ובנתיבות ס"ק א'. ועיין במחנה אפרים ה' ערב סי' ג'. יז ראובן ביקש את שמעון שילוה לו מנה היינו שישלם עבורו המנה ללוי שחייב לו והלך שמעון וביקש מיהוד' שהוא ישלם המנה ללוי עבור ראובן ופרע ועתה טוען ראובן נגד יהודה לאו בע"ד דידי את שלא צויתי אותך ויש לך דין פורע חובו של חברו. עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' י"א שכל שיש לנו גילוי דעת שניחא לי' להלוה שישלמו עבורו כמו בנ"ד שביקש משמעון מחויב לשלם:

יח הפורע חובו של חבירו שלא מדעתו דקיי"ל בסי' קכ"ח דאין חברו חייב לשלם לו. עי' בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' קכ"ג קכ"ד קכ"ה באורך בדין זה. ועיין בבני חיי סי' הנ"ל בהגה"ט אות א' שכ' שנסתפק אם הפורע יכול לחזור על המלו' לתבוע מעותיו שנתן לו. עד שמצא בבני אהרן סי' מ"ג שכתב שאינו חוזר על המלוה ודקדק כן מדברי הרמב"ם והוא נכון מצד הסברא דכיון דזיכה המעות למלוה בעד הלוה אינו יכול לחזור בו אלא דאכתי לא נתברר בדברי הרב ז"ל. אם המלוה מרצונו הטוב רוצה לעזור להפורע ותובע חובו מן הלוה אם הלוה מחויב לפרוע לו. אמנם כפי הסברא שכתבתי נראה דפטור הלוה משום דיאמר לו כבר זיכה לך פלוני בעד חובו וזיל הכא קמדחו לי' וזיל הכא קמדחו לי'. ע"כ ת"ד שם:

ועיין בשו"ת זרע יעקב סי' ס' שנשאל בכגון דא באחד שפרע חובו של חבירו שלא מדעתו והוא חוב בשטר. ואח"כ לא רצה הלוה להחזיר לפורע בדין פ"ח ש"ח דפטור. והלך הפורע אל המלוה שעדיין השטר בידו ואמר לו תעשה בחסדך כיון שהשטר עדיין בידך תתבע ללוה שישלם לך. או תתנהו לי בכתיבה ומסירה והלוה כשמע זאת הזמין את המלוה שלא יתנהו בכו"מ כיון שכבר נמחל שעבודו. ופסק שהדבר פשוט וברור שאין כח ביד המלוה לא ליפרע בו מן הלוה ולא למסרו לפורע בכו"מ. ודמיא לדין המבואר בסי' קט"ז ס"ב דאם כבר טרף המלוה מן הלוקח שוב אינו יכול לעשות ללוקח לא הרשאה ולא מכר כדי שיתבע החוב מן הלוה כיון שכבר נמחל שעבודו א"כ ה"נ כיון ששניהם מודים שפרע לו המעות בתורת פרעון ולא לשם קניית השטר כבר נמחל שעבודו. ואפילו מסר לו השטר בשעת פרעון חספא בעלמא הוא כיון שלא נתכוון לקנייה עכ"ד:

ועיין בשאילת יעב"ץ סי' ל"ח ל"ט בראובן ושמעון שקנו סחורה בשותפות מעכו"ם בהקפה לזמן ואחר שקנו שאל ראובן מעכו"ם מה תמחול אם אתן לך מעות מיד השיב העכו"ם ד' פראצענט. ושמעון לא רצה רק בהקפה והלך ראובן ושילם כל המעות לעכו"ם מיד ובהגיע זמן הפרעון רוצה שמעון לנכות לראובן מה שהרויח ד' פראצענט מהעכו"ם. והשיב לחלק דאם העכו"ם יש לו שטר על החוב ומכר השטר לראובן כדינו ודאי מחויב שמעון לשלם לראובן כל חלקו בחוב בלי ניכוי. ואף שפסקו האחרונים (וכתבתיו בכלל זה סי' כ"א) בלוקח שט"ח שעל ישראל ביד עכו"ם בפחות שאין גובין בו כלל לפי שיכול הלוה לומר הייתי מפייס את העכו"ם על זמנים רחוקים. היינו בנתקלקל החוב לגמרי שכבר נתייאש ממנו העכו"ם כגון אל הבעלי פלטות אשר הלכו תחת רשות שר אחר מקום שאין יד העכו"ם שולטות עליהם בדיניהם. או שהעני הלוה ונתייאש העכו"ם ולא תבעו שזה הקונה השטר מזיק בידים הוא ומשום קנסא נגעו בה. אבל בענין שאין החוב נתקלקל. אף על פי שזה לא נתן עבורו רק דבר מועט נקנה לו השטר. ואף כתיבה בקנין כדידן א"צ רק כפי הנהיג בדינא דמלכותא. ולא זו בלבד אלא אפילו אם שניהם חתומים על השטר והלך אחד מהם וקנה השטר ודאי מחויב חבירו לשלם לו כל חלקו שחייב. אמנם אם אין שטר ביד העכו"ם רק חוב בע"פ אז פטור שמעון מכל דהו"ל ראובן פורע חובו ש"ח שלא מדעתו. ואף בשטר אם לא קנה ראובן השטר מהעכו"ם בתורת קנין רק שפרע לעכו"ם ולקח השטר פטור שמעון מלשלם מטעם הנ"ל. ואף אם פרע לעכו"ם בשליחות שמעון מ"מ אינו מחויב שמעון רק להחזיר לו כמה שנתן לפי ניכוי ד' פראצענט עכ"ד ועמ"ש עליו ביד אפרים על יו"ד סי' קע"ז בפיסקא כת"ב בשאיל"ת יעב"ץ. ועמש"ל בכלל זה סי' כ"א ובכלל ס"ו סי' כ"ט. ועיין בבית אפרים חו"מ סימן ט"ז באחד שהיה חייב לאדון אחד ועיקל האדון התבואה שברשות הלוה שהוא בשותפות עם איש אחר. והוכרח השותף ליתן להאדון שט"ח על הסך הנ"ל והאדון פטר לגמרי את הלוה שלא יהיה לו שום תביעה רק על השותף. ובהגיע זמן פרעון התרה השותף בהלוה שלא ישלם להאדון לאשר אינו מוטל עליו החוב. והלך הלוה ושילם להאדון ועתה טוען השותף למה היה לך לפרוע חובי שלא מדעתי. אני יש לי טו"ת על האדון. וזה השותף מוחזק בממון שאינו ידוע לשותפות. העלה שהדין עם השותף והלוה הפסיד מה ששילם. ואף אם לקח הלוה השט"ח של השותף מיד האדון מ"מ הרי פסק השארית יוסף דאף בכה"ג הוי פורע חובו ש"ח שלא מדעתו. דאף להסמ"ע והש"ך בסי' קכ"ח ס"ק ב' הוא דוקא כשלקח השט"ח בתורת קנין. אבל אם לא היה רק בתורת פרעון עכו"ם מכי מטי זוזי לידי' אסתלק לי' וחוב על ישראל אין כאן. עכת"ד שם באורך. אח"ז יצא לאור ס' פ"ת על. החו"מ וראיתי בסימן קכ"ח